כמה דברים שלמדתי על ממשקים
1. אם זה אפשרי, תמיד מומלץ לשלב מישהו שיש לו נסיון בתחום ה-UI. ישנן מספר חברות בארץ שמספקות שרותי ייעוץ לתחום זה והאנשים שם הם בעלי רקע מתאים בתכנון ממשקי משתמש הן מהבחינה הגרפית (אייקונים, גודל פיקסלים וכו') והן מהבחינה של הנדסת האנוש (סגנונות תצוגה, התאמת הממשק לצורת העבודה של המשתמש ושל סביבת העבודה שלו וכו'). לצערי, הרבה מהפרויקטים בהם הייתי לא לקחו נושא זה ברצינות והממשק למשתמש יצא בסוף כמו ה#$% שלי. 2. מומלץ ואף רצוי לדעת מהי הסביבה בה המערכת אמורה לרוץ כדי להתאים את הממשק ליכולות הסביבה. לדוגמה - אפליקציה המורצת על מחשבי כף יד אמורה לקחת בחשבון את מגבלת גודל המסך וחוסר/קיום כפתורי מקשים על המכשיר. 3. אם אתה מנתח מערכות שמעצב מסכים, אל תיתן לתוכניתן לומר לך את המשפט "אי אפשר לעשות את זה". מנסיון שלי בתור תוכניתן - זה הדרך שלנו לצאת ידי חובה ולא ליצור לנו הרבה עבודה. כי מי שבאמת רוצה - ה-"אי אפשר" הופך אצלו ל-"זה יקח קצת זמן". 4. למרות הסעיף הקודם, עדין מומלץ להציג את עיצוב המסכים לגורם המכיר את יכולות סביבת הפיתוח (תוכניתן, ראש צוות, מעצב), על-מנת לקבל פידבקים לגבי מה כן קיים בסביבה, מה לחלוטין לא קיים ומה "ייקח זמן לפתח", על-מנת כן להכניס שיקולים של לו"ז (ייתכן שאפשר לעשות את המסך קצת פחות גמיש מבחינת תפעול אבל בתמורה להרוויח זמן פיתוח יקר). 5. ישנם הרבה "פילוסופיות", חלקן מתיימרות להיות כאלו ולמעשה הן רק style guides (כמו אלו של מיקרוסופט) וחלקן אכן פילוסופיות (או ליותר דיוק - ניתוח פסיכולוגי של משתמש הקצה), ויש לא מעט ספרים הדנים בנושאים אלו. 6. לעולם (!!) אין לפתח מסכי מערכת מבלי להראות אותם קודם ללקוח (בין אם באב-טיפוס, סקיצות או כל שיטה אחרת בה אתם נוהגים להציג תוצרים).
