"The Traveling Supergroup"

AeroTom

New member
"The Traveling Supergroup"

3 שבועות עברו כבר מאז ההוצאה ואף אחד לא הזכיר את זה כאן, אז לקחתי עלי את המושכות... מה משותף לג'ורג' האריסון, טום פטי, בוב דילן, רוי אורביזון, וג'ף לין? כולם מוזיקאים מוכשרים מאוד, וכולם גם היו חלק ב-סופרגרופ הנהדרת של סוף שנות ה-80 ששמה The Traveling Wilburys. ביוני 2007, כמעט 20 שנה לאחר צאת האלבום הראשון של ה-Wilburys, שני האלבומים שלהם (שיצאו ב-88 ו-90) מקבלים סוף סוף מארז מהודר ומתאים לאיכות שיצאה מהלהקה הזאת. חמישה מוזיקאים שהם גם חמישה חברים טובים, ה-Traveling Wilburys היו להקה חד-פעמית שיצרה מוזיקה נהדרת והייתה אחד הדברים (הלא רבים) המשובחים ביותר שיצאו לנו משנות ה-80... המארז של 2007 מגיע אלינו עם 2 האלבומים של הלהקה: Traveling Wilburys Vol.1 Traveling Wilburys Vol. 3 כל אחד מהם עם 2 שירי בונוס שלא שוחררו קודם לכן. בנוסף ל-DVD, שבעיקרון מהווה שם את החלק השני של המארז, ה-Volume 2 שדילגו עליו בכוונה
האלבום הראשון של ה-Wilburys מלא בכל טוב. מהלהיט הגדול Handle With Care ועד לרצועות הנפלאות Tweeter And The Monkey Man, Dirty World, Congratulations ושאר השירים באלבום הבכורה של חמשת המופלאים המטיילים. לאלבום הראשון נוספו 2 רצועות הבונוס: Maxine Like A Ship שירים בהחלט ראויים שכיף לשמוע אותם כיום בנוסף לשירי האלבום שקיימים מאז צאתו. בין האלבום הראשון לשני, רוי אורביזון עזב את עולמינו. זה לא עצר את ה-Wilburys להוציא את אלבומם השני (והאחרון) ב-1990. אלבום שרבים יגידו שללא ספק פחות טוב מהראשון, אבל לדעתי הוא נפלא בפני עצמו ובהחלט נשאר ברמה מתאימה למוזיקאים שעומדים מאחוריו. She's My Baby שפותח את האלבום עדיין נשמע מעולה וטרי, כאילו נוצר היום. וכך גם עשרת הרצועות הבאות שמקבלות תוספת בונוס של 2 השירים: Nobody's Child ו-Runaway. בהאזנה ל-2 האלבומים במארז הזה פשוט מבינים עוד יותר עד כמה טובים הם היו, חמשת ה-Wilburys. הסאונד פשוט נשמע מושלם ועבר שיפוץ בהחלט יסודי. הבדל גדול מהוצאות הדיסקים הקודמות של האלבומים. ה-DVD במארז גם כן נחמד מאוד וכולל בתוכו סטר דוקומנטרי של 25 דקות עם צילומים נוסטלגים מההקלטות של האלבום הראשון, ראיונות של חברי הלהקה בזמנו, והרבה הרבה כיף. היה לי תענוג לצפות בזה ולראות עד כמה כל החמישה נהנים גם אחד מהשני שם בזמן הקלטת המוזיקה שלהם. בנוסף לסרט הקצר הזה מצורפים גם וידאו-קליפים לשירים: Handle With Care End Of The Line - הקליפ הנהדר לדעתי מהאלבום הראשון, שצולם אחרי מותו של אורביזון, בו יש כיסא אחד עם גיטרה עליו בלבד וחברי הלהקה מסתכלים עליו. כמו גם תמונה של אורביזון לזכרו. בהחלט מוסיף הרבה לוידאו של השיר הזה. ולשלושה מתוך האלבום השני: She's My Baby Inside Out Wilbury Twist פעם בכמה זמן מגיעה הוצאה מחודשת לאלבום ישן ולא תמיד זה שווה את הקניה. המארז החדש של ה-Traveling Wilburys הוא חובה לדעתי גם לאלו שיש להם כבר את האלבומים מפעם. השינוי המעולה בסאונד, רצועות הבונוס, הסרט הקצר ב-DVD והחזרה לחיוך הגדול שעולה בשמיעת הלהקה הזאת, שווים את המחיר בהחלט. שלא לדבר על אלו שעדיין לא נחשפו לסופר-גרופ חסרת האגו הזאת, שבשבילם זו חובה יותר גדולה והזדמנות חדשה לשמוע את הקסם של ה-Wilburys. להקה של חברים שפשוט שומעים בשירים את הכיף הגדול שהיה להם ביחד. מה גם שאופן ההקלטות של השירים נערך והשתנה בהתאם. ה-Vocals שהתחלקו בין החברים והותאמו באופן מושלם לשירים, חלקי הגיטרות של כל חברי הלהקה, וכמובן מעל הכל ההרמוניה המשובחת בין 5 מוזיקאים שפשוט ישבו להנות אחד מהשני והוציאו על הדרך 2 אלבומי רוקנ'רול בניחוח ישן, חופשיים, ושעומדים בכיף במבחן הזמן. עצוב לחשוב ש-2 מהם כבר לא איתנו. זה משהו שאולי נותן עוד פן קסום קטן בהקלטות האלה במארז החדש. מארז שמחייה את ה-Traveling Wilburys מחדש ב-2007 ומראה לנו שמוזיקה טובה וחופשית תמיד תישמע טוב. במיוחד כשהיא מגיעה מלהקה חד-פעמית שנוצרה בלי תכנון מוקדם, והמון כיף שעשו 5 חבריה אי-שם בסוף שנות ה-80.
 

giloni

New member
שווה נעיצה

סקירה יפה, התכנסות חשובה - גם אם נעשתה לצרכים של פרנסה יותר מאשר לצרכים מוזיקאליים, גם זכרון לג'ורג'י בוי ולרוי אורביסון. דין משתף פעולה, טום פטי שאני לא ממש ממעריציו אבל משתלב שם לא רע וכמובן, מכונת הפופ הבלתי נגמרת ג'ף לין. אני נועץ כדי שכבוד המתדיינים בפורם אותו אני מנהל ביד רכה, יתרמו לנו מעט מהגיגיהם על האלבומים של בני ווילבורי הנודדים בדרכים יקי
 

melancholy man

New member
בהחלט שווה אפילו יותר מזה

הדבר המרכזי שעולה באוזן שלי מהוולבריז זה כיף, חמישה אנשים, שבאמת אין להם מה להוכיח לאף אחד (כאילו, מה כבר ישאר לך להוכיח אחרי שהיית ביטל וכשאתה בוב דילן או רוי אורביסון? שאתה יכול גם להיות נחמד לג'ף לין?) שלא צריכים להרוויח דולר, פאונד או שקל אחד עד יומם האחרון בשביל שיהיה מספיק לנכדים והם פשוט נפגשים יחד לנגן כי זה עושה להם כיף, אז נכון, רוק אנד רול עושים מהמעיים ולא ממקום של כיף, אבל כשחמישה רבי אמנים באים לעשות מוסיקה ביחד, זאת האזנת חובה. מעבר לזה, המון עומק אין שם, אבל זה מסוג האלבומים שחייבים להשאיר חיוך על הפנים.
 

AeroTom

New member
בהחלט מסכים עם האווירה

וגם ציינתי זאת. לא היה באמת לאף אחד שם משהו להוכיח, או כסף נוסף להכניס מהצד...הם הוציאו את 2 האלבומים האלה מתוך אהבה טהורה למוזיקה והכיף שהיה להם לנגן אותה יחד. ומאוד מרגישים את זה לדעתי ברצועות של 2 האלבומים. וכן, גם הקפצתי את השרשור...
 

Aeroguy

New member
בהחלט מצויין!

סחתיין על הסקירה! ראוי לציין באמת, שמה שמיוחד בווילבוריז זה שללא ספק, מבחינת ההרכב, הם היו הסופר-גרופ הכי סופרגרופי שאי פעם היה (ז"א... בוב דילן, יחד עם רוי אורביסון האגדה, טום פטי הענק, ג'ף לין, ובנוסף לכל, חיפושית!). אבל הם לא הרגישו כמו סופרגרופ. האלבום הראשון שלהם לא היה ממש מתוכנן: כל החברים התכנסו בשביל להקליט בי-סייד לסינגל של ג'ורג' הריסון, והם כל כך נהנו - אז הם הקליטו אלבום שלם.
 

oren29at

New member
"אבירי השיר בן שלוש הדקות"

מבקר המוזיקה יובל לוי כתב את הציטוט שבכותרת כשיצא אלבום הקאמבק של ג'ורג' האריסון "Cloud 9". הוא התייחס ל"אולד בויז"- האריסון, סטאר, אלטון ג'ון, קלפטון, וג'ף לין, שניגנו באלבום של האריסון, אבל הציטוט הזה ראוי לעבור הסבה לווילבוריז. זאת לא "סופרגרופ קלאסית"- אין פה חיבור בין הזמר הכי טוב, הגיטריסט הכי טוב, וכן הלאה, ש"מוכיחים" כמה הם הכי טובים. יש פה, לעומת זאת, חמישה מוזיקאים מצוינים ורגועים, חמושים בגיטרות אקוסטיות וקשובים אחד לשני, שעושים כיף גדול. ונשמע כאילו דילן עושה הכי הרבה כיף- אם זה ב"Tweeto and the Monkey Man" מהאלבום הראשון, שמסתלבט קצת על ספרינגסטין, מכיל טלנובלה בלתי אפשרית, ומתוגבר ע"י ג'ף לין בפזמון, ואם זה ב "New Blue Moon" מהאלבום השני, שבו הוא נשמע כמו קשיש מחופף בן 80 בערך. (ד"א- נראה כאילו הלהקה חורגת מהסטנדרט של הפורום, של "אמנים ולהקות שהחלו להקליט לפני 1980"...) (ד"א 2- אני בד"כ קורא פסיבי, אבל חשתי צורך לזרוק את חצי הפני שלי לשירשור הזה. אחלה פורום, אינפורמטיבי ואינטליגנטי. כן ירבו הדיונים בו)
 

AeroTom

New member
תשובה לדרך אגב הראשון -

כל אחד מחמשת האמנים ב-Wilburys החל להקליט לפני 1980...
אז הם בהחלט סיבה (לא חורגת) לדבר עליהם כאן. מה גם שבלי קשר אפשר לחרוג מזה מדי פעם עם להקות למשל כיום שממשיכות את הקו הטוב של פעם, או משהו אחר שנכתב באופן אינפורמטיבי ולעניין, שאחרים פה יוכלו אולי להכיר. תשובה לדרך אגב 2 - ברוך הבא
שמחתי לקרוא גם את זריקת המטבע שלך לשרשור ואתה בהחלט מוזמן להמשיך להשתתף פה ולכתוב (חוץ מלקרוא).
 

melancholy man

New member
ברוך הבא ../images/Emo24.gif

אני דווקא אתחיל עם הדא"ג השני, תרגיש חופשי להגיב, נראה לי שנשמח לקרוא כל מה שיש לך על מוסיקה, בקשר לדא"ג הראשון, כמו שנאמר, הפורום עוסק באמנים שהחלו להקליט לפני 1980, כל החברה בוולבריז בהחלט עומדים בקריטריון הזה, מעבר לזה, הגבול הזה הוא גבול דיי אקראי שאנחנו שמחים לחצות אותו כשיש סיבה מספיק טובה.
 

oren29at

New member
../images/Emo51.gif על קבלת הפנים

למרות הנטיה שלי יותר לשמוע ופחות להשמיע, אני אולי אפתיע את עצמי בפורום הזה (תוך השתדלות לא להעלות נושאים שכבר הועלו בעבר) הד"א הראשון נכתב בשעשוע מסוים, ואני שמח לדעת שהכלל הוא לא מחייב, אלא מהווה מעין "קריאת כיוון".
 
שכנעת אותי לקנות../images/Emo9.gif

יש לי בזמן האחרון רשימה לא קטנה של דיסקים לקנות, ואני ממש לא יודעת ממה להתחיל, אז יוצא שבמקום זה אני קונה דיסקים לא מתוכננים בכלל... מכירים את זה? ומה שהייתי רוצה להוסיף לגבי הווילבוריס הוא שאחת הסיבות שהם כ"כ כיפיים היא חוש ההומור במילים שלהם (וגם בביצוע).
 
יותר נכון היה להגיד ששכנעת אותי להוסיף את זה

לרשימה (המתוארת מעלה), בינתיים, אבל גם זה הישג
כי בפורום ביטלס לא הצליחו (שם הודיעו שזה יצא, אבל אף אחד לא אמר במה זה יותר טוב ממה שכבר יש לי ב-mp3...). אז תודה.
 

AeroTom

New member
אם ב-mp3 יש לך את זה בצורה לא חוקית גם...

אז עוד יותר ברור שאת חייבת לעצמך את האלבומים המקוריים...זה חבל לשמוע על קבצים במחשב בלי שום רגש מוזיקה כזאת טובה שלא נוצרה לשימוש כזה.
 
שום מוזיקה לא "נוצרה לשימוש כזה"...

אבל יש הרבה יותר מדי דברים טובים, לכן נוצרת רשימה של הדברים הדחופים יותר לקנייה, ועכשיו זה אחד מהם אצלי...
 
למעלה