These are horrible, horrible people

[הבלש חסר הבית]

לא ידוע

אבל פצ'אפה, ראש הביון הרומני שערק למערב, מספר בספרו "אופקים אדומים", כיצד סוכני השירות החשאי תצפתו על ערפאת, מעשה-שגרה, וראו אותו משחק "מוקי שלוקי" עם שומרי ראשו. בחוגים מסויימים מקובלת השמועה שאם מוחמד דחלאן יכתוב יומן לא מצונזר, זה יקרא "הייתי סוס הפוני של יאסר" או משהו כזה.

 

[הבלש חסר הבית]

שמע

אם אבי ביטר משיג זיונים, אז אני בטוח שגם אל פרא בראשיתי עם ראש של כבשה יכול.

 

[0Pandemonium0]

משחק שגורם לשחקנים לבכות יכול להיות

דווקא משחק טוב-זה מראה על רגש או סצינה שהועברו בצורה מעולה. אבל אולי לא צריך להעביר סצינות מין ואלימות בצורה כזו^^;;;

 

[הבלש חסר הבית]

הדרך המהירה לגרום לשחקן לבכות

אתה צועק לו "תראה, אבי ביטר עף בחוץ בכדור פורח" וכשהוא מסתכל מהחלון אתה מוריד לו סטירה מצלצלת ומצמיד לו בצל חתוך לאף. זה עובד במיידי, יותר מהר מכל סצנת אונס או רצח.

 

[0Pandemonium0]

אני אנסה, תודה!../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[Ferenheit]

במידה והגבת אלי

אולי כדאי היה שאציין שבפעמים שהצלחתי להגיע עם השחקנים שלי לתגובה רגשית משמעותית אמיתית (עור ברווז, לחלוחית קלה, קול רועד, אובדן השליטה בצרכים) הסצינה הייתה דרמטית אבל אף פעם לא בכיוון של אלימות או סקס קיצונית. אלה היו רגעים של ייאוש של הדמות, של תקווה, של פרידה מחבר יקר וכו'. אלימות קיצונית ככלי הכרחי להשגת דרמה משמעותית דומה בעיני למי שמצליח להוציא מהשחקנים שלו מבטי התפעלות באמצעות זה שהוא מתאר להם ענק יותר גדול, חרב יותר קסומה או ים יותר עמוק שיבושם לו ויהנו שחקניו - אותי זה לא מרשים בכלל. סצינה אחת קטנה של ייאוש מתובלת ברגע של נדיבות לב ושזורת-חמלה, של גיבור מרוסק וחסר אונים שילדה קטנה וחסרת עתיד עושה עימו חסד תמים ומנגבת לו את הזיעה, אם היא עשויה היטב, יכולה לרגש פי אלף מרצח של רבבות ילדות קטנות. להצליח בזה - זו האומנות בעיני.

 

[0Pandemonium0]

אם ככה, אני מוריד בפניך את הכובע.

אם באמת הצלחת לגרום לשחקנים את כל התגובות שכתבת, אתה באמת מנחה מוכשר

 

[הבלש חסר הבית]

אם ככה

זה שחושב מה שהוא רוצה, בוודאי יקח בחשבון שאנשים אחרים יחשבו שיש משהו דוחה עד פאתטי בלהעביר ארבע שעות בפינטוז סצנות סנאף ופורנוגרפיה. אולי אתה נהנה לחטט באף ולשחק עם מה שמצאת שם, ואולי מישהו אחר נהנה מלעשות סייברסקס סדיסטי עם מנחה המשחק שלו ("אתם רואים שלשה קוסמים מתעללים מינית באמצעות לחשיהם ביחמור" וכיו"ב), אבל הרבה אנשים אחרים מוצאים את זה דוחה, וימצאו לנכון להביע את סלידתם.

 

[הבלש חסר הבית]

משתדל להמנע

פשוט מאוד - אני לא נהנה לפנטז דברים סוטים ודוחים, וחושב שזה דפוק. מכיוון שאני לא נהנה מזה, אני לא עושה את זה במשחק. האם כדי "לאמלל" קצת את הדמויות חייבים לשחק בפורנו וסנאף? לא.

 

[Serpent Axis]

These are horrible, horrible games

אף פעם, באף אחד מהמשחקים שהרצתי, לא שיחקתי אונס. לא באופן חי עם השחקנים. אונס ורצח הם דברים שקיימים בעולם המשחק, אבל אף שחקן ששיחקתי איתו לא הוליך את הדמות שלו דרך מסע אונס עקוב מדם. כשאני משחק Vampire לדברים כמו רציחות יש משמעות גם מבחינה סיפורית ואפשר לטעון שלדחוף את הניבים שלך לצוואר של מישהי שלא בדיוק סיכמה את זה עם הדמות זה קצת כמו אונס - למרות שהיא גם לא בדיוק במצב להתנגד לעונג העילאי שזורם לה בגוף בזמן שהערפד שותה ממנה. אם שחקן שאני אשחק איתו יביא את הדמות שלו למצב בו הוא אונס אני לא יודע איך אני אגיב, אני אצטרך לשקול את זה. אני לא מעוניין שהמשחקים שלי ישמשו במה לפינטוזים על אונס. בכל זאת יש גבול אפילו במשחקים שחלק מהרעיון שלהם הוא לחקור את הדגנרטיות של עולם המשחק הקר והביזנטי. אני חושב שזיו קיטרו כתב בדימונס פעם סדרת מאמרים על משחקים שזה הקונספט שלהם. "משחקים בחצר האחורית" או משהו בסגנון.

 

[JuffoWup]

כמה דברים

הכותרת להודעה המקורית לקוחה מאחד הספרים של אקזלטד (אביסל) והיא מסבירה שאלה אנשים רעים (הסבר בכלליות). בנוגע לקטע של העונג העילאי בזמן 'הנשיקה', אתה באמת משתמש בתרוץ "אבל היא אוהבת את זה"?

לבסוף, השאלה היא נניח ואונס יכול להיות מרכיב עלילתי כמו רצח (צריך לאנוס משהי בשביל להתחיל מלחמה בין שני עמים לדוג', למרות שאני מניח שיכול להיות סיבות אחרות) האם זה לגיטימי לשלב את זה במשחק תפקידים? מצד שני, האם זה פחות לגיטימי מרצח שמשמש כמנוף עלילתי ברוב משחקי התפקידים?

 

[0Pandemonium0]

אונס לא בהכרח מצביע על כך שהשחקן

משתמש במשחק כבמה להצגת הפנטזיות שלו. זה תלוי בדמות-אם זה האופי שלה, היא תאנוס, ואם זה האופי שלה, היא תרצח. זה לא אומר שלשחקן יש פנטזיות על אונס ורצח, זה אומר שלדמות יש.

 

[Painkiller1989]

מסכים אם פאנדמוניום

כל עוד האונס מתואר בדרך קצרה ותורם לעלילה זה בסדר לדעתי, ברור שכאשר התיאורים הופכים להיות מפורטים ובכל פעם שנפגשים זה מרמז על סטיות או טיפשות מצד השחקן

 

[הבלש חסר הבית]

ומאיפה באה הדמות?

לדמות יש שחקן, שאחראי על ההתנהגות של הדמות שלו, ושקובע את האישיות שלה. בגלל זה קוראים לזה "משחקי תפקידים". אני כבר לא יודע מה יותר מוזר ומבהיל - שחקן שמפנטז דברים מוזרים וסוטים, או שחקן שהדמות שלו פיתחה אישיות נפרדת לחלוטין...

 

[0Pandemonium0]

כן, אבל לפעמים העניין במשחקי

תפקידים הוא לשחק משהו שאנחנו לא.

 

[הבלש חסר הבית]

אנחנו לא

אתה לא ארכיאולוג, ולא נחת-חלל, ולא נזיר בנדיקטיני - אבל אתה גם לא תחת של פרה, למשל. נגמרו הדברים המעניינים שאנחנו לא, שאפשר כבר לעבור לשחק תחת של פרה?

 

[BluePrint]

(Dark Dungoeons (again

שמע את תוכנית מספר 17. המנחה מספרת כמה מגעיל אותה מה שהדמות שלה עושה, אבל נותנת לה לפעול לפי האישיות שנתנה לה.

 

[הבלש חסר הבית]

היא נתנה לה את האישיות

ואם זה כל כך מגעיל אותה, למה?

 

[BluePrint]

מנסים כל דבר, לפחות פעם אחת. לא?

עד כמה רחוק הם יגיעו במשחק שלהם, נגלה בתוכניות הבאות. כרגע, הם משחקים משחק חדש מנקודת מבט שונה מכרגיל. "Dr. Jest: "it's the kind of evil that makes you go: "eeiu

 

[הבלש חסר הבית]

אגב "דוקטור ז'סט"

דוקטור ז'סט הוא מומחה העינויים הראשי של מלינבונה, שבספר "אלריק ממלניבונה" מוצג כטיפוס הזוי ודי מגעיל.