The Wall Live in London 1980
הדובר: יעקב טל, בן 50 מראשל''צ. יעקב, דוד שלי, מספר: ''לאורך כל שנות השבעים הייתי הולך לחנות שאני לא זוכר את שמה, ברחוב דיזינגוף, והייתי קונה אלבומים חדשים ומתעמק בהם בדירתי הצנועה בדרום ת''א". "רוב האלבומים היו של פינק פלויד. עד שנת 1980 היו בביתי האלבומים: "Meddle", Atom Heart Mother" ,Dark side of the moon", wish you were here, ואת האלבום "אנימלס" השאלתי מחבר ומאוד התאכזבתי". "את האלבום הבא של הפינק פלויד רכשתי בתחנה המרכזית הישנה של ת''א בתחילת 1980, אם אני לא טועה זה היה בינואר. באותה תקופה למדתי קשה מאוד בטכניון בחיפה והנסיעות הארוכות כל יום מת''א לחיפה והלימודים הקשים עשו אותי מאוד ממורמר, כך שהאלבום קלע בול". "הבטחתי לעצמי שבסיום השנה אני ינסה לטוס להופעה של הפינק פלויד, לא משנה איפה". החברה שלי (כיום אשתי), חשבה שאני מטורף ושאלה אותי כל הזמן מאיפה יהיה לי את הכסף לטוס. אמרתי לה שאני יתחיל לעבוד ונטוס ביחד". "התקשרתי לחבר שלי שבאותה תקופה למד באוקספורד וביקשתי ממנו שיתקשר ויברר מתי הפינק פלויד מופיעים במסגרת "החומה". כעבור שבוע התשובה הייתה: פינק פלויד מופיעים בארה''ב ויגיעו רק באוגוסט לאנגליה לשבוע של הופעות בלונדון. "בשבילי זה היה חלום, בדיוק באמצע יולי נגמרים המבחנים בטכניון ואני יהיה חופשי לטוס". "עד אוגוסט קרעתי את התחת בלימודים ובעבודה (מוסכניק ביפו), השגתי את הכסף ואני ונורית ארזנו את החפצים לקראת שבוע בלונדון". הגענו ללונדון ממש בתחילת אוגוסט 1980, ויום אחר כך כבר ביקשנו מנהג המונית: "To Earls court please". הכניסה לאולם: "איך שנכנסתי לאולם, הבנתי שזו לא הופעה רגילה, מין אולם קטן שהכיל כמה עשרות אלפים של קהל שחיכה בשקט ובסבלנות להופעה. אנחנו התיישבנו על הכסאות שלנו וחיכינו כמוהם, אני הרגשתי כאילו אני יותר בהצגה מאשר במופע רוק, ודי צדקתי". הבמה הייתה רחבה להפליא, ובשני צדדיה לבנות של חומה שכבר היו מונחות בצד". ה-הופעה:"לבמה עלה בחור עם עניבה כחולה, ואמר ברוכים הבאים,תודה שבאתם, מקווה שתהנו וכו', אני זוכר שהוא אמר שהלהקה עדיין לא מוכנה, אבל הוא לא סיים את המפשט ו... IN THE FLESH?- בום! זיקוקים ושאגות היסטריות של הקהל, כל המקום רעד, אבל אלה היו רק ה-surrogate band שהיו עם מסכות של חברי הלהקה. THIN ICE- דיוויד גילמור יוצא עם הגיטרה ומתחיל לשיר.הקהל ממשיך לצרוח וזה די עיצבן אותי כי בקושי היה אפשר לשמוע את המוזיקה, אחר כך ווטרס יוצא ומתחיל לשיר את הקטע שלו בשיר. ANOTHER BRICK IN THE WALL- PART 1 - הקהל מתיישב, ואפשר סוף סוף לראות מה הולך על הבמה. אז ככה: היה צוות ענק, שתי מערכות תופים, ריק רייט ישב עם עוד קלידן וזה היה נראה כאילו הוא במשרד, דיוויד גילמור פרט על הגיטרה ומאחוריו היה עוד גיטריסט (הכוונה היא לסנואי וייט) שנתן גם כן ערב מצויין. ווטרס התחיל לשיר ופתאום משום מקום: בובה ענקית של מורה עם מקל, מחזה שאי אפשר לתאר. HAPPIEAST DAYS OF OUR LIFE- חבורה של כחמישה גברים יצאו ונתנו קולות רקע מדהימים כמו באופרה, רק בקטע הזה נורית הצביעה לי על העובדי במה שהתחילו להעמיס לבנים גדולות ורק אז קלטתי שהרעיון הוא לבנות חומה על הבמה. זה היה רגע מיוחד. ANOTHER BRICK IN THE WALL- PART 2- כן כן, גם האנגלים משום מה התחברו לשיר הזה יותר מכל שיר אחר באלבום, אני אישית לא סימפטתי את השיר, אבל הייתה היסטריה גדולה כשגילמור וווטרס התחילו לשיר :"we dont need no education". משהו כמו ההיסטריה שיש עכשיו בקרב כוכבי פופ. MOTHER- ווטרס עולה עם גיטרה אקוסטית ומתחיל לשיר. הקטע שאני הכי זוכר מההופעה היה כשווטרס שר: "mother do you think they like this song?" וכל הקהל ברגע ספונטני ענק צרח: "yes!!!. אחר כך גם גילמור הספיק לשיר את הקטע שלו ועשה את זה מצויין.
הדובר: יעקב טל, בן 50 מראשל''צ. יעקב, דוד שלי, מספר: ''לאורך כל שנות השבעים הייתי הולך לחנות שאני לא זוכר את שמה, ברחוב דיזינגוף, והייתי קונה אלבומים חדשים ומתעמק בהם בדירתי הצנועה בדרום ת''א". "רוב האלבומים היו של פינק פלויד. עד שנת 1980 היו בביתי האלבומים: "Meddle", Atom Heart Mother" ,Dark side of the moon", wish you were here, ואת האלבום "אנימלס" השאלתי מחבר ומאוד התאכזבתי". "את האלבום הבא של הפינק פלויד רכשתי בתחנה המרכזית הישנה של ת''א בתחילת 1980, אם אני לא טועה זה היה בינואר. באותה תקופה למדתי קשה מאוד בטכניון בחיפה והנסיעות הארוכות כל יום מת''א לחיפה והלימודים הקשים עשו אותי מאוד ממורמר, כך שהאלבום קלע בול". "הבטחתי לעצמי שבסיום השנה אני ינסה לטוס להופעה של הפינק פלויד, לא משנה איפה". החברה שלי (כיום אשתי), חשבה שאני מטורף ושאלה אותי כל הזמן מאיפה יהיה לי את הכסף לטוס. אמרתי לה שאני יתחיל לעבוד ונטוס ביחד". "התקשרתי לחבר שלי שבאותה תקופה למד באוקספורד וביקשתי ממנו שיתקשר ויברר מתי הפינק פלויד מופיעים במסגרת "החומה". כעבור שבוע התשובה הייתה: פינק פלויד מופיעים בארה''ב ויגיעו רק באוגוסט לאנגליה לשבוע של הופעות בלונדון. "בשבילי זה היה חלום, בדיוק באמצע יולי נגמרים המבחנים בטכניון ואני יהיה חופשי לטוס". "עד אוגוסט קרעתי את התחת בלימודים ובעבודה (מוסכניק ביפו), השגתי את הכסף ואני ונורית ארזנו את החפצים לקראת שבוע בלונדון". הגענו ללונדון ממש בתחילת אוגוסט 1980, ויום אחר כך כבר ביקשנו מנהג המונית: "To Earls court please". הכניסה לאולם: "איך שנכנסתי לאולם, הבנתי שזו לא הופעה רגילה, מין אולם קטן שהכיל כמה עשרות אלפים של קהל שחיכה בשקט ובסבלנות להופעה. אנחנו התיישבנו על הכסאות שלנו וחיכינו כמוהם, אני הרגשתי כאילו אני יותר בהצגה מאשר במופע רוק, ודי צדקתי". הבמה הייתה רחבה להפליא, ובשני צדדיה לבנות של חומה שכבר היו מונחות בצד". ה-הופעה:"לבמה עלה בחור עם עניבה כחולה, ואמר ברוכים הבאים,תודה שבאתם, מקווה שתהנו וכו', אני זוכר שהוא אמר שהלהקה עדיין לא מוכנה, אבל הוא לא סיים את המפשט ו... IN THE FLESH?- בום! זיקוקים ושאגות היסטריות של הקהל, כל המקום רעד, אבל אלה היו רק ה-surrogate band שהיו עם מסכות של חברי הלהקה. THIN ICE- דיוויד גילמור יוצא עם הגיטרה ומתחיל לשיר.הקהל ממשיך לצרוח וזה די עיצבן אותי כי בקושי היה אפשר לשמוע את המוזיקה, אחר כך ווטרס יוצא ומתחיל לשיר את הקטע שלו בשיר. ANOTHER BRICK IN THE WALL- PART 1 - הקהל מתיישב, ואפשר סוף סוף לראות מה הולך על הבמה. אז ככה: היה צוות ענק, שתי מערכות תופים, ריק רייט ישב עם עוד קלידן וזה היה נראה כאילו הוא במשרד, דיוויד גילמור פרט על הגיטרה ומאחוריו היה עוד גיטריסט (הכוונה היא לסנואי וייט) שנתן גם כן ערב מצויין. ווטרס התחיל לשיר ופתאום משום מקום: בובה ענקית של מורה עם מקל, מחזה שאי אפשר לתאר. HAPPIEAST DAYS OF OUR LIFE- חבורה של כחמישה גברים יצאו ונתנו קולות רקע מדהימים כמו באופרה, רק בקטע הזה נורית הצביעה לי על העובדי במה שהתחילו להעמיס לבנים גדולות ורק אז קלטתי שהרעיון הוא לבנות חומה על הבמה. זה היה רגע מיוחד. ANOTHER BRICK IN THE WALL- PART 2- כן כן, גם האנגלים משום מה התחברו לשיר הזה יותר מכל שיר אחר באלבום, אני אישית לא סימפטתי את השיר, אבל הייתה היסטריה גדולה כשגילמור וווטרס התחילו לשיר :"we dont need no education". משהו כמו ההיסטריה שיש עכשיו בקרב כוכבי פופ. MOTHER- ווטרס עולה עם גיטרה אקוסטית ומתחיל לשיר. הקטע שאני הכי זוכר מההופעה היה כשווטרס שר: "mother do you think they like this song?" וכל הקהל ברגע ספונטני ענק צרח: "yes!!!. אחר כך גם גילמור הספיק לשיר את הקטע שלו ועשה את זה מצויין.
