כי
א'. אני אוהבת את התחרות בין השופטים. ב'. למרות בחירות שירים הזויות מדי פעם, באופן כללי המוזיקה יותר טובה כשמצילים את המתמודדים מהטעם של עצמם. ג'. יש רקדנים! ותפאורה! ושטויות. זה לא היוונים המציאו באקס פקטור שלהם, זה חלק מהפורמט. ד'. אני אוהבת את הרעיון של הקטגוריות, זה יוצר איזון מסוים, זה נחמד שאין הגבלת גיל כמו באיידול, אז הרבה אנשים טובים שלא היו יכולים לגשת לאיידול יוכלו לגשת עכשיו. ה'. להקות!!! האמת שזה בשבילי היה צריך להיות ראשון. כזה הבדל עצום. ומעניין אותי לראות לאיזה כיוון הם ייקחו את זה כי כל ארץ לוקחת את זה לכיוון אחר. בבריטניה הם תקועים לגמרי בשטאנץ של להקות בנים בנות, אבל בהרבה ארצות אחרות היו דוגמאות מגניבות לגמרי לסוגים אחרים של להקות (אם מישהו רוצה דוגמאות, יש. והרבה). ו'. תכניות בוטקאמפ הרבה יותר כיפיות מתכניות הוליווד, אפילו שדואטים לא יהיה. וזה תמיד כיף לראות את השופטים מקבלים את הקטגוריות שלהם, ולראות את המתמודדים מגלים איזה שופט הם מקבלים. ו' 2 - Judges Houses אלו הפרקים הכי אהובים עליי באודישנים של כל התכניות איידול, כי, בחייאת רבאק, לוקחים את הנבחנים (כל קטגוריה והשופט שלה) ללוקיישנים מגניבים ואקזוטיים יותר או פחות ברחבי העולם ו / או הארץ בה הם נמצאים (בבריטניה זה עולמי, בארצות אחרות זה בתוך אותה ארץ אבל מקומות מגניבים ושווים). ז' - הצבעת השופטים בין הבוטום 2, למרות שיכולה לא תמיד לקבל את הסכמתי, באופן כללי מצילות אותנו מזה שהקהל אידיוט. כלומר, בניגוד להצלה היחידה שיש להם באיידול, כאן הם מצילים מישהו מהבוטום 2 כל שבוע. כלומר, נגיד דידי וטים היו בוטום 2, הם היו צריכים לבחור ביניהם. ככה שמצד אחד עף מישהו שהקהל כן "הצביע נגדו" כי בוטום 2 זה בכל זאת בוטום 2. מצד שני, אפשר למזער נזקים. ח' - באופן כללי, זה שזו תחרות בין שופטים משנה את הדינמיקה של השיפוט. וזה הרבה יותר נחמד לראות את השופטים מבקרים זה את זו על בחירת שיר לא נכונה מאשר את המתמודדים. כבר יצא לי לראות את סיימון מתנצל בשידור חי על זה שהוא בחר לא נכון עבור המתמודד שלו. זה מוציא דברים אחרים מהשופטים. בטח יש עוד, אבל זה בשליפה.