They've Actually Gotten Worse Live
"פופ פאנק זה סוג של חרא ונופקס הולכים להוכיח את זה עכשיו בגדול." - VeganFish. קודם כל כדאי לירושלמים לדעת שיש חומוס מעולה במקום שנקרא "חומוס באבא" ברח' יד חרוצים 22. יש להם חומוס ומסבחה מעולים וסלט ירקות שמוגש על טוסט גאוני של פיתה, והם פתוחים עד 12 בלילה כל יום. בגלל החומוס פספסתי את הטסטיקלס, לצערי. יוסלס איי די הפתיעו אותי. רוב השירים היו פחות דביקים ומתקתקים ממה שזכרתי מהופעות קודמות שלהם, הם די הצליחו להזרים אנרגיות לקהל, והייתה הופעה מוצלחת. הצוללת הצהובה הוא מועדון נחמד, למרות השם הנוראי שלו, הסאונד היה מצויין, ולא נרשמו תקלות טכניות. נופקס התגלו ככוכבים אמיתיים. קוליים לגמרי, מצליחים בלי מאמץ להקפיץ את הקהל בלי הפסקה, זורקים מיליון בדיחות ספונטניות בין השירים, חיברו שיר מיוחד על ירושלים, איחלו איחולי מוות לנשיא בוש, ירדו על יהודים, ישראלים, אמריקאים, דתיים מכל הדתות, נשים והומואים בלי לעשות שום חשבון לאף אחד, ניגנו מהר, ניגנו לאט, היו שני קטעי רגאיי (כולל "רדיו רדיו" של רנסיד) וקטע ג'ז, הלכו מכות עם מישהו מהקהל שירק עליהם, ובמיוחד ניגנו ושרו בהתלהבות ומתוך הרגשה שזה ממש זורם בנימים שלהם. היה סט ארוך ומוצלח, הם אפילו שאלו את האנשים בקהל מה הם רוצים לשמוע ("Don't call me white", אלא מה? השיר נקרא הפעם "Don't call me kike"); כולם כמובן הכירו את כל המילים, אולי פרט לשיר "Idiot son of an asshole" שבוצע בסוף והוקדש אף הוא לנשיא היקר. זה לא אומר שאני אשמע אותם יותר מקודם (אולי את האחרון "Wolves in wolves clothing" ואת "The Decline", שניים שאני מצליח להתחבר אליהם). אבל נופקס החזירו לי, קצת, את האמונה בפופ פאנק.
"פופ פאנק זה סוג של חרא ונופקס הולכים להוכיח את זה עכשיו בגדול." - VeganFish. קודם כל כדאי לירושלמים לדעת שיש חומוס מעולה במקום שנקרא "חומוס באבא" ברח' יד חרוצים 22. יש להם חומוס ומסבחה מעולים וסלט ירקות שמוגש על טוסט גאוני של פיתה, והם פתוחים עד 12 בלילה כל יום. בגלל החומוס פספסתי את הטסטיקלס, לצערי. יוסלס איי די הפתיעו אותי. רוב השירים היו פחות דביקים ומתקתקים ממה שזכרתי מהופעות קודמות שלהם, הם די הצליחו להזרים אנרגיות לקהל, והייתה הופעה מוצלחת. הצוללת הצהובה הוא מועדון נחמד, למרות השם הנוראי שלו, הסאונד היה מצויין, ולא נרשמו תקלות טכניות. נופקס התגלו ככוכבים אמיתיים. קוליים לגמרי, מצליחים בלי מאמץ להקפיץ את הקהל בלי הפסקה, זורקים מיליון בדיחות ספונטניות בין השירים, חיברו שיר מיוחד על ירושלים, איחלו איחולי מוות לנשיא בוש, ירדו על יהודים, ישראלים, אמריקאים, דתיים מכל הדתות, נשים והומואים בלי לעשות שום חשבון לאף אחד, ניגנו מהר, ניגנו לאט, היו שני קטעי רגאיי (כולל "רדיו רדיו" של רנסיד) וקטע ג'ז, הלכו מכות עם מישהו מהקהל שירק עליהם, ובמיוחד ניגנו ושרו בהתלהבות ומתוך הרגשה שזה ממש זורם בנימים שלהם. היה סט ארוך ומוצלח, הם אפילו שאלו את האנשים בקהל מה הם רוצים לשמוע ("Don't call me white", אלא מה? השיר נקרא הפעם "Don't call me kike"); כולם כמובן הכירו את כל המילים, אולי פרט לשיר "Idiot son of an asshole" שבוצע בסוף והוקדש אף הוא לנשיא היקר. זה לא אומר שאני אשמע אותם יותר מקודם (אולי את האחרון "Wolves in wolves clothing" ואת "The Decline", שניים שאני מצליח להתחבר אליהם). אבל נופקס החזירו לי, קצת, את האמונה בפופ פאנק.