The never Netherlands
בשלהי הבוקר חלפתי על פני שוטר בלונדיני גדול מאוד וממושקף שניצב בפינה של ויטה-דה-ויט ורחוב קינקרסטראטה. אחר הצהריים כששבתי לדירה הוא עדיין היה שם, השוטר. זיהה אותי וחייך בידידות. למחרת בבוקר פגשתי אותו שוב בפינה, הוא עצר נהג של מכונית ספורט שנסעה נגד הכוון. הנהג הציג רשיונות וחייך, השוטר רשם דו"ח וחייך. אחר כך הם דנו בנפח המנוע והנהג הראה לשוטר כל מיני פטנטים באוטו, זה היה ב.מ.וו. ספורט מהדגם האחרון. אחר כך הוא נסע הנהג. והשוטר חייך אלי. חייכתי אליו. אני חושב שההולנדים דפוקים לגמרי ואין להם מושג במשטרה. *** צריך לקחת טראם מספר שבע על מנת להגיע למרכז העיר. אבל אין תחנה כי עובדים בכביש בדיוק איפה שהיתה תחנה. מחפרון קילף את הכביש בדיוק משני עברי מסילת הברזל והלך. בא מחפרון אחר וקילף את הכביש בדיוק בין שני פסי המסילה והלך. אף אחד באמשטרדם לא נוגע במסילה של הטראם. כל הזמן הולנדי אחד ניקה את הפסולת למיכל וטאטא את הרחוב. אף אחד לא צעק. אף אחד לא קילל או צפר. הם קילפו איזה שלוש מאות מטר כביש ולא היה חצי פקק תנועה. הטראם הגיע רכוב על פסי פלדה מצחיקים שנותרו מרחפים ללא כביש. עליתי. אין להם מושג בעבודות תחזוקת דרכים להולנדים. לגמרי דפוקים. *** אכלתי אוכל סורינאמי, אכלתי אוכל פקיסטאני, אכלתי אוכל הודי, וגם אוכל מכסיקני, כי אין בהולנד אוכל הולנדי. הלכתי למוזאון וואן גוך וראיתי את הציור 'אוכלי תפוחי האדמה.' הוא היה מה זה דפוק ווינסנט. הסבירו את זה באנגלית באוזניות שעולות ארבעה יורו. *** נכנסתי ל'דלי' שזה מין מוזאון אוכל. אתה בוחר ושוקלים לך מה שאתה רוצה. אפילו מגישים לך לשולחן. דפקתי קומבינציית צלחת מרהיבה וביקשתי גם שני פלפלים ירוקים חריפים. המוכרת ההולנדית השתנקה. הסבירה לי בנימוס שיש מינימום משקל לכל דבר. גם לפלפלים חריפים? כן. טוב, המינימום יצא איזה שמונה פלפלונים, שזה מספיק בשביל לשרוף את התחת גם לסוס כרכרות הולנדי צעיר ומיוחם. אמרתי לה שאני אשלם על השמונה אבל שתשים לי רק שניים בצלחת. ההולנדית התבלבלה לחלוטין והלכה לייעוץ אצל ההולנדי הבכיר. הוא כנראה הרגיע אותה והיא שמה לי רק שניים. אחר כך ראיתי שהם מתלחשים עלי מאחורי הגב. שני דפוקים. *** אורנה השכירה לי את הדירה שלה לחמישה ימים. היא צריכה את הכסף. היא כבר לגמרי הולנדית, עם אזרחות ורישיון עבודה. לומדת לתואר שני בסיעוד וכעת היא בתקופה של עבודה עם מכורים. אחרי שמונה שעות עבודה באל-סם, אני פוגש אותה מחנה את האופניים ליד הקופי-שופ השכונתי, היא רוכשת קפה בחלב ומכינה ג'וינט מחשיש מרוקאי. אני שואל את אורנה אם זה לא אסור להם בתור צוות אל-סם לעשן סמים. היא מתבוננת בי בפליאה ואומרת: וודאי שלא, למטופלים אסור, הם באו לטיפול. *** הולנדי זו חיה שמטפסת שלוש קומות של מדרגות צרות ותלולות בכל פעם שהיא רוצה לשוב למאורה שלה, ומדוושת פדלים של אופניים בכל פעם שהיא צריכה להגיע לעבודה שלה. הולנדי זו חיה עם רגליים מאוד חזקות. *** בחנות העור שבה מצאתי את תיק-חיי, בחן המוכר את כרטיס האשראי שלי ושאל באנגלית: "איך בישראל?" ואחר כך הוסיף בעברית: "טוב?" "חרא" אמרתי לו. הוא צחק. "אבל תמיד היה חרא", הוסיף כשהוא מחרמן את פיסת הפלסטיק, "רק שכעת כל הזמן רואים את זה בטלויזיה. לא צריך להאמין לכל מה שרואים בטלויזיה". "תאמין תאמין" אמרתי לו. "זה תיק יפה מאוד". "כן". הסכים ההולנדי "וגם מעור משובח".
בשלהי הבוקר חלפתי על פני שוטר בלונדיני גדול מאוד וממושקף שניצב בפינה של ויטה-דה-ויט ורחוב קינקרסטראטה. אחר הצהריים כששבתי לדירה הוא עדיין היה שם, השוטר. זיהה אותי וחייך בידידות. למחרת בבוקר פגשתי אותו שוב בפינה, הוא עצר נהג של מכונית ספורט שנסעה נגד הכוון. הנהג הציג רשיונות וחייך, השוטר רשם דו"ח וחייך. אחר כך הם דנו בנפח המנוע והנהג הראה לשוטר כל מיני פטנטים באוטו, זה היה ב.מ.וו. ספורט מהדגם האחרון. אחר כך הוא נסע הנהג. והשוטר חייך אלי. חייכתי אליו. אני חושב שההולנדים דפוקים לגמרי ואין להם מושג במשטרה. *** צריך לקחת טראם מספר שבע על מנת להגיע למרכז העיר. אבל אין תחנה כי עובדים בכביש בדיוק איפה שהיתה תחנה. מחפרון קילף את הכביש בדיוק משני עברי מסילת הברזל והלך. בא מחפרון אחר וקילף את הכביש בדיוק בין שני פסי המסילה והלך. אף אחד באמשטרדם לא נוגע במסילה של הטראם. כל הזמן הולנדי אחד ניקה את הפסולת למיכל וטאטא את הרחוב. אף אחד לא צעק. אף אחד לא קילל או צפר. הם קילפו איזה שלוש מאות מטר כביש ולא היה חצי פקק תנועה. הטראם הגיע רכוב על פסי פלדה מצחיקים שנותרו מרחפים ללא כביש. עליתי. אין להם מושג בעבודות תחזוקת דרכים להולנדים. לגמרי דפוקים. *** אכלתי אוכל סורינאמי, אכלתי אוכל פקיסטאני, אכלתי אוכל הודי, וגם אוכל מכסיקני, כי אין בהולנד אוכל הולנדי. הלכתי למוזאון וואן גוך וראיתי את הציור 'אוכלי תפוחי האדמה.' הוא היה מה זה דפוק ווינסנט. הסבירו את זה באנגלית באוזניות שעולות ארבעה יורו. *** נכנסתי ל'דלי' שזה מין מוזאון אוכל. אתה בוחר ושוקלים לך מה שאתה רוצה. אפילו מגישים לך לשולחן. דפקתי קומבינציית צלחת מרהיבה וביקשתי גם שני פלפלים ירוקים חריפים. המוכרת ההולנדית השתנקה. הסבירה לי בנימוס שיש מינימום משקל לכל דבר. גם לפלפלים חריפים? כן. טוב, המינימום יצא איזה שמונה פלפלונים, שזה מספיק בשביל לשרוף את התחת גם לסוס כרכרות הולנדי צעיר ומיוחם. אמרתי לה שאני אשלם על השמונה אבל שתשים לי רק שניים בצלחת. ההולנדית התבלבלה לחלוטין והלכה לייעוץ אצל ההולנדי הבכיר. הוא כנראה הרגיע אותה והיא שמה לי רק שניים. אחר כך ראיתי שהם מתלחשים עלי מאחורי הגב. שני דפוקים. *** אורנה השכירה לי את הדירה שלה לחמישה ימים. היא צריכה את הכסף. היא כבר לגמרי הולנדית, עם אזרחות ורישיון עבודה. לומדת לתואר שני בסיעוד וכעת היא בתקופה של עבודה עם מכורים. אחרי שמונה שעות עבודה באל-סם, אני פוגש אותה מחנה את האופניים ליד הקופי-שופ השכונתי, היא רוכשת קפה בחלב ומכינה ג'וינט מחשיש מרוקאי. אני שואל את אורנה אם זה לא אסור להם בתור צוות אל-סם לעשן סמים. היא מתבוננת בי בפליאה ואומרת: וודאי שלא, למטופלים אסור, הם באו לטיפול. *** הולנדי זו חיה שמטפסת שלוש קומות של מדרגות צרות ותלולות בכל פעם שהיא רוצה לשוב למאורה שלה, ומדוושת פדלים של אופניים בכל פעם שהיא צריכה להגיע לעבודה שלה. הולנדי זו חיה עם רגליים מאוד חזקות. *** בחנות העור שבה מצאתי את תיק-חיי, בחן המוכר את כרטיס האשראי שלי ושאל באנגלית: "איך בישראל?" ואחר כך הוסיף בעברית: "טוב?" "חרא" אמרתי לו. הוא צחק. "אבל תמיד היה חרא", הוסיף כשהוא מחרמן את פיסת הפלסטיק, "רק שכעת כל הזמן רואים את זה בטלויזיה. לא צריך להאמין לכל מה שרואים בטלויזיה". "תאמין תאמין" אמרתי לו. "זה תיק יפה מאוד". "כן". הסכים ההולנדי "וגם מעור משובח".