Their Satanic Majestic Request

[פנגו]

Their Satanic Majestic Request

of- Rolling stones רבים טוענים שזה חיקוי של הבטילס לאלבום האגדי Stg. Pepper’s lonely hearts club band של הבטילס, ובאמת יש דמיון בלתי ניתן להכחשה בין שתי האלבומים האלו,בסגנון, בשימוש בצלילים אורינטלים, אפילו בין העטיפות,אבל עדיין אני חושב שהאלבום של הרולינג סטון דווקא ממש טוב. ההבדל לדעתי שהאלבום של הבטילס יותר מקופד כזה,מוסדר יש בו שירים ברורים, האלבום של הרולינג סטון פרועה בהרבה,זורם ויותר נוטה לכיון פסיכדלי (זו דעתי בלבד כמובן). הוא אומנם לא פורץ דרך כמו הבטילס, לא עושה משהו שאף אחד לא חשב עלו, ויש לג'אגר מקורות השארה די ברורים, אל בכול זאת הוא לקח ועשה משהו מאוד משלו.יצרתי. אני חושב שזה אלבום נפלא,אז מה אם הוא מושפע סטז.פרפרס!

 

[melancholy man]

בלי שום קשר לסרג'נט פפר

ה Satanic Majestic Request הוא אלבום מעולה, אחד מאלבומי הפסייח הכי טובים שיש. אגב אני לא חושב שהוא חיקוי בשום צורה, יתר נכון ששתי הלהקות הושפעו מדברים דומים ובנוסף הסטונס הושפעו גם מסרג'נט פפר וביננו אם כבר לספוג השפעות, אז אין כמו סרג'נט פפר

 

[פנגו]

גם היה אז תחרות בין הלהקות....

אולי זה היה בגלל זה... כי באותה תקופה גם לא יצאו ביקורות נלהבות כול כך. רק אחר-כך התחלו להעריך אותו.... אני חושב שהאלבום של הסטונוז מצוין, ממש פסייח בריטי. אבל עניין של טעם.

 

[LadyG]

למי אכפת ../images/Emo35.gif../images/Emo13.gif

לא מעט מבקרים טוענים , שזוהי התשובה של הסטונס לביטלס. אז שיגידו. אלבום מצויין, יצירתי, מקורי וללא שום ספק פסיכדלי. וכמה עובדות טריוויה על She's a Rainbow , שמופיע באלבום: ג'ון פול ג'ונס תרם את נגינתו לשיר . ארבעת המופלאים עושים קולות רקע בשיר. יחי שיתוף הפעולה.

 

[ציףציף1000]

לדעתי, האלבום הוא נפילה

האלבום איננו "תשובה" לסרג'נט פפר או לביטלס בכלל. הסטונס התחילו להקליט אותו עוד בסוף שנת 1966, והמשיכו לאורך שנת 1967 - בין מעצר אחד למשנהו. יש כיום תיעוד רב של הרקע להקלטות Satanic Majesties ומהלכן, ולכן אין כיום מבקרים החושבים שהאלבום הוא "תשובה" לביטלס. בתחילת שנות השבעים הושמעו בארץ דעות כאלו, מן הסתם ע"י אנשים שלא הכירו את הרקע התרבותי להקלטת האלבום. סביר להניח שהיו גם מבקרים אמריקאים שחשבו כנ"ל, מסיבות דומות. האם יש למישהו לינקים לדברי מבקרים שכתבו כך לאחרונה? זה יהיה מעניין. הסטונס הושפעו מעליית גל הפסיכדליה בפופ בכלל, לאו דווקא מהביטלס. הפסיכדליה היתה "הצעקה האחרונה", וכל העולם ודג הזהב שלו ניסו לעלות על הרכבת הזאת. הביטלס לא היו אפילו הראשונים להביא את הפסיכדליה לבריטניה - אלו היו, דווקא, היארדבירדז, הקינקס ובמיוחד דונובן. האלבום אינו טוב, לדעתי, מלבד רגעים ספורים פה ושם. הוא מבולבל ולא קוהרנטי, ופשוט לא טוב, כאלבום בכלל וגם כאלבום פסיכדלי. הסטונס לא באמת אימצו את תרבות הפסיכדליה, ערכיה ותפיסותיה ולכן הסגנון המוסיקלי הזה לא "ישב" עליהם טוב (ולדעתי, גם לא על הביטלס, אבל זה כבר דיון אחר). הם זנחו אותו מהר מאוד, וחזרו לשורשיהם, ב-Beggar's Banquet. השירים הטובים באלבום הם Citadel (שהוא בעצם שיר רוק "רגיל", עליו הולבשו אפקטי-סאונד שונים) ו- light years from home 2000.

 

[melancholy man]

יש נטייה אצל חובבי סטונס

לפחות כך אני התרשמתי, לזלזל בתקופה הפסיכדלית שהם (אם אפשר לקרוא לזה כך), ולטעון כאילו הסטונס בגדו בצליל המחוספס שלהם לטובת ניסיון מסחרי ליצור מוסיקה פופלרית (פסייח), אולי זה נכון ואולי ג'אגר וריצ'ארד "שחו" פחות טוב בים הפסיכדלי והעדות הכי טובה לזה היא כנראה מיעוט הניסיונות הפסכדליים שלהם, אבל גם אחרי כמעט שנה, אישית אני חושב שה Satanic Majesties הוא פשוט אלבום טוב וכיפי, אבל זה כמובן עניין של טעם

 

[LadyG]

ועל זה כבר נאמר טעמים שונים...

אם הייתי צריכה לבחור 5 אלבומים בלבד של הסטונס כדי לשים בתקליטיה הפרטית שלי (בלי אוספים) מקומו לא היה נפקד. הראשון Aftermath השני The Satanic Majesties Request השלישי Beggars Banquet הרביעי Let it Bleed והחמישי Get yer Ya-Ya's Out שהוא לפחות בעיני אחד מתקליטי ההופעה היותר טובים ששמעתי.

 

[ציףציף1000]

אכן טעמים שונים

גם Aftermath לדעתי הוא אלבום מבולבל. זה היה האלבום הראשון בו ג'אגר וריצ'ארדס כתבו את מרבית השירים (או כולם?) למיטב זכרוני. הסינגלים שלהם באותה תקופה הרבה הרבה יותר טובים (ולראיה, אוספי הסינגלים שלהם משנות השישים נמכרים הרבה יותר טוב מאשר האלבומים המקבילים - Aftermath, Between the Buttons וכד'). האלבומים שקדמו לכך, ושכללו בעיקר גרסאות כיסוי לשירי R'n'B אמריקאיים - הם מעולים, במיוחד Out of Our Heads (שנקרא בארה"ב December's Children וכלל רשימת שירים שונה מזו שבגרסה האנגלית). אבל, בכל מקרה, מבחינת אלבומים, אין על מה שהם עשו בין 1968-1974. אלו פשוט האלבומים הטובים ביותר שנעשו ע"י להקה כלשהי, מעולם. רק הוסקר דו מתקרבים לזה, לטעמי (במה שעשו בין 1984-1987). אבל זה הטעם האישי שלי, כמובן.

 

[giba70]

אני הייתי בוחר אחרת

אצלי Sticky Fingers מאוד גבוה, וגם .Exile On Main St, וגם אלבום שלא מזמן קיבל כאן סקירה יפה, Black & Blue.

 

[gilgamesh]

הביטלס

לא המציאו את הפסיכדליה,הם גם לא היו הראשונים להביא אותה לאי הבריטי,אבל הם אלה שהגדירו את הפסיכדליה בצורה הכי טובה.

 

[HelterSkelter1]

לא מדויק

ישנם הרבה מאוד ויכוחים על מי עשה את הפסיכדליה הראשונה. יש האומרים שהביטלס עשו פסיכדליה עוד ב65 (כמו ה Byrds) - בראבר סול ושירים כמו Rain. אני לא הייתי ממהר להכריז על ראשוני הפסיכדליה, לא באי הבריטי ולא בעולם כולו.

 

[ציףציף1000]

דווקא יש קונצנזוס די רחב

לגבי ההקלטות הפסיכדליות הראשונות בבריטניה. אבל לפני כן: למעוניינים, משודר כרגע בשידור חי קונצרט של אריק קלפטון ב- BBC2. התחיל לפני דקה. הביטלס היו בין הראשונים, אבל לא ממש הראשונים, לנגן פסיכדליה בבריטניה. הדעה המקובלת היום היא שדונובן הוא הראשון שהביא את הפסיכדליה לבריטניה, לאחר שביקר בחוף המערבי בשנת 1965. אבל היו שהקליטו פסיכדליה לפני אלבומו Sunshine Superman; השמות שמוזכרים כיום בדיונים על ראשית הפסיכדליה הם היארדבירדז, עם Shapes of things והקינקס עם See my friend - שניהם שירים שהוקלטו ב-65. יש וויכוח על תאריך הקלטתם המדוייק (לעומת תאריך יציאתם של הסינגלים, הידוע). האלבום של דונובן לא יצא בבריטניה בזמן אמת, רק בארה"ב, אבל השירים שבו היו מוכרים למוסיקאים ב"סצינה" הלונדונית. לאלו המעוניינים לקרוא סקירה על תכנית של המבקר ג'ון סאבאג' על הפסיכדליה הבריטית, ששודרה ב-BBC2, ראו כאן. סאבאג' הוא אחד המבקרים הבריטים הטובים ביותר, לטעמי.

 

[ציףציף1000]

הלינק

שנשמט

 

[nik19864]

בקשר לביטלס

אומרים שהביטלס החלו ליצור פסיכודליה עוד ב-1965 כשהוציאו כסינגל את I FEEL FINE, וגם אפשר לציין את RAIN שיצא כסינגל ב-1966 ואת THE INNER LIGHT שלא כ"כ מוכר אבל יצא כסינגל ב-1967

 

[ציףציף1000]

לא בדיוק

I feel fine אינו פסיכדליה. Rain הוקלט לאחר הקטעים שציינתי. The inner light - מה זה?

 

[nik19864]

זה

שיר ששר גורג' האריסון ב-1967, כנראה אכל פטריית הזייה והקליט אותו, יש הרבה נגינת סיטאר בשיר הזה, אוירה הודית...שיר שרק מעריצי ביטלס מובהקים מכירים אותו

 

[ציףציף1000]

זה צד ב' של Lady Madonna

אכן שיר של האריסון. יצא בשנת 1968 - הרבה הרבה אחרי השירים האחרים שהזכרנו. אחרי Sergeant Pepper. אחרי Magical Mystery Tour. בעצם, לקראת סוף גל הפסיכדליה.

 

[nik19864]

ואחרי זה

בא לו גל של אסיד רוק שלא נמשך יותר משנה עם בלו צ'יר, פרפר הברזל, אמבוי דיוקס, סטפנוולף...וב-1969 בעוד הפסיכודליה נימשכת עוד טיפה באנגליה בעיקר, בא מאנגליה גם כן הרוק הכבד של הזפלינים, השבת השחורה, יוראי היפ והסגולים!