The Mars Volta

[gunr7]

The Mars Volta

שמעתי על הדבר הזה שבחים רבים. שמעתי בנוסף שזה מין רוק כבד עכשוי (אך מתקדם), שהשתתפו בו חברים מהרד הוט צ'ילי פפרס. המתכון נשמע לי ממש לא מגרה ואני לא יודע עד כמה אני מסוגל להתחבר לרוק כבד מהסוג הזה כרגע. אבל אם זה כל כך איכותי... אפשר קצת פרטים ודיעות?

 

[HelterSkelter1]

ממה ששמעתי מהאלבום החדש שלהם

לא ממש התלהבתי. מעין שילוב (לדעתי) של Pאנק, ניו-מטאל, רוק כבד ופרוג. מוסיקה מהירה, שירה כוחנית. לי זה לא עשה הרבה. אבל אני יודע שיש כאלה שכן אוהבים אותם. NP-Univers Zero-Heatwave

 

[נרקומן ציבור]

זה.. שונה..

ישבזה אלמנטים של פאנק רוקף ושל רוק מתקדם. בעיקרון זהו לדעתי שמיצוי הכי מוצלח שהגיעו אליו בז'אנר לא ז'אנר הזה שנותים באחרונה לקרוא לו "אלטרנטיב פרוג", שלומר מוזיקה מורכבת שהיא בבסיסה רוק אלטרנטיבי. אני אישית מאוד נהניתי מזה, השירה היא בדיוק מה שעשה לי את זה, לסולן הלהקה יש קול מטורף לחלוטין.. ובכללף המויזקה מאוד יצרתית ופתוחה אפשר למצוא בה בין היתר שורשים בדאב ראגיי, קינג קרימזון, ג'נטל ג'איינט, פאנק רוק, רדיוהד ועוד המון דברים אחרים, זה משוה שמאוד שווה האזנה, לעניות דעתי.

 

[שיר דויטש]

להקה אדירה ויוצאת מן הכלל

הגיטריסט והסולן, יוצאי להקת At the Drive In, שעשו משהו שנקרא Post-Hardcore, פירקו את ההרכב הנ"ל והקימו את המארס וולטה, כי למרות ההצלחה המסחרית של At the drive in, הם החליטו שהמוסיקה שהם יוצרים פשוט לא מספקת אותם מספיק. האלבום, De-Loused in the Comatorium, הוא יצירת קונספט שאסור לפספס אותה. השילוב בין אסטטיקה של פאנק אגרסיבי עם הלחנה פרוגרסיבי \ פסיכדלית לעיתים, פשוט עושה את זה פה, ובגדול. בגדול, יש כאן איזשהו שילוב קינג קרימזון \ Rush \ מיוז עם הרבה רעשים, הרבה דיסוננסים, השתוללויות, מקצבים לטיניים פתאומיים, רעשים מוזרים מכל הכיוונים, ולעיתים המוסיקה פשוט פוסקת ויוצרת מעין אווירה מוזרה שנמשכת דקות שלמות! בקצרה, מסופר על אדם שמקבל מנת יתר ואז עובר מסע של הזיות ונקרע בין עולם החיים ועולם המוות. הליריקה עמוקה ורבגונית, והתפר בין הליריקה והמוסיקה הוא פשוט מופתי. למשל, השיר נפתח עם מעין פראזת קלידים שחוזרת על עצמה, שמסתבר שהיא בעצם מסמלת את הסירנה של האמבולנס המסיע את גיבור הסיפור. יש עוד הרבה קטעים כאלה, עם הרבה פרשנויות, ומסתבר שאפילו יש ספר נספח שמרחיב את העלילה שהאלבום עצמו מגולל. ג'ון פרושיאנטה, גיטריסט הרד הוט, מתארח שם בשיר Cicatriz ESP. מלבד זאת, ידוע לי שהלהקה חיממה את הרד הוט בסיבוב ההופעות האירופאי שלהם. ולסיכום, מדובר ביצירת פרוגרסיבית בלתי מתפשרת, עם רמה ואמירה אומנותית גבוהה ביותר. וכן, אלבום שממש קשה לקלוט על השמיעות הראשונות, מרוב שהוא עמוס בתדרים, אבל אם מתמידים בסופו של דבר הכל מתבהר.

 

[meandmeandme]

יש קטעים להורדה איפהשהו?

 

[שיר דויטש]

תוכנה מופלאה ושמה "מחפש-נשמה"

 

[meandmeandme]

אהם, ובצורה חוקית?

 

[שיר דויטש]

מה זאת הקטנוניות הזאת?

חוקי, לא חוקי, נו באמת... באתר שלהם אפשר להשיג כל מיני דוגמיות. אפשר גם לקנות את האלבום, בחנות.

 

[meandmeandme]

אולי באמת לא ניהיה קטונוניים ונרצח

הדוגמיות האלה לא פעלות לי משום מה.

 

[שיר דויטש]

חבר

תסלסלק את השירים, מקסימום אחר כך גם תקנה. הRIAA עדיין לא נחת בישראל, למיטב ידיעתי.

 

[Yudokolis]

LOL ../images/Emo13.gif

 

[שיר דויטש]

lol?

 

[Yudokolis]

אהבתי את הפארודיית ברייטמן שלך

(שום דבר אישי, אורי

)

 

[שיר דויטש]

כן

לא מקורי שלי, אתה יודע, אבל בכל זאת.

 

[פיטר פטר]

למרות הטון הפארודי....

באמת מדובר באלבום מעניין, ואני די מבטיח לך שלא שמעת דבר דומה לזה שיצא בשנים האחרונות. יש באלבום יציאות פרוגרסיביות לא מעטות, בעיקר בתחום הריתמיקה, והגיטריסט עומאר רודריגס-לופס עם הגיטרות שלו, והסולן סדריק ביקסלר עם הקול היותא דופן שלו יוצרים ביחד סאונד כל כך דחוס שקשה לנשום כשמתרכזים בדיסק הזה. כמו שיר, אני רוצה להמליץ במיוחד על השיר השביעי (cicatiz ESP), ששוזר 3 סולואים של גיטרות והשלוש דקות האחרונות שלו זה הדבר הכי דומה ששמעתי לקינג קרימזון בגילגול של 72-74.