לא פרוג אבל...
... לי השירה של קא-ספל מזכירה טיפה גרסה מאוד אפילה של סיד בארט (אבל זה רק העולם האסוציאטיבי נטול ההקשר שלי
) קא-ספל המנהיג גם מעריץ אדוק של פיטר האמיל, יש לי ראיון משעשע שהוא ערך עם האמיל (על תקן המראיין), ושם הוא אומר שאם הוא רוצה להכניס מישהו לעולמו המוזיקלי, לתת לו הצצה, הוא משמיע לו את "גוג\מאגוג" של האמיל (קטע שלא נראה לי שאפילו האמיל מסוגל לשמוע היום במלואו
) אבל עדיין, הסגנון של הלהקה נטוע יותר מידי בצד האפל של האייטיז (שדווקא הוציא כמה דברים לא רעים, כמו טוקסידומון שבאים לארץ בספטמבר, מומלץ מאוד לשמוע את התקליט האחרון שלהם)- סינתיסייזרים אפלים, שירה מנוכרת, ואווירה גותית... תקליטים מומלצים- אני שמעתי רק שלושה, אבל לפי מה שהבנתי אלה שלושת המומלצים: Any day now - עמוס בסינתים אווירתיים, מזכיר טיפה אפילו את פורקיופיין טרי (מעין גרסאת אייטיז אפילה של הלהקה), ומכיל את Waiting for the cloud, היצירה שהכי קרובה לפרוג במבנה שלה שהלהקה הזו עשתה. The Maria Dimension - תקליט קצת יותר אפל, ומכיל גם נגיעות ממש יפות של סקסופון (שבהחלט מזכירות את ההשפעות הואן-דר גראפיות). לתקליט הזה התחברתי במיוחד מכל התקליטים שלהם, הסקסופון ממש במקום בכל האווירה האפילה הזו, וכתיבת השירים פה היא בשיאה. The Golden Age - צליל יותר אלקטרוני לכיוון המנוכר ולא הספייסי, אבל בתוספת כינור בנגיעות קלאסיות שגם כן נותנות זוית מאוד מסויימת לתקליט. גם פה השירים מצויינים (לטעמי).