HIPOPOTAM31
New member
THE DOOM NIGHT
קודם כל - קרדיט לבטא החמוטה שלי - גל צ'אן!!!!( מחיאות כפיים ) בלעדייה לא היו תיאורים לסיפור הזה והיה נראה כאילו קירארה קפצה לפה של סאנגו, ולא עלייה.
שם הפיק: The Doom Night שיפ: מירוקו/סאנגו דירוג: אה... רגיל? XD סיווג: רומן, אנגסט (הערת בטא: אנגסט זה טרגדיה, נה?) טיזר : "אתה..." סינן מירוקו, מביט בעיניו של השד בזעם. “אתה... מה גרמת לי לעשות?! " מירוקו התנפל על השד עם המטה וקרע אותו לגזרים בעודו מתנשף וצועק בכעס " אני... לא אסלח לעצמי... לעולם... לא... " גשם קר החל לטפטף בעוד מירוקו הסתכל על חלל האוויר והבין מה עליו לעשות. אוויר קר נשף על עורפיהם של החבורה בעודם צועדים, שותקים. היה זה אמצע החורף, אך לא ירד גשם כלל. העורבים קרקרו על ענפי העצים חסרי העלים, מביטים בהם במבט רדוף. מדי פעם דרך אחד מהחבורה על גולגולת, משמיע קול ריסוק עם רגלו, אך החבורה הסתגלה לזה לאחר זמן מה. "כולכם מרגישים את האווירה המעיקה הזו?... " קאגומה לחשה בפחד. "לא יקרה כלום " אינויאשה אמר בטון האדיש והמזלזל שלו " זה רק הכפור אשר מעיק עלינו." הם עצרו בעודם מביטים על ההר אשר נישא מולם, מחליפים מבטים שואלים. "נישאר כאן הלילה" קבע מירוקו בעודו מכה עם מטהו בקרקע "לא נוכל להמשיך להתקדם בכפור הזה.“ שיפו ניסה לחמם מעט את האזור עם אש השועלים שלו, אך זה לא הועיל. קירארה נשפה אש, אך למרות שגופם התחמם מעט, אותה תחושה מצמררת עברה בגופם. לאחר שהייה ארוכה ושתיקה מעיקה הגיע אמצע הלילה: אינויאשה הלך לישון בטענה שהוא לא באמת ישן-כרגיל, קאגומה, בעודה מוחצת את שיפו שישן איתה, נרדמה רק לאחר הרבה זמן, אומרת את מחשבותיה בקול רם ומדברת על דברים פילוסופיים. מירוקו לא הצליח להירדם, ולכן הציב עצמו להשגיח על החבורה. סאנגו גם לא חשבה על לישון, יושבת לצידו של מירוקו. קירארה, כסאנגו, ישבה והתפנקה בחיקה של סאנגו. אף אחד לא ידע איך זה התחיל, אך באמצע החשכה מצאו עצמם סאנגו ומירוקו מחובקים כששפתותיהם מחוברות אחת לשניה. הם לא טרחו להפסיק או להגיד מילה מסוימת אשר תפר את הרגע הקסום אשר שרר ביניהם. לבסוף, נפרדו זה מזו ורק ישבו מחובקים. "אני אוהב אותך." לחש מירוקו בעודו מחבק אותה. "גם אני אותך, הושיי סאמה " לחשה סאנגו בשקט. "מתי תפסיקי לקרוא לי הושיי סאמה?" שאל מירוקו בחיוך, אך סאנגו לא טרחה להשיב. אך לפתע... שד עכביש גדול ומאיים הופיע, ובעוד מירוקו וסאנגו לא שמו לב, עסוקים בשלהם, הוא החל לתקוף אותם. "הושיי-סאמה! " צעקה סאנגו, נזרקת למרחק של כחמישה מטרים ממירוקו. "סאנגו!" קרא מירוקו בעודו מרים את המטה ומתחיל להכות בשד העכביש, מנסה להשליך עליו את קמעותיו. שד העכביש התחמק והחל לגלות עניין בשרשרת הפנינים אשר הייתה כרוכה סביב ידו של מירוקו. בעודו תופס את השרשרת ומוציא אותה ממקומה, רצה סאנגו לכיוון שד העכביש, מתכוננת לתקוף. "סאנגו! היזהרי!" קרא מירוקו, אך איחר את המועד. חלל האוויר של מירוקו נפתח, ובעוד מירוקו מנסה להיאבק בו ללא הצלחה ולסגור אותו, שאב את סאנגו, אשר לא היה לה במה להיאחז. צעקתה של סאנגו נשמעה למרחקים, ומירוקו הרים את שרשרת הפנינים וסגר את חלל האוויר. היה מאוחר מדי. למרות צעקותיהם, אינויאשה קאגומה ושיפו לא התעוררו. שד העכביש לא הבין לאן נעלמה האישה שתקפה אותו לפני רגע, ורצה לחטוף שנית את שרשרת הפנינים של מירוקו. מירוקו עמד והביט בידו, המום ממה שעשה הרגע. הוא שאב את אהובתו, כאשר רק לפני דקות ספורות התנשקו בפעם הראשונה. "אתה..." סינן מירוקו, מביט בעיניו של השד בזעם. “אתה... מה גרמת לי לעשות?! " מירוקו התנפל על השד עם המטה וקרע אותו לגזרים בעודו מתנשף וצועק בכעס " אני... לא אסלח לעצמי... לעולם... לא... " גשם קר החל לטפטף בעוד מירוקו הסתכל על חלל האוויר והבין מה עליו לעשות. "קירארה? הכל בסדר?" קירארה יללה ללא הפסקה, מעירה את כולם. "סאנגו? " שאלה קאגומה בטמטום, "מה קורה לקירארה? " "סאנגו ומירוקו הלכו, אני חושב " אינויאשה מלמל, משפשף את עיניו בעייפות "הם לא פה". קאגומה הביטה בשיפו בשמחה, "אתה רואה?!" היא קראה באושר. "מירוקו וסאנגו, בזכותי, הלכו בסתר לעשות לעצמם תינוק חמוד שאפשר למעוך, בדיוק כמוך! אני הולכת להיות דודה!! אני פשוט כל כך גאה בעצמי!" היא החלה לקפוץ בהתרגשות. " לא..." שיפו אמר בשקט בעודו בוהה בעקבות אשר היו על הדשא. "אני רואה שהם ישבו כאן על הסלע הזה. הם ישבו קרובים מאוד אחד לשני..." הוא רחרח את האזור. "אמרתי לכם!! " צעקה קאגומה בעודה מרימה את רגלייה באוויר ורוקדת לעצמה צ'ה צ'ה צ'ה. "אבל אז... הם קמו... והלכו... רגע, אלה עקבות ענק של שד עכביש!!!" אינויאשה החל לרחרח גם הוא את האוויר. "כן.." הוא מלמל, "אני מריח עכביש." "לא, באקה שכמוך!" צעק שיפו בפחד "הנה השאריות שלו.." אינויאשה הביט בערמת העצמות אשר שכנה בסמוך לו. "זוהי עבודתו של מטהו של מירוקו" אמר שיפו בידענות בעודו בוחן את העצמות. "וואו, שיפו " קאגומה מעכה אותו בחיבוק, "אתה שרלוק הולמס במסווה!!!" "עזבי אותי " שיפו קפץ מידה. "אני מריח שבערך כאן מירוקו עמד, ומפה העקבות של סאנגו נעלמו. השד הפיל משהו על הרצפה... רגע..“ שיפו ניגש לכיוון חלק חשוף בדשא. "אינויאשה, נסה להריח זאת" אמר בשקט. אינויאשה התקדם ורחרח את חלקת הדשא. "אני מריח פנינים.." מלמל. "זהו. הכל ברור " שיפו אמר, "השד עכביש, שנודע כאוהב דברים נוצצים, הפיל את השרשרת של מירוקו. ו...אז חלל ה... לא. " שיפו כבש את פניו בידיו, מסתיר את הדמעות אשר החלו לבצבץ בעיניו. "חלל האוויר שאב את סאנגו!!!" דממה אינטימית ומעיקה שררה בין אינויאשה וקאגומה ( שעדיין רקדה צ'הצ'הצ'ה). "בכל אופן " שיפו ניגב את דמעותיו, "אני מניח שמירוקו התרגז והתקיף את השד, כנראה שחיסל אותו. אני רואה שהוא הלך מעט, ומכאן עקבותיו נעלמו לגמרי. רגע... " שיפו קלט חפץ קטן אשר שכן בסמוך לו והרים אותו. הייתה זו שרשרת הפנינים אשר שמרה על חלל האוויר בידו של מירוקו. "זה פה.." הדממה שררה שנית, מצמררת את אינויאשה. שיפו הביט בפנינים. " אתם חושבים ש...?" אמר בקול שבור. "כן. " אינויאשה אמר, מביט באדמה בדממה. "לאחר ששאב את סאנגו מירוקו... שאב את עצמו..." הצמרמורת שהתקיפה אותם אמש חזרה לקונן בהם. העורבים המשיכו לקרקר והרוח המשיכה לנשוב. קירארה יללה בקול חזק יותר, מצפה לליטוף אוהב
קודם כל - קרדיט לבטא החמוטה שלי - גל צ'אן!!!!( מחיאות כפיים ) בלעדייה לא היו תיאורים לסיפור הזה והיה נראה כאילו קירארה קפצה לפה של סאנגו, ולא עלייה.
שם הפיק: The Doom Night שיפ: מירוקו/סאנגו דירוג: אה... רגיל? XD סיווג: רומן, אנגסט (הערת בטא: אנגסט זה טרגדיה, נה?) טיזר : "אתה..." סינן מירוקו, מביט בעיניו של השד בזעם. “אתה... מה גרמת לי לעשות?! " מירוקו התנפל על השד עם המטה וקרע אותו לגזרים בעודו מתנשף וצועק בכעס " אני... לא אסלח לעצמי... לעולם... לא... " גשם קר החל לטפטף בעוד מירוקו הסתכל על חלל האוויר והבין מה עליו לעשות. אוויר קר נשף על עורפיהם של החבורה בעודם צועדים, שותקים. היה זה אמצע החורף, אך לא ירד גשם כלל. העורבים קרקרו על ענפי העצים חסרי העלים, מביטים בהם במבט רדוף. מדי פעם דרך אחד מהחבורה על גולגולת, משמיע קול ריסוק עם רגלו, אך החבורה הסתגלה לזה לאחר זמן מה. "כולכם מרגישים את האווירה המעיקה הזו?... " קאגומה לחשה בפחד. "לא יקרה כלום " אינויאשה אמר בטון האדיש והמזלזל שלו " זה רק הכפור אשר מעיק עלינו." הם עצרו בעודם מביטים על ההר אשר נישא מולם, מחליפים מבטים שואלים. "נישאר כאן הלילה" קבע מירוקו בעודו מכה עם מטהו בקרקע "לא נוכל להמשיך להתקדם בכפור הזה.“ שיפו ניסה לחמם מעט את האזור עם אש השועלים שלו, אך זה לא הועיל. קירארה נשפה אש, אך למרות שגופם התחמם מעט, אותה תחושה מצמררת עברה בגופם. לאחר שהייה ארוכה ושתיקה מעיקה הגיע אמצע הלילה: אינויאשה הלך לישון בטענה שהוא לא באמת ישן-כרגיל, קאגומה, בעודה מוחצת את שיפו שישן איתה, נרדמה רק לאחר הרבה זמן, אומרת את מחשבותיה בקול רם ומדברת על דברים פילוסופיים. מירוקו לא הצליח להירדם, ולכן הציב עצמו להשגיח על החבורה. סאנגו גם לא חשבה על לישון, יושבת לצידו של מירוקו. קירארה, כסאנגו, ישבה והתפנקה בחיקה של סאנגו. אף אחד לא ידע איך זה התחיל, אך באמצע החשכה מצאו עצמם סאנגו ומירוקו מחובקים כששפתותיהם מחוברות אחת לשניה. הם לא טרחו להפסיק או להגיד מילה מסוימת אשר תפר את הרגע הקסום אשר שרר ביניהם. לבסוף, נפרדו זה מזו ורק ישבו מחובקים. "אני אוהב אותך." לחש מירוקו בעודו מחבק אותה. "גם אני אותך, הושיי סאמה " לחשה סאנגו בשקט. "מתי תפסיקי לקרוא לי הושיי סאמה?" שאל מירוקו בחיוך, אך סאנגו לא טרחה להשיב. אך לפתע... שד עכביש גדול ומאיים הופיע, ובעוד מירוקו וסאנגו לא שמו לב, עסוקים בשלהם, הוא החל לתקוף אותם. "הושיי-סאמה! " צעקה סאנגו, נזרקת למרחק של כחמישה מטרים ממירוקו. "סאנגו!" קרא מירוקו בעודו מרים את המטה ומתחיל להכות בשד העכביש, מנסה להשליך עליו את קמעותיו. שד העכביש התחמק והחל לגלות עניין בשרשרת הפנינים אשר הייתה כרוכה סביב ידו של מירוקו. בעודו תופס את השרשרת ומוציא אותה ממקומה, רצה סאנגו לכיוון שד העכביש, מתכוננת לתקוף. "סאנגו! היזהרי!" קרא מירוקו, אך איחר את המועד. חלל האוויר של מירוקו נפתח, ובעוד מירוקו מנסה להיאבק בו ללא הצלחה ולסגור אותו, שאב את סאנגו, אשר לא היה לה במה להיאחז. צעקתה של סאנגו נשמעה למרחקים, ומירוקו הרים את שרשרת הפנינים וסגר את חלל האוויר. היה מאוחר מדי. למרות צעקותיהם, אינויאשה קאגומה ושיפו לא התעוררו. שד העכביש לא הבין לאן נעלמה האישה שתקפה אותו לפני רגע, ורצה לחטוף שנית את שרשרת הפנינים של מירוקו. מירוקו עמד והביט בידו, המום ממה שעשה הרגע. הוא שאב את אהובתו, כאשר רק לפני דקות ספורות התנשקו בפעם הראשונה. "אתה..." סינן מירוקו, מביט בעיניו של השד בזעם. “אתה... מה גרמת לי לעשות?! " מירוקו התנפל על השד עם המטה וקרע אותו לגזרים בעודו מתנשף וצועק בכעס " אני... לא אסלח לעצמי... לעולם... לא... " גשם קר החל לטפטף בעוד מירוקו הסתכל על חלל האוויר והבין מה עליו לעשות. "קירארה? הכל בסדר?" קירארה יללה ללא הפסקה, מעירה את כולם. "סאנגו? " שאלה קאגומה בטמטום, "מה קורה לקירארה? " "סאנגו ומירוקו הלכו, אני חושב " אינויאשה מלמל, משפשף את עיניו בעייפות "הם לא פה". קאגומה הביטה בשיפו בשמחה, "אתה רואה?!" היא קראה באושר. "מירוקו וסאנגו, בזכותי, הלכו בסתר לעשות לעצמם תינוק חמוד שאפשר למעוך, בדיוק כמוך! אני הולכת להיות דודה!! אני פשוט כל כך גאה בעצמי!" היא החלה לקפוץ בהתרגשות. " לא..." שיפו אמר בשקט בעודו בוהה בעקבות אשר היו על הדשא. "אני רואה שהם ישבו כאן על הסלע הזה. הם ישבו קרובים מאוד אחד לשני..." הוא רחרח את האזור. "אמרתי לכם!! " צעקה קאגומה בעודה מרימה את רגלייה באוויר ורוקדת לעצמה צ'ה צ'ה צ'ה. "אבל אז... הם קמו... והלכו... רגע, אלה עקבות ענק של שד עכביש!!!" אינויאשה החל לרחרח גם הוא את האוויר. "כן.." הוא מלמל, "אני מריח עכביש." "לא, באקה שכמוך!" צעק שיפו בפחד "הנה השאריות שלו.." אינויאשה הביט בערמת העצמות אשר שכנה בסמוך לו. "זוהי עבודתו של מטהו של מירוקו" אמר שיפו בידענות בעודו בוחן את העצמות. "וואו, שיפו " קאגומה מעכה אותו בחיבוק, "אתה שרלוק הולמס במסווה!!!" "עזבי אותי " שיפו קפץ מידה. "אני מריח שבערך כאן מירוקו עמד, ומפה העקבות של סאנגו נעלמו. השד הפיל משהו על הרצפה... רגע..“ שיפו ניגש לכיוון חלק חשוף בדשא. "אינויאשה, נסה להריח זאת" אמר בשקט. אינויאשה התקדם ורחרח את חלקת הדשא. "אני מריח פנינים.." מלמל. "זהו. הכל ברור " שיפו אמר, "השד עכביש, שנודע כאוהב דברים נוצצים, הפיל את השרשרת של מירוקו. ו...אז חלל ה... לא. " שיפו כבש את פניו בידיו, מסתיר את הדמעות אשר החלו לבצבץ בעיניו. "חלל האוויר שאב את סאנגו!!!" דממה אינטימית ומעיקה שררה בין אינויאשה וקאגומה ( שעדיין רקדה צ'הצ'הצ'ה). "בכל אופן " שיפו ניגב את דמעותיו, "אני מניח שמירוקו התרגז והתקיף את השד, כנראה שחיסל אותו. אני רואה שהוא הלך מעט, ומכאן עקבותיו נעלמו לגמרי. רגע... " שיפו קלט חפץ קטן אשר שכן בסמוך לו והרים אותו. הייתה זו שרשרת הפנינים אשר שמרה על חלל האוויר בידו של מירוקו. "זה פה.." הדממה שררה שנית, מצמררת את אינויאשה. שיפו הביט בפנינים. " אתם חושבים ש...?" אמר בקול שבור. "כן. " אינויאשה אמר, מביט באדמה בדממה. "לאחר ששאב את סאנגו מירוקו... שאב את עצמו..." הצמרמורת שהתקיפה אותם אמש חזרה לקונן בהם. העורבים המשיכו לקרקר והרוח המשיכה לנשוב. קירארה יללה בקול חזק יותר, מצפה לליטוף אוהב