אני עדיין קוראת את זה
היה לי שבוע הורס, הרגע חזרתי מעוד קליינט (שאבעס!), כך שלא הספקתי לקרוא את כל המאמר. אבל יש לי הירהורים בנושא. הנה בקצרה, מעין אפריטיף: בזמנים שבהם היתה לא רק חוסר קבלה מוחלטת אלא גם דיכוי וכו' וכו', אלו שעיצבו את המהות הגאה היו הנועזים, אלו שבאו מ-milieus שבהם היתה סובלנות מוגברת (ז"א למשל שחקנים, אמנים) ואלו שמחו על אי-צדק בעזרת הפגנתיות ומיחצון של מה שהם. זה גרם למין עולם גאה מלאכותי שכלל בתוכו רק צד אחד למעשה: בילוי, הפגנתיות ו-in your face - או במילים אחרות, רק scene. אנשים שהיו non-scene לא מצאו את מקומם או שנשארו בארון מתוך אינספור סיבות. כיום ההתקדמות בעמדת הגייז באופן כללי מוציאה לגלוי את כל אלו שהיו נסתרים מקודם. כך שאני לא רואה את זה כ-the end of gay culture אלא כנתינת מרחב מחייה לצורות אחרות של gay existence שהן מקבילות ברובן לקיום הרגיל של רוב האוכלוסיה ובהן עובדת היותך הומולסבי זה לא עיקר הקיום שלך, כפי שעובדת היות משהו סטרייט זה לא עיקר הקיום שלו. אני לא רואה את העלמות the "gay world" as we know it כתוצאה בלתי נמנעת מכך. נראה לי שעולם זה פשוט יקבל חלק יותר פרופורציונאלי, שמקביל לייצוג שלו בעולם הסטרייטי. כי למעשה לא כל ההומולסבים הם בליינים, אקסטרוברטים או מה שלא יהיה - פשוט בעבר אלו היו היחידים שהעיזו לצאת מהארון בתרועות חצוצרות. בסך הכל נוסף ל-gay world פן של אנשים "נורמלים" (for want of a better world). והיכן שאתה נמצא כרגע דוקא ההיפך מכך כל כך צורם: שם ה"פירמידה" הפוכה, ואין קהילה גאה נדושה, משעממת ואפורה. זה קיום די מלאכותי שהוא בעצם by product של דיכוי (דיכוי שמוכחש תמיד בישראל ע"י אנשים מהקהילה! - שם יש בילוי, מועדונים, מצעדים ועוד, אבל אין פעילות גיי-פוליטית כמעט בכלל).
