תגובה, ברצינות
ראשית, הייתה איזושהי
עבדות של הסמוראים לאדוניהם הפאודליים. לא עבדות במובן האסוציאטיבי יותר של המלה (הם לא בנו בשביל האדונים שלהם ערי מסכנות
), אבל אין ספק שהיו יחסים של אדונים-משרתים. מינאמוטו יוריטומו, לדוגמה, שהזכרתי בתשובתי הקודמת, נהג להתעסק עם נשות הסמוראים שלו בעוד שהם ידעו על כך (בדומה לקליגולה הרומי), כדי שהם יוכיחו את נאמנותם אליו ויסתמו את הפה. זה לא האידיאל של חברה שיוויונית... שנית, האלמנט הברור ביותר של אומנויות הלחימה היפניות - מהקלאסיות הראשונות ביותר ועד המודרניות - כמו גם אלמנט מרכזי ביותר בקוד הבושידו, הוא רעיון השליטה העצמית. וזה בגדול אחד הדברים המרכזיים שאומנויות לחימה יפניות באות ללמד אותנו. בטח שלא מדובר פה במתמטיקה. כבר ציינתי שהדברים שאני אומר הם לא קביעות נחרצות, אלא תמונה כללית של קוד מוסרי מסויים שהתקיים לאורך ההיסטוריה של החברה היפנית (ועדיין ניתן למצוא את שרידיו, ולו באומנויות הלחימה השונות). וכפי שאמרתי, קוד זה עבר שינויים וסילופים רבים לאורך ההיסטוריה היפנית ובטח שהכלל לא היה אחיד וכל אחד נהג לפי דרכו הוא. ישנה, עם זאת, תמונה כללית. נכון, לקונפונציוניזם ולזן-בודהיזם היה מקום מרכזי בתפיסות האלה. חוקרים בשנים האחרונות מנסים להראות שהיה קשר חזק גם לשינטו. יותר חזק ממה שנהוג לחשוב. כלומר, התפיסה המוסרית הזו מושתתת על תפיסות ששונות ממקורות התפיסה המוסרית המערבית. לכן, אל תנסה לשפוט את הקוד המוסרי של הסמוראים על פי הקודים המוסריים שאתה התחנכת עליהם. מעבר לכל הסילוף והרומנטיזציה, יש גם אמת בקיומו וביישומו של הבושידו. ונכון, היו בו גם צדדים אפלים. זהו קוד מוסרי שנוצר, אחרי ככלות הכל, על ידי בני אדם כמוני וכמוך. בני אדם כידוע לך (מלבד סנסאי מושיקו כמובן
) אינם יצורים מושלמים, ולכן גם אין באפשרותם ליצור קוד מוסרי מושלם. גם בחברה המערבית ה"נאורה" שלנו לא הכל מושלם ויפה. שריד לאותם קודים מוסריים שהינחו את הלוחמים אנו יכולים למצוא עד היום במוסדות יפניים מסורתיים שממשיכים להתקיים ביפן, ובראש ובראשונה באומנויות הלחימה הקלאסיות היפניות - קוריו בוג´וטסו/בודו, ואני מאמין שגם בשיטות הבודו המודרניות - גנדאי בודו. והכי חשוב - אף אחד לא מבקש ממך שחלקך יהיה עמם. ימיהם של הסמוראים חלפו עברו. היום אף אחד ביפן לא עורף את ראשו של מישהו שנתקע בטעות בנדן שלו ברחוב
, והבושידו כבר לא רלבנטי במאה שלנו, ובטח שלא ביפן המודרנית והדמוקרטית. עם זאת, אנחנו יכולים ללמוד עליו וממנו, להתרשם ממנו ולהתרפק עליו, ולהיעזר בו כדי להבין את השיטות שאנו עוסקים בהן. ברצינות, לורנס
