שלי ../images/Emo80.gif
באתי לעשות משהו דומה, בגלל שהמקום יבש- אני אעשה בכל זאת היום. בכל מקרה ה-TOP10 בערך שלי-
1- Ironic
יש מסר (משהו עם העונש של חטא ההיבריס והצפיה
, ש"החיים יפילו אותך למטה ברגע שתחשוב שהכל סבבה"). יש אנקטודות ציניות משעשעות. הסגנון שירה שלה חופשי- פעם שרה, פעם מדברת..מדי פעם צועקת. מגדירה מחדש מה זה אירוניה. למרות שהכל נכתב ב-20 דקות, יש הרבה זויות לראות את השיר- אופטימי, פסימי, מצחיקה, מתוסכלת. "It's like 10,000 spoons when all you need is a knife" משפט מרפי גדול. האקודים/לחן של השיר משתלבים טוב. ההפקה טובה. והשילוב של פופ מלודי ורוק גראנץ' בפזמון עושים את זה גדול.
2- The Couch
ההפקה לא מחושבת יותר מידי- אבל הצליחה לעשות את השיר בענק. הבאס והגיטרה יוצרים את האווירה הקודרת שצריכה להיות מהלירקה. הדיוק בהגדרה שלה לאיך בדיוק הלך הסיפור והמילים המטורפות שהיא תוקעת שם בנוסף לעובדה שהשיר הזה כל כך מתאים לתקופה הזאת של אלאניס- כתיבה לא מסודרת, לא מחורזת, לא מתחשבת באיך היא תתקבל ע"י הקהל יוצרת אצלו אינדוידואל גדול. מה שגם עוד מצליח בשיר היא העובדה שאלאניס בספק מדברת-ספק שרה בלי פוזה ויומרנות - ובכל זאת מצליחה להעביר אנרגיות ורגש. אחת היציאות הגדולות שלה.
2- Unsent
כל מה שאפשר להגיד על the couch אפשר להגיד את unsent. רק שהכוונה היתה ליצור אווירה של נוסטלגיה של זיכרון ועבר, ולא אווירה קודרת-מצמררת, גם הפעם אלאניס לא עושה פוזות עם הקול - ובכל זאת נוגעת איפה שצריך לגעת. הפקה ענקית שלה ושל גלן, ששילבו גיטרה אקוסטית חלשה עם ריפים קטנים של גיטרה חשמלית, הטמפו מדויק. והמפוחית - כמה קתרזיס עושה המפוחית
.
4- Symptoms
אלאניס פוליטית ומבקרת חברה אדישה שגזענות, מוות ושחיטות נחשבים כנורמטיבים. אחד השירים הבודדים שאלאניס הפיקה לבד- והפיקה את זה טוב. העליה ברגסטרי ב-seaperte we are seaparte disconnected in this unity מעבירים את התסכול שלה ואת האמפתיה עליה. הקול שלה בשיאו שהיא מיללת לה בקטע מעבר, מילים מוצפנות במטאפורות ולחן תואם להכל עושים אותו לשיא אצלה.
5- Not the doctor live 20-7-2000
הביצוע של השיר עולה בהרבה מכל גרסה עד כמה שאפשר. קצת אין התאמה בעיבוד הכבד יחסית לבין המילים שאמורות לרוץ להם בקצב מהיר; אבל העיבוד וההגשה של אלאניס עם הקול שלה, הפזמון האחרון שהיא באמת נכנסת לזה; ועד הצעקה האחרונה שמכניסה ריף גדול לשיר. אבל- הקטע הכי גדול בלי ספק זה ההצטרפות של הקהל לצעוק what do you thank me for?. גם חלק מהשיאים מבחינה הפקתית, ווקאלית ומבחינת העיבוד שהביא אותה לצדדים רוקיסטים רציניים יותר ממה שהיתה עד אז.
6-Uninvited
הפקה אדירה לרוב קאבלו ולאלאניס. הלחן פשוט, אבל ההפקה שעשתה את הצלילים לגבוהים עם הבאס הכניסו את כל מה שאמור להיות מצמרר שם. הכינורות מובילות את הדרמה עד שהיא מתפוצצת ב"פזמון" השני עם התופים וה-any uncharted territoy. כל הדרמה עם כל המילים הכבדות של "אישה זועמת", "להשתוקק" והאמירה בהרגשה המושנה בלראות את הסטואי (אדם כבד יחסית שלא מראה רגש ומציג את עצמו
7- Can't not
can't not ו-one די דומים. גם במה שהיא רוצה להגיד, גם בהפקה הכוחנית והפרפקציוניסטית והסוריאליזטית שלה. לשניהם מילים שיכולות להתפרש כבנאליות, אבל אחרי שיודעים כמה היא צינית והומוריסטית מטבעה ושטותניקית (כמו שמראים ב-DVDיים שלה) קולטים שאמורה להיות לה מחסום או בעיה להגיע לישירות ושפיטה עצמית כזאת. רוק אלטרנטיבי, השירה שלה בפזמונים מלאה באנרגיות ומשהו אינטנסיבי. באופן מעשי- נראה שלשמוע את השיר הזה בשכרות רצח יכול להכניס לעולמות מטורפים, האוטרו של השיר עוצמתי ביותר עם קול הקולות רקע והאופרה שהיא עושה שם. שיר מרטיט.
8- That I would be good
השיר והדיכאון האופטימי שלשרוד אחרי הכל. שוב, ההכרה באלאניס כליצנית טבעית אומרת משפט "הלוואי שאשאר טובה גם אם אאבד את נעוריי ושערותיי..." נשמע כמו הדבר הכי טריויאלי ועמוק שאפשר לשמוע ממנה. הגיטרה החשמלית העדינה והקול שלה-
, אחד השירים של אלאניס שאף אחד לא יוכל להגיע לרוחניות שהיא מצליחה. הצעקת-שחרור-כאב-קתרזיס של הסוף והחליל מרימות לי את כל השערות
והבית השלישי- בכלל שיא שהיא לא הצליחה להתעלות מעליו.
9- You Learn - Live 1996 You learn בביצוע הרשמי שלו זכה להפקה ועיבוד זולים יחסית- הרבה בזכות שזה אלבום ראשון ותקציב למשהו יקר זה כמעט בלתי אפשרי, והעובדה שכל השיר הוקלט עם גיטרה אחת וקיבורד קצת מורגשת. בביצוע שלה ב-1996 השיר קיבל ביצוע הרבה יותר בשרי, רוקיסטי ובועט. היא צועקת ומשתוללת כמו חולת נפש, וכל האוטרו הארוך של הגיטרה והתופים מכניסים הרבה חיים לזה. וחוץ מזה שזה השיר וה-מסר של אלאניס. המסר בלהפסיק להיות נאיבי (getting your heart trampled on) ושאמונה אין באף אחד, המסר בלהיות אותנטי עד כמה שאפשר (להסתובב ערומים בסלון), המסר בלשים זין ואמונה עצמית תוך כדי הקרבות בחיים שיובילו כל אחד להיות דמות מלמדת וניסיונית. כל החיים הרפתקה.
10- Princes Familiar
חוץ מהרעיון של השיר, הלחן והביצוע שלו יפים. השיר אולי הכי ברור שאלאניס, טכנית, לא יודעת לשיר (יש לה כמה זיופים ועליות קטנות- אבל כל פעם שזה קורה זה הופך את השיר לטוב יותר)- אבל כמה נפלאות היא יכולה לעשות עם הקול שלה. יש יותר מידי קטעים מעולים "לא מעולים" (טכנית..) שאפשר לכתוב. והכוח לכתוב נגמר והמוח התחמצן. ואם אתם לא מבינים מאיפה אני מביא את כל החפירה הזאת
יום שישי יש לי מתכונת בפסיכולוגיה והמוח שלי פשוט נדפק
