זה סוג שונה של אהבה
אין סוג אחד מוגדר וברור של אהבה, באותה מידה שאין סוג מוגדר וברור של שנאה, כי אהבה היא רגש. לכן יש אהבה למוזיקה, ויש אהבה לבן / בת הזוג, בנוסף לאהבה לקרוב משפחה, אהבה לחתול / כלב / שרקן ואהבה לטבע, לנוף ולמולדת. אני לא מוצאת שומדבר רע בלכתוב שיר אהבה. גם "הכניסיני תחת כנפך" הוא שיר אהבה, וגם love me two times. שיר אהבה מבטא את הצורך של הכותב להביע את אהבתו כלפי מישהו מסויים, או לא כלפי מישהו מסויים, או שהוא נכתב בהשראת מישהו, בעקבות געגועים למישהו, בעקבות הרבה דברים. אני לא חושבת שקיטש זה דבר רע (אני חובבת קיטש), אני לא חושבת שקיטש זה אייטיז ואני לא חושבת שיש שומדבר רע בצורך להביע אהבה. שירי אהבה נכתבים, מולחנים ומבוצעים גם על ידי הדורז, גם על ידי לד זפלין וגם על ידי הביטלס, וההבדל ביניהם לבין שירי האהבה של בריטני, כריסטינה ובקסטריט בויז, הוא שאריק קלפטון באמת מתכוון למה שהוא כתב שם, בניגוד לבריטני, שהמילים "שלה" שטחיות, בנאליות ובעקרון לא שלה. אני לא חושבת שהרומנטיקה היא משהו שמבוטא רק על ידי בעלים מכים. רומנטיקה מבוטאת גם על ידי זוגות אוהבים, בעלי מערכת יחסים בריאה. שירי אהבה נכתבים גם על אהבה נכזבת, על געגועים, ולאו דווקא על אהבה שמחה ומאושרת. האהבה למוזיקה באה במישור אחר, והיא אינה תלויה במילים דווקא, אלא במוזיקה עצמה. המוזיקה מעבירה את הרגש בצורה הטובה ביותר, כי מוזיקה היא רגש. מוזיקה היא הדבר שהכי יכול לזעזע, לרגש, להמס ולגרום לי לבכות, לצחוק, לחייך או להצטמרר. כי מוזיקה מעבירה רגשות בדרך הכי כואבת, חדה ומוחשית, לפחות בשבילי. בגלל עצם היותה של מוזיקה כלי מעולה להעברת רגש, אמנים רבים בוחרים לכתוב שירים המתבססים על אהבתם ובכך להעביר את התחושה בדרך הכי טובה שאפשר. אהבה מניעה אותם לכתוב, כי אהבה מניעה אנשים לעשות הרבה דברים, אהבה נותנת הכי הרבה השראה. אני לא חושבת שהאהבה למוזיקה והאהבה בין שני בני זוג סותרות זו את זו. הן באות במקביל, ואין שום בעיה להנות משיר אהבה, ולאהוב אותו. אני לא חושבת ששיר האהבה הגדול ביותר הוא זה שמראה שאנחנו חיים בשקר. אני לא רואה שומדבר רע בלהיות מאוהבים לפעמים, כי דווקא כשאנחנו מאוהבים באמת במישהו, אנחנו מרשים לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת. להגיד ששיר האהבה הגדול בכל הזמנים הוא זה שאומר שאנחנו חיים בשקר, זה לחיות בציניות ולמנוע מעצמך לאהוב באמת.
אין סוג אחד מוגדר וברור של אהבה, באותה מידה שאין סוג מוגדר וברור של שנאה, כי אהבה היא רגש. לכן יש אהבה למוזיקה, ויש אהבה לבן / בת הזוג, בנוסף לאהבה לקרוב משפחה, אהבה לחתול / כלב / שרקן ואהבה לטבע, לנוף ולמולדת. אני לא מוצאת שומדבר רע בלכתוב שיר אהבה. גם "הכניסיני תחת כנפך" הוא שיר אהבה, וגם love me two times. שיר אהבה מבטא את הצורך של הכותב להביע את אהבתו כלפי מישהו מסויים, או לא כלפי מישהו מסויים, או שהוא נכתב בהשראת מישהו, בעקבות געגועים למישהו, בעקבות הרבה דברים. אני לא חושבת שקיטש זה דבר רע (אני חובבת קיטש), אני לא חושבת שקיטש זה אייטיז ואני לא חושבת שיש שומדבר רע בצורך להביע אהבה. שירי אהבה נכתבים, מולחנים ומבוצעים גם על ידי הדורז, גם על ידי לד זפלין וגם על ידי הביטלס, וההבדל ביניהם לבין שירי האהבה של בריטני, כריסטינה ובקסטריט בויז, הוא שאריק קלפטון באמת מתכוון למה שהוא כתב שם, בניגוד לבריטני, שהמילים "שלה" שטחיות, בנאליות ובעקרון לא שלה. אני לא חושבת שהרומנטיקה היא משהו שמבוטא רק על ידי בעלים מכים. רומנטיקה מבוטאת גם על ידי זוגות אוהבים, בעלי מערכת יחסים בריאה. שירי אהבה נכתבים גם על אהבה נכזבת, על געגועים, ולאו דווקא על אהבה שמחה ומאושרת. האהבה למוזיקה באה במישור אחר, והיא אינה תלויה במילים דווקא, אלא במוזיקה עצמה. המוזיקה מעבירה את הרגש בצורה הטובה ביותר, כי מוזיקה היא רגש. מוזיקה היא הדבר שהכי יכול לזעזע, לרגש, להמס ולגרום לי לבכות, לצחוק, לחייך או להצטמרר. כי מוזיקה מעבירה רגשות בדרך הכי כואבת, חדה ומוחשית, לפחות בשבילי. בגלל עצם היותה של מוזיקה כלי מעולה להעברת רגש, אמנים רבים בוחרים לכתוב שירים המתבססים על אהבתם ובכך להעביר את התחושה בדרך הכי טובה שאפשר. אהבה מניעה אותם לכתוב, כי אהבה מניעה אנשים לעשות הרבה דברים, אהבה נותנת הכי הרבה השראה. אני לא חושבת שהאהבה למוזיקה והאהבה בין שני בני זוג סותרות זו את זו. הן באות במקביל, ואין שום בעיה להנות משיר אהבה, ולאהוב אותו. אני לא חושבת ששיר האהבה הגדול ביותר הוא זה שמראה שאנחנו חיים בשקר. אני לא רואה שומדבר רע בלהיות מאוהבים לפעמים, כי דווקא כשאנחנו מאוהבים באמת במישהו, אנחנו מרשים לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת. להגיד ששיר האהבה הגדול בכל הזמנים הוא זה שאומר שאנחנו חיים בשקר, זה לחיות בציניות ולמנוע מעצמך לאהוב באמת.
