מצד שני, סיפור סוף המלוכה, כפי שהוא
מובא בשני הפרקים האחרונים של מלכים ב', מצביע על היכרות של הכותב עם המעורבים בפרשה (הוא מתאר מניעים, כוונות ותנועות). סביר שהיו צאצאים לבית דויד שגלו עם יהויקים, אבל לא נכללו בשיבה. יתכן גם שנשארו בארץ או במצרים (לשם סופר שברחו). יתכן שהשבים החליטו במכוון שלא לחזור לשיטת המלוכה, ולדבר על בית דויד במונחים אפיים - סיפורי מוסר ולקח, שאחרת הם היו יכולים למצוא בסביבה צאצא רחוק ולהמליך אותו. גם מלכי בית חשמונאי לא התיימרו לראות עצמם כיורשי בית דויד (אם כי אין ספק שהם הושפעו מהסיפורים).