The piper at the gates

[itaikuskus]

אם לדעתך הוא היוצר הכי גדול

יש לך סטנדרטים מאוד מאוד נמוכים. מממ כשסיד בארט הועזב,ווטרס ניסה לחקות את סגנון הכתיבה שלו.. זה אומנם הוליד דברים מוצלחים כמו granchester meadows ו-julia dream אבל גרנצ'סטר היה חלק מאלבום מבוזה של הפלויד וג'וליה דרים לא היה מגיע רחוק בלי השירה של גילמור (גם ככה הוא לא ממש הגיע לאנשהו). אחר כך הוא החליט שהוא לא יחקה את בארט,אלא יכתוב על בארט... ככה נוצרו דברים כמו fearless וshine on... ואז הוא החליט שהוא שונא מלחמות ואז ואז ואז אומנם יש לי המון הערכה לכתיבת המלים שלו...אבל בארט הוא פשוט כמה רמות מעל. בארט שנון,ילדותי,הזוי,מבדר ונוגע. בארט גם מלחין מעולה ומנגן מאוד ייחודי.

 

[idanna]

../images/Emo45.gif ישר כוח חבר !

 

[One Echoe]

אתה מדבר שטויות...

ווטארס מלחין גדול. זה שקריירת הסולו שלו לא משהו זה משהו אחר לגמרי. גם של גילמור, או של כל אחד מהפלוידים למעשה, קריירת הסולו שלהם לא משהו. אבל ביחד הם המכונה, וביחד הכשרונות האמיתיים שלהם מתגלים ומתחברים ביחד...

 

[idanna]

האם אני מדבר שטויות ?

את החומה כתב רוג'ר ווטרס כמעט לחלוטין לבדו ! למעט שירים בודדים, ואם נשווה את החומה לדארק סייד בצד המוזיקלי הוא יוצא דיי חייב. והפינאל קאט, אני בכלל לא מחשיב אותו דיסק של פינק פלויד. פשוט זוועה. הדיסק צריך להיות כולו לזכורו (או שמא חובתו?) של רוג'ר ווטס, שאר חברי הפינק פלויד היו שמה כמו להקה להשכרה ובכלל לא השתתפו. כמובן שהדיקטטור הרחיק את רייט מאז תקליט החומה ועד לפינל קאט, האם אפשר לזלזל ככה בסולואים של רייט ?! אני בספק גדול. אלה רק חלק מהטעויות של הבחור. וכל זה בלי קשר לחוסר היכולת שלו להלחין :]

 

[afon]

מי כתב את wywh?

חלקים גדולים מאוד מאוד מהשירים הכי גאוניים שלהם נכתב ע"י ווטרס. גם בדארק סייד וגם בוויש, ביחד הם מעולים, לחוד הם פטאטים למדי. אבל אי אפשר לקחת מווטרס את כל השירים שהוא כתב והלחין (מהטובים שיש) גם עם לא לבדו אבל זה ברור שהוא היה המוביל הראשי.

 

[afon]

גם אם* (דיסלקציה קטנה...)

 

[One Echoe]

רוג'ר ווטארס כתב כמעט

את כל המילים והלחין כמעט את כל הלחנים של הפינק פלויד, אני צריך להגיד עוד משהו?

 

[ציףציף1000]

תרומתו של ווטרס לפלויד

היא ברורה, אך שימו לב שאלבומי הסולו שלו (ובעצם גם The Final Cut) אינם מגיעים לקרסולי הפלויד בשיאם, והסיבה היא אחת: אי שיתופם של שאר הפלוידים בתהליך הכתיבה וההפקה. התאוריה שלי היא שיש בלהקות דינמיקה מסויימת שיכולה, במקרה הטוב יותר, להוציא מחברי הלהקה את המיטב שבהם, כך שהתוצאה המוסיקלית הסופית גדולה מסכום חלקיה. הפלויד הם דוגמא טובה לכך: אלבומי הסולו והיציאות השונות של חברי הלהקה אינם קרובים למה שהם הצליחו להשיג ביחד. לכן, למרות כשרונו של ווטרס, ללא להקה הוא קצת "אבוד". בשנות השמונים היו לו נגנים-אורחים (קלפטון, בק, ועוד רבים) שחיפו על המונוטוניות של הלחנים שלו והחסרונות האחרים בכתיבתו. כיום הוא בכלל במשבר: הוא אינו מסוגל לסיים את האופרה, עליה הוא עובד כבר 15 שנים (למרות שהחשדות אומרים שהעבודה אמורה להסתיים בעוד חודשיים, והאלבום (הכפול) ייצא באמצע השנה הבאה), או את אלבום הסולו שלו, עליו הוא עובד כבר 6 שנים, ללא מועד סיום שנראה באופק.

 

[One Echoe]

../images/Emo45.gifב-דיוק.

 

[NIR Y]

שאלה

אמרת שהחומה הוא דיסק ששינה אותך. אפשר לדעת איך ? וגם איזה ניתוח שלך לאלבום ?

 

[flowerboy69]

איזה שאלה...אז ככה...

לפני הרבה שנים כבר עברתי זמן לא קל והחומה או יותר נכון השיר שבעיני הוא הכי טוב שנכתב אי פעם-comfortably numb(יחד עם ההמשך שלו final cut)עזר לי למצוא את הכוח והאנרגיה לעבור את זה.עד היום אני משתמש בשיר הזה לעזור לאנשים שרע להם(עזרתי לנוער בסיכון ונפגעות אונס) ואני מנסה לגרום לכל אדם שאני מכיר לאהוב את המוזיקה או לפחות להכיר אותה ולכבד אותה. החומה הייתה גם הבסיס לסיפור שכתבתי-מסע במנהרת הזמן של הכאב שעל זה אני עוד ידבר פה ועל הקשר של זה ללהקה... יש לי מן דף כזה שחילקו לצופים שבאו לראות את הסרט החומה כשהוא יצא לראשונה לקולנוע בשנת 82 ושם הבימאי אלן פרקר מספר בפשטות את הסיפור בחומה ומכין את הצופה למה שהוא עומד לראות.אני דיי מסכים עם ההסבר הזה שלו אבל בכל מקרה... ההסבר שלי לאלבום הוא המאבק של ילד או אדם רגיש שאכפת לו מדברים ושמאמין באהבה וחלומות לשרוד בעולם שלא מעריך את הדברים האלה. אחד מהדברים שאני תמיד חושב עליהם-לפעמים אני מתעצבן מיחס של אדם והוא אומר לי "מה אתה ריגשי" כאילו שלהיות אדם עם רגשות אדם שאכפת לו מדברים ושיודע להראות שהוא נפגע זה דבר רע שאסור לעשות וזה תמיד מחבר אותי לסרט בעיני זה ביקורת חברתית על האטימות של הסביבה לרגשות וחולשות של אנשים. וזהו בערך...

 

[N a V e]

זה מעניין,אתה יודע...

כי הרי החומה הוא לא אלבום/סרט שמח וחיובי כל כך שאמור להוציא אותך מזמנים לא קלים,כמו שאמרת שנקלעת אליהם. הכח והאנרגיה בחומה מופנים בעיקר באמצעות ביקורות חברתיות ופוליטיות,ואני אישית לאחר צפייה ראשונה בסרט רציתי פשוט לשכוח שאני צריך להתגייס בקרוב. (בינתיים הקרוב הזה הפך קרוב יותר ויותר ואני מתגייס עוד פחות מחודש

)

 

[One Echoe]

מה שישר מחבר אותי לשורה של...

אביב גפן... " אסור לי לבכות, אבל מותר לי למות... " ובכלל, אביב גפן ממש ממש מושפע מפינק פלויד.

 

[NIR Y]

אוקי

יש מצב שאתה מביא לי קישור או משהו לדף הזה, נורא מעניין אותי לראות אותו. ובקשר לניתוח שלך לחומה, מה אתה חושב על הדעה שאומרת שבעצם הרעיון מאוחרי החומה מאד ילדותי, ובעצם ווטרס מאשים את כל העולם בבעיות שלו ?

 

[flowerboy69]

החומה ואני...

לגבי הדף זה לא דף אינטרנט זה ממש דף כפול כזה שחולק בכניסה לאולם הקולנוע באנגליה שבו הקרינו את הסרט בשנת 82 יש לי באוסף משהו מאוד מיוחד שזה press kit של החומה שיצא לעיתונות באנגליה כשהסרט יצא.זה מן תיק כזה שיש בו חוברת שמסבירה את מהלך העיניינים בסרט ספר שמסביר על מי הוא מי ולמה ו14 תמונות סטילס מקוריות שצולמו במהלך הפקת הסרט.זה פריט שממנו אפשר ללמוד הרבה על הסרט והסיפור... אני לא חושב שווטרס מאשים מישהו לחינם.הוא מדבר על האמא שמראש מכניסה לילד לפחד מדברים רק כי היא מפחדת מהם הוא מדבר על ילדים שתמיד צוחקים על החולשות של אחרים הוא מדבר על בגידה והפניית גב בזמן משבר ועוד דברים כאלה.אני חושב שהסיפור די מנסה לבעוט בחברה שמסביב ולהעיר אותה לשם לב לדברים שהיא לא תמיד רואה.

 

[itaikuskus]

מעל סרג'נט פפר?

אין מצב. ההתקדמות המוסיקלית של הביטלס הייתה מלהקת פופ מתקתק אל הפסיכדליה והסיטארים של האריסון. כידוע הסתובבו החבר'ה המון עם הבירדז שהשפיעו עליהם,בריאן ווילסון השפיע עליהם והושפע מהם ומקרטני ולנון הסתובבו הרבה גם ביו אף או לראות להקות זולת הפלויד. סרג'נט פפר הוא כמעט אלבום קונספט (שאני לא זוכר אם היה דבר כזה לפני), והשילוב של להקת הפופ/רוק עם התזמורות (שיר הנושא) הצליל הפסיכדלי (לוסי בשמי היהלומים,for the benefit of... וכו'), הבלדות (fixing a hole,she's leaving home) והכל ביחד יצר אלבום מעולה שפשוט פרץ דרך, גם מוסיקלית וגם שם קץ לעידן הסינגלים-מעתה קנו אלבומים מלאים. ג'ורג' מרטין,שחקן החיזוק של הביטלס עשה פלאים ב4 ערוצים (מה שנחשב פנומנלי באותה תקופה),רמת הכתיבה היא פשוט שירה בתנועה, טקסטים שעד היום אפילו מלמדים במוסדות החינוך ברחבי העולם. היו גם כמובן פרובוקציות כמו Lucy in the Sky with Diamonds (שימו לב מה האותיות ששמתי כאותיות קאפיטל מאייתות), או הקטע המוזר שאחרי a day in the life וכו' וכו'. כמובן שלכל מה שנוגע בלוסי ג'ון לנון הפריך את התיאוריה ואמר שבנו,ג'וליאן, חזר מהגן עם ציור של לוסי בשמי היהלומים...והשאר היסטוריה. פינק פלויד הציגו אלבום כבד מבחינת פסיכדליה,פחות פופ יותר מוזרות,בגלל זה הוא אמנם תפס,אך הרבה פחות מחבריהם לאולפן ההקלטות, אני אמנם תופס מאוד מאוד מהכתיבה של בארט (ואמרתי את זה בהודעה אחרת בשרשור פה איך אני מעדיף את הכתיבה שלו על של ווטרס) אבל אי אפשר להשוות כותב צעיר וכשרוני, לצמד הכותבים והמלחינים הגדולים בהיסטוריה של הרוק. סרג'נט פפר יותר מגובש, זורם יותר חלק, יותר נגיש.

 

[idanna]

חבר אתה מפספס

אתה מפספס את הנקודה המאוד מאוד עקרונית שזה היה הדיסק הראשון של החברה האלה ! הפעם הכמעט ראשונה באולפן (חוץ מסינגלים). וכשאומן מוציא דיסק ראשון ברמה כזאת, זה אומר יותר ממשהו. חוץ מזה שבארט בנגינת גיטרה שלו שבר כמה כללים. ואפילו ברמת הטקסטים אני חושב שבארט עומד במבחן ואפילו יותר.

 

[itaikuskus]

אני מסכים עם כל מילה

אבל ההשוואה עם סרג'נט פפר מיותרת.

 

[black eyed angel]

חבל ללכלך על הביטלס....

אחרי הכל כולנו חברים פה (גם הם היו). כל השוואה פשוט לא במקום.....

 

[N a V e]

למה לא במקום ?

צריך להתמודד גם עם השוואות מסקרנות כאלה... וזו בהחלט השוואה מסקרנת.