תגובה.
זה די מוזר שיצא שכל כך לא הבנת אותי. אני מצטטת מההודעה שלי: "זה איכשהו יצא ככה. זה לא קריטריון אצלי בשביל אנשים, שהם חייבים לאהוב משהו מסויים. פשוט יצא שהאנשים שהכי קרובים אלי, גם בעולם שלהם מוזיקה היא המון." אולי לא התרכזת מספיק כשקראת את זה. אולי לא הסברתי את עצמי נכון, ואני אסביר שוב: זה _לא_ קריטריון אצלי בשביל לקבל אנשים. חברים לא בוחרים. חברים נוצרים מעצמם. אז מה שאני אומרת זה שאיכשהו, החברים הכי קרובים שלי שומעים מוזיקה איכותית. אני לא ממש מבינה איך משתמע מכאן שאני אכן לא הייתי מעריכה או מסתובבת עם אנשים עם טעם מאוד שונה משלי, אבל אני מקווה שעכשיו זה ברור יותר. אולי היית צריך לשים לב יותר טוב לפיסוק. ה"מן הסתם" התייחס למשפט "לכל אחד דברים אחרים מדברים יותר", ולא למשפט "החברים הכי טובים שלי הם אנשים שמאוד קשורים למוזיקה. לאו דווקא טול ובדיוק אותם להקות שאני שומעת, אבל מוזיקה איכותית". יכול להיות שבגלל זה טעית. אבל בבקשה תגיד לי שהבנת אותי נכון עכשיו, כי באמת יציק לי אם תחשוב עלי דבר כזה. לגבי שאר הנקודות שהעלית: כן, אני שומעת טול ומייחסת כל כך הרבה חשיבות לתכנים שלהם. וכן, אני חושבת בהחלט שיש דבר כזה מוזיקה לא איכותית. אני מקווה שלא יבינו אותי לא נכון.. אני לא מתכוונת שרק מה שאני אוהבת הוא איכותי. אני מתכוונת שיש דבר כזה איכות. וזה לא מתבטא בטכניקות של מהירות בגיטרה או בקצב קשה במיוחד. תגיד לי אתה, בתור אדם ששומע טול. מה שאתה שומע ברדיו ובאמטיוי הוא ברובו איכותי? כמובן שנכנסים מדי פעם להיטים שבאמת מגיעה להם התהילה, אבל באמת אפשר להגיד על כל הגל הזה של כוכבי הפופ שלא עושים כלום חוץ מלרקוד בביגוד מינימלי בוידיאוקליפים, שזאת מוזיקה איכותית? וזה לא רק העניין שלא הם כתבו אותה. זה גם העניין של הפשטות והבאנליות. אני חושבת שאם בנאדם קובע לעצמו שאין "איכותי" ו-"לא איכותי", הוא מאבד המון מחוש השיפוט שלו, שהיא תכונה יותר מדי חשובה בשביל לאבד בימים האלה. ובלי קשר לזה. מה שאני אגיד עכשיו הוא לא קביעה אבסולוטית, הוא פשוט הצורה בה _אני_ מסתכלת על הדברים: מוזיקה איכותית זאת מוזיקה שהאמן כותב בשביל להביע משהו. בין אם זה מסר ובין אם זה רגש, או כל דבר אחר. כשהאמן משקיע מעצמו ואפשר לשמוע את זה. זאת בעיני מוזיקה איכותית. אני אהיה קצת יותר קיצונית, בשביל להבהיר את הנקודה: נירוונה נחשבים איכותיים בעיני. (אני מזכירה שוב, *בעיני*.) קורט היה לוקח 4 אקורדים, מבסס עליהם שיר שלהם, והשיר עדיין היה יוצא מרגש, מלא אגרסיות והבעה. ו_זאת_ איכות בעיני. לא כשלהקות בלאק-מטאל (מצטערת, אני לא מתכוונת להכליל. אני לא מכירה את כל הלהקות בז´אנר. אני מדברת על הרושם שלי יש ממנו.) כותבות שירים בומבסטיים עם קצב רצחני וסולו גיטרה בקצב של 1/32. כשזה לא מביע כלום, זה לא שווה כלום בעיני. ואיך זה אצלך? אין אצלך דבר כזה בלקסיקון, "איכות"? אם יש, בבקשה תגדיר לי. הדיון שנוצר כאן פשוט מעניין אותי. אני מקווה שלא נשמעתי תקיפה, ושהבהרתי את הנקודות שהובנו לא נכון. אם יש שאלות, אני אענה.