אבל הכסף שלהם הולך לעוד המון מקומות
לכיפת ברזל מצד אחד ולישיבות מצד שני ואף אחד לא מפרט את זה, לפחות לא עד עכשיו. או שמישהו חושב שהמיסים על דלק על חלפים ועל קניית רכב חדש, או מחירי ביטוחי החובה הולכים רק לטובת בעלי הרכב כלומר לשיפור התשתית, לשיפור לימודי הנהיגה, או אפילו למשכורות של הפקידים החשובים במשרד התחבורה?
כן הכתבה הזאת היא הסתה והיא חלק מקמפיין. לדעתי זה עניין פוליטי מעיקרו ומניעים אותו האוייבים הפוליטיים והכלכליים של שאמה (הון שלטון לוביסטים?) שלא רוצים אותו במקומות אחרים כי הוא מפריע להם. הוא נעשה חזק מדי.
מדוע זאת הסתה? משום ש
1. , אף אחד לא באמת יודע כאמור לאן הולך הכסף, הוא לא "צבוע"
2. במקום להסית נגד האופנועים שמקבלים הכל 'בזול', אולי הגיע הזמן לצאת מנקודת מבט טיפה שונה? כלומר שהשאר משלמים כל כך הרבה שהנחה לטוסטוסים 125 סמ"ק, או כמה עשרות שקלים פחות בטסט או מבחן הרישוי השנתי נחשבת פה לאיזו הטבה מפליגה. מרכיבי העלות של רכישת ותחזוקת ורישוי רכב בישראל הן הם מופרזים, אבל 'התרגלנו' עד שכל הנחה או שינוי נתפס פתאום כאיזו "הטבת מס".
3. וזה כבר נכתב פה קודם לכן, ביטוח הוא ענייני שיתופי כללי שקשור למסות. ככל שהמסה יותר גדולה ויותר מגוונת יש להניח שנוצרים בה "עיוותים" פנימיים ו'סבסודים בין סטטיסיקות'. ככה זה, זה מהות הביטוח - באופן רגיל, כל עוד אין פה איזו רעידת אדמה אלא 'התרחשויות וחדשות רגילות', הרבים משלמים עבור המעטים והם לעולם לא יכולים לדעת מראש כמה הם משלמים, עבור מי מבין המעטים, ואפילו לא כמה מעטים. אפשר להעריך, אפשר לנחש, אפשר לעשות כל מיני אקסטרפולציות, אקטואריה, אבל אי אפשר באמת לדעת מראש.
יחד עם זאת, יש להסכים לטענה שאין שום פסול בחשיפת המספרים.
כמו כן, חשוב לשים לב שאחד הדברים החשובים בכתבה - מעבר לפופוליזם (המקצועני יש לומר) של העיתונאי - והוא: יש להניח שהסבסוד המקיף של הרכב הדו-גלגלי, שנצבר טלאי על טלאי לאורך השנים, מוצדק כלכלית - בשקלול התועלות התחבורתיות, הסביבתיות והכלכליות. הבעיה העיקרית העולה שוב מן הכתבה, היא שאין למדינה שום תוכנית, שום אסטרטגיה בנושא הזה! כלום. נאדה.. כמו בהרבה תחומים אחרים, זה ממש לא מפתיע כמובן.
אלא מה? במקום להתעסק בדברים של ממש, בתוכן האמיתי והחשוב של החומר שהביא הכתב, קרי תהליכי קבלת ההחלטות בישראל והעובדה שכל אפס עם אג'נדה יכול לקדם אותה איך שבא לו בבית ''הנבחרים'' שלנו יושב במערכת 'הארץ', מחלקת דה-מרקר עורך שכל תפקידו בחיים (בפארפאפרזה על האנטר ס תומפסון) זה ללחוץ לך את היד ולדקור אותך בגב בעת ובעונה אחת. פרקי אצבעותיו של הנמושה הלא יוצלח הזה לבנים כסיד מרוב אוננות, כמו שימפנזה בכלוב - בכל פעם שאין לו קורבן תורן לאנוס. הפעם האונס הוא נגד האופנוענות, רק שהקורבן האמיתי הם קוראי דה מרקר .