to walk or not to walk?

[ABD2b]

לא ממש (בגלל זה זה עולה - לא 400 אלא 500$)

לא רק שזה לא תמיד שחור, יש גם את הפסים האלה בצבעים של האוניברסיטה וכו'. זה custom made ומזמינים 8 שבועות מראש.

אמנם יש לי משרה ושם נוהגים להתחפש, סליחה, להתלבש בגלימות בטקסים, אני מקווה שמצבי הכלכלי יהיה יותר טוב אז. ובינתיים אוותר על כל התענוג הזה. אבל נחמד לשמוע שרוב האנשים דווקא מאד לא ציניים בעניין הזה. אולי זה סתם כי אצלי אף אחד לא יבוא (אפילו בעלי עובד באוניברסיטה בתור סדרן ולא יראה אותי בלאו הכי, ועוד אצטרך לשלם על בייבי סיטר).

 

[idohatam]

אצלנו הגלימה היא שחורה עם קישוטי ירוק וזהוב

מזעזעים.

 

[BigMatilda]

אני בעד ללכת אם זה מסתדר גיאוגרפית

מאד נהנתי מהטקס שלי, ההורים שלי באו מהארץ, היה יום מקסים, וגם שילבנו את הביקור שלהם עם טיול בהרי הרוקיז. אז מה רע? גם המנחים שלי התרגשו ואפילו ניגשו לחבק אותי אשכרה על הבמה עצמה... פאדיחה.
שכרתי את הגלימה הצבעונית המהממת שלנו, בצבעי בטון ודם (יענו אפור ובורדו), ואת ה-הוד מקבלים במילא מהאוניברסיטה במתנה.
אם בעתיד תהיה לי מישרה שתחייב גלימה רשמית, אוכל לקנות אז. בינתיים, הכסף נשאר אצלי ולא אצל יצרני הגלימות, וזה גם ארגז פחות להעביר כל פעם שעוברים דירה... כלומר, אין טעם לקנות עכשיו.
עוד אפשרות זה להשאיל מחברים שסיימו שנה קודם וקנו. תמיד יש את אלה שההורים שלהם התעקשו לקנות להם...

 

[Sonic hedgehog]

אני מתכננת ללכת

במסטר ובתואר ראשון לא הלכתי אבל דוקטורט נראה לי עניין ראוי.

 

[FPNH]

לא הלכתי לטקסים

אבל כל התארים שלי היו בישראל, ואני חושב שמראש טקס הסיום בישראל הוא פחות אישו באשר בארה"ב (ואולי לא. לא הייתי כדי לבדוק).

 

[שלייבלה]

לגמרי ללכת!

אחד הדברים שמחזיקים אותי ברגעים הקשים הוא הפנטזיות על הטקס המרגש, איך שערן יתרגש ויחבק אותי אחרי הירידה מהבמה, איך אמא שלי תמחה דמעה, והאם אעלה איתי את ירדני לבמה או לא (כבר היו תקדימים לעלות עם ילדים קטנים).
יש לי כבר את כל הסיטואציה מדומיינת בפרטי-פרטים בראש. אין שום סיכוי שאני מוותרת על הקתרזיס הזה.

 

[d a p h n a]

סתם כדרך אגב...

אני לא יודעת איך הטקס אצלכם, אבל אצלנו אחרי שעולים לבמה יורדים, מצטלמים, ואז חוזרים לשבת במקום. אין אפשרות לצאת החוצה/להתחבק עם המשפחה וכו' עד שכל הטקס מסתיים.

 

[שלייבלה]

אצלנו זה מחולק לשני טקסים

בטקס האוניברסיטאי בכלל לא עולים לבמה, אלא מכריזים מהבמה על כך ש"הסטודנטים לתואר x בבית ספר y קיבלו תואר!" ואז הם מריעים מהכיסא שלהם (בדר"כ בשילוב אקססוריז - המשפטנים מנפנפים בפטישים, הגאוגרפים זורקים באוויר כדורי-גלובוס, אנשי מנהל-עסקים זורקים שטרות מזויפים ושלל שטויות).

בטקס הבית-ספרי, אם אני זוכרת נכון, לפני העלייה לבמה יושבים במקומות מסודרים, אבל אחרי קבלת התעודה אם אני זוכרת נכון, חוזרים ישר אל הקהל ואל המשפחה. לא במאה אחוז בטוחה (כבר הספקתי לשכוח איך זה הלך מאז סוף התואר השני...), אבל נראה לי שזה מה שהיה. זכור לי בהחלט ההתרגשות של אמא שלי, וזה שכמה מהדוקטורנטים עלו עם ילדים קטנים. אבל יכול להיות שזה כי הדוקטורנטים אצלנו הם ממש ספורים, אז לא מקדישים להם מקום ספציפי.

בכל מקרה, אברר את הפרטים, ואשנה את הפנטזיה בהתאם

 

[d a p h n a]

חלילה לא רציתי להרוס לך את הפנטזיות

אצלנו גם יש שני טקסים: טקס של כל ה-graduate school, וטקס מחלקתי. הטקס שדיברתי עליו הוא זה של ה-grad school, שבו כל אחד עולה לבמה, מקבל את הדיפלומה, עושים לו hooding (אם הוא דוקטורנט, כמובן), ואז יורדים מהבמה, עושים פוזה לצלם, והולכים חזרה למקום.

אין לי מושג מה קורה בטקס המחלקתי, כי לא הלכתי אליו.

 

[איילונתצ]

גם ב-LAW SCHOOL אצלנו

כמה אנשים עלו עם ילדים, וזכו לתגובות חיוביות ביותר מהקהל ומהפרופסורים על הבמה...
וזה כל מה שאני יכולה לתרום בנושא הזה

.

 

[22ק ו ס ם]

גם אצלנו יש שני טקסים

הטקס הכללי כולל את כל הבוגרים ורבים לא הולכים אליו. הוא ארוך, לרוב לא באוניברסיטה אלא באיצטדיון וסתם בלאגן. הטקס המחלקתי הוא החשוב ורוב הבוגרים הולכים אליו. הוא לרוב קצר (בערך שעה), מישהו נותן נאום של 15-20 דקות וכל הסטודנטים בכל התארים מקבלים תואר. הוא נעשה במחלקה וקל יותר להגיע אליו וגם מכירים את רוב האנשים המעורבים.

 

[ABD2b]

אצלינו שניהם ארוכים ומייגעים

גם הטקס של הגראד-סקול וגם הטקס של הSBS קולג' נמשכים שעתיים ויותר. רוב האנשים הולכים לטקס של הקולג'. אין לנו טקסים חוגיים. לפחות לא בחוג שלנו.