To DeeBeeBee

[deebeebee]

גם התרבות היהודית יפה---

עשירה ביותר ועל רמה. סיפורים של שלום עליכם, י.ל. פרץ, יצחק בשביס-זינגר ועוד רבים כמוהם תורגמו להרבה שפות, נקראים על ידי מיליונים ונלמדים בבתי ספר ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. אלה רק מקצת מהתרבות והמורשת היהודית העשירה. יהודים חיו בכל מיני מקומות משום שהיו גולים ולא היתה להם שום סיבה לאמץ את דרכי המקומיים. גם הלא יהודים החיים בארץ לא מאמצים את היהדות, ואף אחד לא רודף אותם בשל כך.

 

[deebeebee]

יהודים חיו בפולין 1000שנים

ולא 600. הם היו עם שגלה מארצו ובמשך כל אותו הזמן היה נושא לרדיפות, פוגרומים, הרבה טבח וכל הזמן גורשו מכל מיני מקומות בהם התיישבו. הכנסיה בכל רחבי אירופה ניסתה לנצר אותם כפי שהיא ניסתה בהרבה מקומות בעולם (ולא רק יהודים) וגינתה אותם לא רק כאשמים בצליבתו של ישו אלא גם בגלל שבניגוד לקבוצות אחרות היהודים הקפידו לא לקבל את הנצרות.

 

[טלמ]

לא נכון, גם היהודים דיברו פולנית

המשפחה של סבא וסבתא שלי דיברו פולנית שוטפת. סבתא שלי והאחים שלה (אלה ששרדו) יודעים פולנית עד היום. סבתא שלי לא אוהבת לדבר את השפה, היא מנסה לשכוח את החיים בפולין (ובמלחמה ברוסיה). בשבילה פולין זה מקום לידה בת"ז ולא יותר... לאחרונה, היא יותר פתוחה והיא יותר מדברת בשפה ואפילו יותר ניהנת מהזכרונות של אחרי המלחמה, ה-5 שנים שהם גרו בלודז' (אחרי שהיא נשאה לסבא שלי), במקרה אתמול קראנו באינטרנט עדות של מישהו על בית ילדים ברחוב מסוים בלודז' וזה במקרה היה הרחוב שהם גרו, היא זוכרת שהם גרו ברחוב מאוד ארוך, עם 200 מספרי בתים, הם גרו ב-143 היא חושבת... אני לא יודע למה, אבל אחרי התאונת דרכים שהיתה לה, היא מדברת יותר על כל התקופה, על החיים בגירוש לאוזבקיסטן ועל סיביר.

 

[deebeebee]

דיברתי על משפחת אבי

ברור שאנשים ידעו פולנית, אבל שפת האם של אבא שלי היא יידיש ולא פולנית. גם הוא רואה את העובדה שנולד בפולין כמקרי בלבד. בגלל מחקרי הגניאולוגיה שלי חשבתי לנסוע לשם וניסיתי לשכנע אותו לבוא איתי אבל הוא מסרב בכל תוקף לנסוע לשם.

 

[talia olav]

פולנית וזהות הורינו

משפחתי היתה שונה ממה שדיבידי מתארת. שפת האם של הורי היתה פולנית, וגם במשפחה המורחבת דור הוריהם דיבר פולנית ולא אידיש (לפחות אלה עליהם ידוע לי היום). במקביל למדו עברית בגימנסיה העברית ובתנועת הנוער הציונית. הזהות של אבי היתה קודם כל עברית-ציונית, אך גם פולנית מבחינת התרבות - הקשר למשוררים ולסופרים הפולניים הגדולים, וגם זכרונות הילדות (למשל - שלטי החנויות לאורך הרחובות בהם צעד שלושה ק"מ ברגל לביה"ס). בכל מקרה, אידיש נחשבה לשפה מוקצה, המקושרת ליהודי הגלותי שטרם השתחרר מהווי העיירה ולא גוייס להגשמת החזון הציוני. אצלנו בבית לא נשמעה מילה באידיש, ולכל המאכלים היו שמות עבריים טהורים. כבר ירדתם עלי בעבר, אבל אחזור ואתעקש לומר שהחמין, הכיסנים, הכופתאות והחמיצה היו טעימים מאד בעברית צחה.

 

[הלינקה]

שלום טליה

את מתארת משפחה חילונית משכילה (ביידיש כינו אותם: די באווזיניקע) היו אלה אנשים שפניהם היו קדימה, שהשאירו אחריהם את העבר של העירות העניות והדתיות. חלק מהם פנו לקומוניזם, וחלק לציונות, אחרים הקימו את הבונד. מזכיר לי את המשל על ציפור, שועל ודג שנרתמו לאותה עגלה, ומשכו אותה לכוונים שונים

 

[הלינקה]

בוקר טוב לטלם../images/Emo42.gif../images/Emo182.gifולכולם

לא כתבתה באיזו שנה עלו הסבים שלך לישראל, יותר נכון - מתי עזבו את פולין. לפי השתלשלות הדברים שהסבתא היתה באוזבקיסטן ובסיביר כנראה בזמן המלחמה, אני מנחשת שעלו בסביבות 1956-7. בתקופה זאת יהודים כבר דיברו פולנית, מי יותר, ומי פחות, אבל זאת לא הייתה השפה ששמעו בבית. על איזה גירוש מלודג' אתה מדבר, עד כמה שידוע לי לא היה גרוש מלודג'. הייתה בריחה, אך לו גירוש. מסור ד"ש לסבים ואהבה מהפורום שאמור היה להיות שלהם.

 

[deebeebee]

על השכלה

האם סופרי היידיש שציינתי היו אנשים לא משכילים לטעמכן רק משום שכתבו ביידיש? אם דעתכן חיובית אולי כדאי שתשבו ותקראו אותם!!! סבי היה משפטן בהכשרתו וגם סופר סת"ם. גם הוא ידע עברית והיה ממייסדי מפלגת צעירי ציון הציונית באזור לובלין. הוא לימד את שלושת בניו גם עברית. אבא שלי היה חבר בפלוגת בית"ר של עו"ד ריפל בוורשה. שני אחיו היו בתנועת החלוץ ולמדו בבית ספר תחכמוני. מלבד זאת למד אבי בבית ספר להכשרת מורים ללימוד המקצועות היהודים והעבריים עד אשר עלה לארץ. האם העובדה ששפת האם היא יידיש הופכת אנשים לפחות משכילים ונאורים???האם בעיירות לא היו אנשים משכילים ששפת האם שלהם היא יידיש??? הרבה אנטישמיות מטפטפת מדבריכן, וגם בורות באשר ליהודים שחיו בעיירות.

 

[חנה גונן]

סבי וסבתי דיברו ידיש

כאשר לא רצו שהילדים יבינו.... אבל אני בטוחה שסבא שלי ידע גם פולנית מפני שכמו שתיארה טלילה הוא בא ממישפחה מסורתית אבל משכילה ושוחרת ידע,קיבל חינוך עיברי והיה פעיל בחלוץ אבל ביגלל הרצון שלו לסתום את הגולל על העבר הוא לא הודה בזה.לגבי סבתא שלי אני לא בטוחה לא כל כך ביגלל הענין של העיירה אלא ביגלל שהיא כימעט לא יצאה מתחום העיירה שלה ולא היה לה שום קשר עם לא יהודים שהצריך אותה לדעת פולנית אבל ההשכלה התפתחה מאוד בעיירתהב בדורות האחרונים והיא למדה בביס של תרבות כך שזה לא משנה אם בעיר קטנה או עיירה,היהודים תמיד היו שוחרי השכלה ורצון לשפר את איכות חייהם יחד עם שמירה על זיקה למסורת. שלכם חנה גונן

 

[deebeebee]

יפה דיברת, חנה גונן../images/Emo45.gif

 

[חנה גונן]

../images/Emo51.gifדיב../images/Emo9.gif../images/Emo9.gif

 

[טלמ]

הגירוש היה מטומשוב לובלסקי

ב-1940 (אם זכור לי) היתה ההפצצה הראשונה של הגרמנים על טומשוב לובלסקי, סבתי ומשפחתה גרו בבית מכרים שביתם לא נפגע, בהפצצה השנייה (של הרוסים) כל הרובע היהודי ורוב העיר הושמדו, סבתי ומשפחתה ברחו לראווה רוסקה, לגור אצל דוד עשיר (שהיה בעלים של חלק נרחב של היערות באיזור) משם גורשו אל סיביר - סבתי, אחיה והוריה בנו רפסודות בקור של -60 מעלות לאחר מכן שוחרר מחנה העבודה וסבתי ומשפחתה היו ביער בסיביר למשך שנה וקצת: אמה נפטרה מקור ומרעב וסבתי, אחיה הגדול ואביה מסרו את 2 אחיה הקטנים ואחותה הקטנה לבית יתומים באוזבקיסטן ( 100 ק"מ מטשקנט בערך), לאחר מות אבי סבתי, היא ואחיה הגדול עברו לטשקנט - שם אחיה גויס לצבא האדום (אינני בטוח שזהו הצבא האדום, גם סבתי לא ידעה, פשוט יום אחד הגיעו למקום מגוריהם וקראו לשרת) - הוא נהרג בעת השירות. סבתי החלה לעבוד כמנקה בבית חולים (לאחר מכן אחות בבית החולים), היא נדבקה במלריה. בינתיים היא גרה בחדרון קטן עם אישה ובת האישה (כאשר הם לבשו רק את הבגדים שנותרו מבעלה של האישה ההיא)... שסבתי שמעה כי בית היתומים של אחיה עובר לפולין, הפכה למבשלת שם ועברה איתם לעיר פולנית הקרובה לגבול גרמניה - משם היא עברה ללודז'... בלודז' הכירה את סבי ונישאה לו- ב-1948 היא ילדה את דודתי ובסוכות 1950 הגיעו לישראל! בישראל חיו 4 שנים במעברה, ולאחר מכן עברו לנתניה - וכאן היא חיה עד היום!

 

[טלמ]

לפי מה שאני יודע...

יידיש היתה שפה מדוברת ליהודים בכל פולין, אבל בקראקוב דוברה פחות

 

[טלמ]

וד"א: סבתי הייתה בת 12 בפרוץ המלחמה

 

[הלינקה]

איזה סיפור, טלם, ממש לכתוב ספר!

אני חושבת שכל יהודי פולני יכול היה לכתוב ספר מרתק על חיו במלחמת עולם השניה! אתה חכם שאתה מתענין כעת כשיש לך עוד את מי לשאול.

 

[talia olav]

למען הדיוק,

אני לא התייחסתי להשכלה. היחס לאידיש אפיין את הסביבה של הורי, וככל הנראה בעיקר את תנועת הנוער שהיתה גורם מעצב בחייהם (במקרה של הורי - כל חייהם). לתנועת גורדוניה היו שלושה עשר עקרונות מעצבים, ואחד מהם: "הוה מגשים את העברית למעשה יום יום". אגב, אני מוכנה לאמץ את "שלוש עשרה המידות" של גורדוניה גם היום.

 

[talia olav]

ועוד הבהרה לחנה גונן ודיבידי

לא התכוונתי לקבוע מי היו דוברי האידיש. התכוונתי לתת ביטוי לאופן שבו נתפסו דוברי האידיש ע"י קבוצה מסויימת, עמה נמנו גם הורי.

 

[חתול זקן]

הרגעי קצת

לא צריך לצעוק "אנטישמיות" על כל דבר. השימוש במושג "אנטישמיות" ברגע שקוראים משהו הנוגד את הזיקפה היהודית הלאומית מוכיח על בורות לא קטנה ועל זילות המוגש. ברור שהכוונה למי שאידיש היתה כל השכלתו, ולא יותר מכך. האם בעיירות לא היו אנשים שאידיש היתה השפה היחדיה שידעו, לעיתים אף ללא ידיעת כתוב אלא רק לדבר, וכל עולמם לא חרג מגבולות הכפר/עיירה? גם בוורשה היו יהודים שמעבר לאידיש לא ידעו כל שפה אחרת, גם לא פולנית, ועולמם התרבותי לא חרג מגבולות מרתף ביתם. האם זה סותר את העובדה שהיו גם אנשים משכילים מאד ששפת האם שלהם היתה אידיש אך ידעו על בורין גם שפות אחרות, היו בעלי השכלה בתחומים שונים? בוודאי שלא. ברור שהרבה צדקנות מעושה מטפטפת מדבריך, שכלולה בה זילות המושג "אנטישמיות".

 

[טלמ]

צעירי ציון

היה פעילות וחברים של המפגה בטומשוב לובלסקי? כי אם אני לא טועה אחי סבתי (בן 18 בתחילת המלחמה) היה פעיל בארגון ציוני כלשהו...

 

[חתול זקן]

על הכנסיה ב NOWOLIPKI

הכנסיה הזו, כנסית St. Augustina, נשארה בתוך השדה הגדול של החורבות לאחר חיסול הגטו והחרבה שלמה של כל הבתים בסביבה. הכנסיה עצמה נבנתה באיזור בו החלק הגדול באוכלוסיה היו יהודים עוד לפני המלחמה, ושימשה בעיקר את אלו שהיו "פולנים מדת משה" אשר החליטו להתקבל לעם הפולני על ידי קבלת הנצרות. היהודים ראו בהם נוטשים את עמם, הפולנים ראו בהם איזה זן מיוחד ומוזר של יהודים שמתעסקים במה שלא שייך להם, ולגרמנים בכלל לא היה איכפת מכל הסיפורים האלו. הכנסיה העגומה הזו נשארה על תילה כיוון שההרס נעשה לא בהפצצה על כל השטח אלא בפיצוצים מאד מדויקים, בית אחר בית, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים והטכניים של המלאכה. לאחר המלחמה המקום שימש לבניה מהירה וזולה באיכותה, מה שניכר במראה הבתים שם היום. חלק ניכר מהם הוא בתי דירות קטנות מאד, מחוברות במרפסת משותפת אחת לכל אורך הבית. בחלק הפנימי במעברים שמאחורי הבתים נוספו אח"כ בתים נוספים, טובים יותר אבל גם הם לא משהו מומלץ..... הכוונה אז היתה כמה שיותר מהר לתת גג מעל הראש להמוני הפליטים שהחלו לחזור לעיר. רוב הבתים בנויים בצורה מאד מובחנת ובולטת בגובה מעל לפני הרחוב, כיוון שניבנו על ההריסות בלא שמישהו טרח לפנות את ההריסות קודם, כמובן גם על גופות שנשארו שם בין ההריסות. בקצה הרחוב יש רח' ZELAZNA ובפינה שלו יש המשך סמטה/ מעבר של ZELAZNA מפינת NOWOLIPIE אל פינת NOWOLIPKI. במעבר הזה עומד בית שחלק ממרתפו לא פוצץ כיוון שהיה מרתף עינויים של הגסטפו. על המרתף נבנה אח"כ בית מגורים אך שלט מתאים מציין כי "במרתף בית זה עונו למוות ע"י הגסטפו 7000 יהודים". ושורה אחרונה למי שנוסע לשם: ברחוב זה יש מרכז רפואי די טוב שמרכז כל מיני מומחים, ברמה בהחלט טובה (יחסית בשירות של קופות החולים שלנו). ברחוב המקביל יש מרפאת שיניים נחמדה (ורופאה עוד יותר נחמדה....) עם ציוד שהוא המלה האחרונה מגרמניה ומחירים סבירים (מנסיון).