Though my problems are meaningless
that don't make them go away (ניל יאנג, 'על החוף', 1974) את ניל יאנג כולם מכירים, נו זה ששר 'לב של זהב' בארבעה אקורדים. אבל יש כל כך הרבה סוגים של ניל יאנג, מספר רב של פנים לאותו אדם. אני רוצה להתמקד בניל יאנג הפגוע והמפוכח שנתגלה ב'על החוף'. כמה שורות על פועלו עד אותה השנה - קפץ בין להקות שונות באמצע שנות ה-60, הצטרף לבאפלו ספרינגפילד ב-66-68 לטרילוגיית אלבומים מוצלחת ביותר, משם לאלבום סולו ראשון. אחר כך שיתוף פעולה, שימשך עוד שנים רבות, עם חברי 'הסוס המשוגע', עוד אלבום סולו מצליח מעט יותר מהקודם, ואז הנסיקה הגדולה - שיתוף פעולה עם קרוסבי,סטילס ונאש (כולל הופעה בוודסטוק) שהניב את אלבום המופת דז'ה וו ואז לשני אלבומים מצוינים - 'אחרי הבהלה לזהב' ו'קציר' שהניב כאמור את להיטו הגדול ביותר 'לב של זהב'. אז השנה היא 1972, ניל יאנג על גג העולם. הקהל והמבקרים מחכים לאלבום כמו שני הקודמים, משהו בסגנון 'קציר 2', ומאוכזבים. ההצלחה, בשילוב עם הכנות שלא ניתנת לפשרה של יאנג, ועם מותו של חבור הטוב מלהקת 'הסוס המשוגע', דני ויטן, מסרטן הובילו לכיוון אחר. יש שמכנים את שלושת האלבומים הבאים שניל יאנג הוציא כ'טרילוגיית ההתחפרות': 1973 - TIME FADED AWAY - אלבום הופעה חיה שכולו שירים שלא יצאו עד לאותו הרגע, והוא מאוד קשה לשמיעה (וניסיתי מספר פעמים). 1973 (יצא בפועל ב-1975) - TONIGHT IS THE NIGHT - כדברי ניל יאנג בעצמו: "זה אלבום על חיים, התמכרות ומוות". והשלישי בטרילוגיה, והמוצלח ביניהם - ON THE BEACH. כששומעים את השלושה אחד אחרי השני (לא באותו היום, אם רצונכם לחיות) אפשר ממש לשמוע איך יאנג מצליח להעביר את תחושותיו העמוקות ביותר אל המוזיקה ואל המילים, לא תמיד התחושות שלו נעימות במיוחד, וכמו שקשה לדבר עם אדם שמת לו חבר קרוב - כך קשה לשמוע מוזיקה שנוצרה על ידי אדם כזה. למרות זאת, 'על החוף', הוא הרבה יותר קומיוניקטיבי - ניכר בו שניל יאנג הגיע לשלב הפיכחון. כמובן שהמוזיקה כאן מעולה אבל מעל הכול, הרבה מעל הכול - הליריקה של ניל יאנג, שתמיד היתה כמה רמות מעל כולם מגיעה כאן לשיאים חדשים. WALK ON - כל מי ששומע את השיר הזה אומר, "אה, הוא חזר!". גיטרות חדות ובלוזיות, והנה הוא מתחיל לתקוף: I hear some people been talkin' me down, Bring up my name, pass it 'round They don't mention happy times They do their thing, I'll do mine. למי זה מכוון, למבקרים בעיקר, שיחטפו עוד בהמשך. SEE THE SKY ABOUT TO RAIN - חשבתם שזה הולך להיות אלבום רוקיסטי, ממש לא. אורגן רועד, שירה כואבת: Some are bound for happiness, some are bound to glory Some are bound to live with less, who can tell your story? REVOLUTION BLUES - ושוב לרוק, ותודה לגיטרות קצב המופלאות של דיוויד קרוסבי. Well, I'm a barrel of laughs, with my carbine on I keep 'em hoppin', till my ammunition's gone. But I'm still not happy, I feel like there's something wrong. FOR THE TURNSTYLES - השיר הכי פחות אהוב עלי באלבום, למרות השירה המדהימה של יאנג. VAMPIRE BLUES - שיר זה, המטאפורי ביותר באלבום, נכתב על חברו מ'הסוס המשוגע' שמת שנתיים לפני כן מסרטן, דני ויטן. Good times are comin', I hear it everywhere I go. Good times are comin', but they sure comin' slow. וכאן הופכים צד, ועוברים לקדרות ועצבות. ON THE BEACH - השיר היפה בלאבום - מלודי, שקט, פשוט ונוקב. תמיד מכניס אותי לאוירת דכאון חיובית: I need a crowd of people, but I can't face them day to day, והשורה שממצה את מהותו של ניל יאנג: Now I'm livin' out here on the beach, but those seagulls are still out of reach. MOTION PICTURES - מין המשך לשיר הקודם, נגינת מפוחית נפלאה ששבתה אותי כבר בהאזנה הראשונה. ושוב מותקפים המבקרים, או אולי מוזיקאים אחרים? Well, all those people, they think they got it made But I wouldn't buy, sell, borrow or trade Anything I have to be like one of them. I'd rather start all over again. AMBULANCE BLUES - איזה סיום לאלבום! שיעור של ניל יאנג באיך לוקחים ארבעה אקורדים, מילים חדות, קול מופלא ועושים שיר מופת. השיר ארוך, והייתי שמח להעתיק את כולו לכאן, אבל איך אפשר בלי מילות ביקורת נוספות: So all you critics sit alone You're no better than me for what you've shown. ולסיום, מילות ההשלמה של ניל יאנג: I guess I'll call it sickness gone It's hard to say the meaning of this song. An ambulance can only go so fast It's easy to get buried in the past When you try to make a good thing last. לסיכום, ניל יאנג הוציא תחת ידיו אלבום מלודי, שקט, כנה, כואב, מפוכח ויפהפה. העצב מעולם לא נשמע חד יותר.
that don't make them go away (ניל יאנג, 'על החוף', 1974) את ניל יאנג כולם מכירים, נו זה ששר 'לב של זהב' בארבעה אקורדים. אבל יש כל כך הרבה סוגים של ניל יאנג, מספר רב של פנים לאותו אדם. אני רוצה להתמקד בניל יאנג הפגוע והמפוכח שנתגלה ב'על החוף'. כמה שורות על פועלו עד אותה השנה - קפץ בין להקות שונות באמצע שנות ה-60, הצטרף לבאפלו ספרינגפילד ב-66-68 לטרילוגיית אלבומים מוצלחת ביותר, משם לאלבום סולו ראשון. אחר כך שיתוף פעולה, שימשך עוד שנים רבות, עם חברי 'הסוס המשוגע', עוד אלבום סולו מצליח מעט יותר מהקודם, ואז הנסיקה הגדולה - שיתוף פעולה עם קרוסבי,סטילס ונאש (כולל הופעה בוודסטוק) שהניב את אלבום המופת דז'ה וו ואז לשני אלבומים מצוינים - 'אחרי הבהלה לזהב' ו'קציר' שהניב כאמור את להיטו הגדול ביותר 'לב של זהב'. אז השנה היא 1972, ניל יאנג על גג העולם. הקהל והמבקרים מחכים לאלבום כמו שני הקודמים, משהו בסגנון 'קציר 2', ומאוכזבים. ההצלחה, בשילוב עם הכנות שלא ניתנת לפשרה של יאנג, ועם מותו של חבור הטוב מלהקת 'הסוס המשוגע', דני ויטן, מסרטן הובילו לכיוון אחר. יש שמכנים את שלושת האלבומים הבאים שניל יאנג הוציא כ'טרילוגיית ההתחפרות': 1973 - TIME FADED AWAY - אלבום הופעה חיה שכולו שירים שלא יצאו עד לאותו הרגע, והוא מאוד קשה לשמיעה (וניסיתי מספר פעמים). 1973 (יצא בפועל ב-1975) - TONIGHT IS THE NIGHT - כדברי ניל יאנג בעצמו: "זה אלבום על חיים, התמכרות ומוות". והשלישי בטרילוגיה, והמוצלח ביניהם - ON THE BEACH. כששומעים את השלושה אחד אחרי השני (לא באותו היום, אם רצונכם לחיות) אפשר ממש לשמוע איך יאנג מצליח להעביר את תחושותיו העמוקות ביותר אל המוזיקה ואל המילים, לא תמיד התחושות שלו נעימות במיוחד, וכמו שקשה לדבר עם אדם שמת לו חבר קרוב - כך קשה לשמוע מוזיקה שנוצרה על ידי אדם כזה. למרות זאת, 'על החוף', הוא הרבה יותר קומיוניקטיבי - ניכר בו שניל יאנג הגיע לשלב הפיכחון. כמובן שהמוזיקה כאן מעולה אבל מעל הכול, הרבה מעל הכול - הליריקה של ניל יאנג, שתמיד היתה כמה רמות מעל כולם מגיעה כאן לשיאים חדשים. WALK ON - כל מי ששומע את השיר הזה אומר, "אה, הוא חזר!". גיטרות חדות ובלוזיות, והנה הוא מתחיל לתקוף: I hear some people been talkin' me down, Bring up my name, pass it 'round They don't mention happy times They do their thing, I'll do mine. למי זה מכוון, למבקרים בעיקר, שיחטפו עוד בהמשך. SEE THE SKY ABOUT TO RAIN - חשבתם שזה הולך להיות אלבום רוקיסטי, ממש לא. אורגן רועד, שירה כואבת: Some are bound for happiness, some are bound to glory Some are bound to live with less, who can tell your story? REVOLUTION BLUES - ושוב לרוק, ותודה לגיטרות קצב המופלאות של דיוויד קרוסבי. Well, I'm a barrel of laughs, with my carbine on I keep 'em hoppin', till my ammunition's gone. But I'm still not happy, I feel like there's something wrong. FOR THE TURNSTYLES - השיר הכי פחות אהוב עלי באלבום, למרות השירה המדהימה של יאנג. VAMPIRE BLUES - שיר זה, המטאפורי ביותר באלבום, נכתב על חברו מ'הסוס המשוגע' שמת שנתיים לפני כן מסרטן, דני ויטן. Good times are comin', I hear it everywhere I go. Good times are comin', but they sure comin' slow. וכאן הופכים צד, ועוברים לקדרות ועצבות. ON THE BEACH - השיר היפה בלאבום - מלודי, שקט, פשוט ונוקב. תמיד מכניס אותי לאוירת דכאון חיובית: I need a crowd of people, but I can't face them day to day, והשורה שממצה את מהותו של ניל יאנג: Now I'm livin' out here on the beach, but those seagulls are still out of reach. MOTION PICTURES - מין המשך לשיר הקודם, נגינת מפוחית נפלאה ששבתה אותי כבר בהאזנה הראשונה. ושוב מותקפים המבקרים, או אולי מוזיקאים אחרים? Well, all those people, they think they got it made But I wouldn't buy, sell, borrow or trade Anything I have to be like one of them. I'd rather start all over again. AMBULANCE BLUES - איזה סיום לאלבום! שיעור של ניל יאנג באיך לוקחים ארבעה אקורדים, מילים חדות, קול מופלא ועושים שיר מופת. השיר ארוך, והייתי שמח להעתיק את כולו לכאן, אבל איך אפשר בלי מילות ביקורת נוספות: So all you critics sit alone You're no better than me for what you've shown. ולסיום, מילות ההשלמה של ניל יאנג: I guess I'll call it sickness gone It's hard to say the meaning of this song. An ambulance can only go so fast It's easy to get buried in the past When you try to make a good thing last. לסיכום, ניל יאנג הוציא תחת ידיו אלבום מלודי, שקט, כנה, כואב, מפוכח ויפהפה. העצב מעולם לא נשמע חד יותר.