ולמרות זאת: לגדי שבת.
1. חוזר ואומר, אין לוורהול כל השפעה על המוסיקה של ריד. קרבתו לוולווט העניקה לו, לא פחות ואולי אף יותר, הכרה משהיה זוכה לה אחרת. אבל לפני שנכנס לויכוח מי קדם למי הביצה או התרנגולת, בוא נסכם שאני יכול לחיות בשלום ובהנאה גם עם עמדתך הנוגדת את שלי... 2. אינני אומן ואשר על כן תחושותי ותגובותי באשר לאומנות לסוגיה השונים באות מהבטן ולא מהראש, מתחושות ולא מהבנות. בשל עובדה זו ובשל מחסור חמור בכלים להשוואה רציונאלית, לא אכנס לויכוח על מעמדו של וורהול בקרב האומנים החשובים והמשפיעים במחצית השניה של המאה העשרים ובוודאי שלא אחלוק על קביעתך זו. רק סתם, אני יודע...בקבוק קולה, המבורגר, מרילין מונרו ואפילו בננה...טוב, כבר העדתי על עצמי כמי שאינו מבין באומנות. איך שלא יהיה, עבודותיהם ומיצגיהם של ניל יאנג, קולטריין, באך ואלסנדרו דל פיירו מרגשים אותי הרבה יותר. 3. ההסטוריה מלמדת אותנו על מקרים רבים של כאלו שהשפיעו וסחפו אחריהם אחרים. זו לבד אינה מעלה העומדת לזכותו של אדם. כאן אנחנו צריכים להידרש למבחן התוצאה. לדעתי ולטעמי, חוזר שוב, לדעתי ולטעמי חשיבותו של וורהול ביצירה ובמורשת המוסיקאלית של ריד והוולווט שולית למדי. אגלה לך סוד קטן. נער הייתי וגם זקנתי. גילי המתקדם לא מעמיד אותי בכל עמדת עליונות מכל סוג שהוא לגביך למעט זו המפורטת להלן: הוא אפשר לי ללוות את ההתרחשות הוולווטאית בזמן אמת. גם דברים שההיסטוריה ממעטת להתייחס אליהם היום מחמת קוצר היריעה או שיכחה רחמנא ליצלן או "מה זה משנה היום, שלושים שנים אחרי..." היו בעלי חשיבות והשפעה על המהלך האירועים. ככתוב בדברי ימי יוקו אונו וחבריו של בעלה בזמן הרלוונטי, כך גם וורהול והוולווט בזמנם, פרנסו והיוו חומר גלם שהפך למידע שבסופו של דבר היווה בסיס לדיון-ויכוח ביננו, שמעמיד את גרסתי באשר לתרומתו של וורהול לוולווט באור אחר מזה שהצגת בעמדתך. למרות האמור לעיל ומכיוון שאיננו מכירים, אני מוכן ומזומן להניח כי עמדתך נשענת על יסודות מוצקים לא פחות מזו שלי. 4. אורי זהר. מנהיג, כאריזמתי, סוחף, יצירתי, מאגד, משפיע, מהפנט, מעלה, מוריד, נצלן, מניפולאטור, דורסן, טיפש (ומוכיח זאת טוב ממני בדרשותיו המגוחכות ומעליבות האינטליגנציה שלו), בהמה גסת רוח, אכזר, קאפריזי, חרא של בנאדם. צריך עוד? הכל נכון ידוע וכתוב בספרי ההיסטוריה הרלוונטים. לקחת שוביניזם, גסות רוח, רדידות, פלוצים, זיונים בחצר האחורית, קצת מכות וחומרים שווים לכל נפש (כן בהחלט, גם אני חרשתי רבות את סרטיו ו"הפוך גוטה, הפוך" היא אחת מהאימרות החביבות עלי עד היום), ולהפכם למוצר פילמאי עתיר רייטינג והשפעה, אינה מספקת עדיין (לטעמי חשוב לציין) כדי למקם את זוהר בראש טבלת ליגת העל של מספרי הסיפורים הקולנועיים שלנו. בעצם למה לא, אחרי הכל גם דודו טופז הוא "הראשון בבידור", הלא כן?
1. חוזר ואומר, אין לוורהול כל השפעה על המוסיקה של ריד. קרבתו לוולווט העניקה לו, לא פחות ואולי אף יותר, הכרה משהיה זוכה לה אחרת. אבל לפני שנכנס לויכוח מי קדם למי הביצה או התרנגולת, בוא נסכם שאני יכול לחיות בשלום ובהנאה גם עם עמדתך הנוגדת את שלי... 2. אינני אומן ואשר על כן תחושותי ותגובותי באשר לאומנות לסוגיה השונים באות מהבטן ולא מהראש, מתחושות ולא מהבנות. בשל עובדה זו ובשל מחסור חמור בכלים להשוואה רציונאלית, לא אכנס לויכוח על מעמדו של וורהול בקרב האומנים החשובים והמשפיעים במחצית השניה של המאה העשרים ובוודאי שלא אחלוק על קביעתך זו. רק סתם, אני יודע...בקבוק קולה, המבורגר, מרילין מונרו ואפילו בננה...טוב, כבר העדתי על עצמי כמי שאינו מבין באומנות. איך שלא יהיה, עבודותיהם ומיצגיהם של ניל יאנג, קולטריין, באך ואלסנדרו דל פיירו מרגשים אותי הרבה יותר. 3. ההסטוריה מלמדת אותנו על מקרים רבים של כאלו שהשפיעו וסחפו אחריהם אחרים. זו לבד אינה מעלה העומדת לזכותו של אדם. כאן אנחנו צריכים להידרש למבחן התוצאה. לדעתי ולטעמי, חוזר שוב, לדעתי ולטעמי חשיבותו של וורהול ביצירה ובמורשת המוסיקאלית של ריד והוולווט שולית למדי. אגלה לך סוד קטן. נער הייתי וגם זקנתי. גילי המתקדם לא מעמיד אותי בכל עמדת עליונות מכל סוג שהוא לגביך למעט זו המפורטת להלן: הוא אפשר לי ללוות את ההתרחשות הוולווטאית בזמן אמת. גם דברים שההיסטוריה ממעטת להתייחס אליהם היום מחמת קוצר היריעה או שיכחה רחמנא ליצלן או "מה זה משנה היום, שלושים שנים אחרי..." היו בעלי חשיבות והשפעה על המהלך האירועים. ככתוב בדברי ימי יוקו אונו וחבריו של בעלה בזמן הרלוונטי, כך גם וורהול והוולווט בזמנם, פרנסו והיוו חומר גלם שהפך למידע שבסופו של דבר היווה בסיס לדיון-ויכוח ביננו, שמעמיד את גרסתי באשר לתרומתו של וורהול לוולווט באור אחר מזה שהצגת בעמדתך. למרות האמור לעיל ומכיוון שאיננו מכירים, אני מוכן ומזומן להניח כי עמדתך נשענת על יסודות מוצקים לא פחות מזו שלי. 4. אורי זהר. מנהיג, כאריזמתי, סוחף, יצירתי, מאגד, משפיע, מהפנט, מעלה, מוריד, נצלן, מניפולאטור, דורסן, טיפש (ומוכיח זאת טוב ממני בדרשותיו המגוחכות ומעליבות האינטליגנציה שלו), בהמה גסת רוח, אכזר, קאפריזי, חרא של בנאדם. צריך עוד? הכל נכון ידוע וכתוב בספרי ההיסטוריה הרלוונטים. לקחת שוביניזם, גסות רוח, רדידות, פלוצים, זיונים בחצר האחורית, קצת מכות וחומרים שווים לכל נפש (כן בהחלט, גם אני חרשתי רבות את סרטיו ו"הפוך גוטה, הפוך" היא אחת מהאימרות החביבות עלי עד היום), ולהפכם למוצר פילמאי עתיר רייטינג והשפעה, אינה מספקת עדיין (לטעמי חשוב לציין) כדי למקם את זוהר בראש טבלת ליגת העל של מספרי הסיפורים הקולנועיים שלנו. בעצם למה לא, אחרי הכל גם דודו טופז הוא "הראשון בבידור", הלא כן?