THE END..

[חרא חרא]

THE END..

אז הייתה מסיבת סיום, היו תמונות.. מתנות.. חיבוקים.. נשיקות.. דמעות.. ומה עכשיו..? אחרי 12 שנות לימוד!! לא לראות כל בוקר את הנהג בהסעה?? את השומר בשער? את המוכר במכולת.. את המורים, המורות.. את כ-ו-ל-ם.. איך אפשר?? כל יום במשך 12 שנה!! כל יום, כל יום.. אותם אנשים, אותם דברים, מקצועות, שיעורים.. ויום אחד קמים.. וזהו נגמר..

איך אפשר להמשיך בלי אותם אנשים כל בוקר.. בלי אותו מקום..? עצוב לי...

 

[חיוך של נצחון]

אפשר.

אין יותר מידי בחירה וברירות פשוט ממשיכים מתרפקים על הזכרונות בכל הזדמנות ורוצים לחזור לשם אבל ממשיכים....

 

[כרגע במיכאל]

יוווווו

קודם מזל טוב, עדיין, סיום. ב', נכון, זה עצוב, אבל כמו שאמרתי לך כבר, את כול הזמן תצאי ותיכנסי למסגרות שונות, אפשר לשמור על קשר, אפשר להיפגש....לא מסיימים וזהו, אין מזכרת מב"ס... את תלכי, תיכנסי, תכירי אנשים חדשים, תלכי לעבוד במה שאת רוצה, חיים חדשים...ומעניינים לא פחות, אני בטוחה... תראי, עדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה כרגע, את מתחילה חיים חדשים, במסגרת חדשה, את תלכי להתמקצע במה שאת אוהבת, זה נשמע יותר כייף כשחושבים על זה ככה.... בהצלחה....בהכול!