'The times they are a-changin
לא עלה לי לראש ציטוט מתאים שלה ואנ יצריכה ללכת, אז שיהיה דילן.
, זו לא הולכת להיות שאלה חותכת. רעות, תמצאי משהו אחר. יצא לי לחשוב על זה השבוע, אני אפילו לא זוכרת למה או באיזה הקשר, על זה שכמו שאנחנו משתנים עם השנים, אז גם המוזיקה שאנחנו מקשיבים לה ושמלווה אותנו, משתנה גם. אני משערת שכולנו עברנו כל מני מקומות וכל מני אירועים, ובתקופות שונות הייתה מוזיקה שונה שהאזנו לה, אובססיות קטנות או גדולות, נחשפנו לדברים חדשים או חשבנו לעצמנו "לעזאזל, למה אי פעם אהבתי את הלהקה הזאת?!". אז, איך זה אצלכם עם טורי? היא תמיד הייתה שם קבועה כשדברים אחרים מסביב השתנו? או שהיו תקופות שהיא בכלל לא הייתה שם והיא צפה רק לפעמים? ויותר מזה - איך אתם חושבים שזה יהיה בעתיד? לדעתכם זה משהו חולף, שסביר להניח שעוד כמה שנים היא כבר לא יהיה חלק כלכך נכבד מהחיים שלכם, או שזה משהו שישאר אתכם ולא רק בתור נוסטלגיה של "פעם אהבתי זמרת, טורי איימוס.. אחחח היו ימים..."? כן, אינ יודעת שאי אפשר לחזות את העתיד, אבל נסו לחשוב לפי ההיכרות שלכם עם עצמכם.
לא עלה לי לראש ציטוט מתאים שלה ואנ יצריכה ללכת, אז שיהיה דילן.
. וגם עכשיו אני שוב שומע אותם. נכון שיש דברים שאני לא שומע המון זמן ואז חוזר עליהם, אבל אני חייב להגיד שרוב הדברים שאני אוהב אני אוהב כרבר תקופה ארוכה. למעשה, יש לי בעיה הפוכה - אני יכול לספור על כף יד אחת את כמות האמנים שהתחברתי אליהם חזק בשנים האחרונות. יש דברים שאני שומע ואני אומר שאני אוהב עכשיו קצת פחות ממה שזכרתי (R.E.M), ויש כאלה שאני שומע ואומר שאני אוהב אותם קצת יותר ממה שזכרתי (Velvet Underground), אבל אין שינויים ממש קיצוניים. רק על מעט מאד להקות אני אומר לעצמי "מה בדיוק מצאתי בהם". אז נכון, כשהייתי בן 8-9 אהבתי את Modern Talking וBeatles, אך זה עבר לי ממש מהר (וכמה טוב שכך), אבל כולנו היינו פעם בני שמונה. וכשהייתי בן 14-15 הייתי אוהב את Guns N' Roses ועוד כל מיני דברים שהיו פופולריים באותה תקופה. נכון, לא בדיוק הלהקה שאשמע היום, אבל אם ננתח ילידי 1975 עד 1980 שטוענים שהם מעולם לא אהבו את הגאנז נגיע למסקנה שהם שייכים ל2 קטגוריות - שקרנים וכאלה שחיו במערות שתחילת שנות ה90.
