The Cat is out of the box
החתול יצא מהקופסאו giloni מכיון שאני מנהל את הפורום הזה (עם שני שותפים אהובים, שבעצם הם מנהלים אותו למרות חוסר המעש שלי) אני מוצא לנכון לנצל את כוחי ומרותי ואולי גם את יכולת ההשפעה שיש לי על חלק מדייר הפורום הזה כדי לחלוק אתכם את החווייה שאני עובר כרגע. לפני שעות ספורות, פתחתי את תיבת הדואר (האמיתית) שלי ובתוכה נחו שתי מעטפות גדולות. אחת בתבנית של תקליט, כלומר היה בה תקליט. לא משהו מיוד, רק מהדורה נפתחת ומפוארת (ושמורה במיוחד) של From the Witchwood של ה Strawbs. נכון, יש לי כל הדיסקים אבל עכשיו אני עורך השלמות וינילים וכל מני אמריקאים חסרי בינה, שמוכנים למכור את האלבומים האלה, משרתים את האיטרס שלי בעוד אני משליש את כספי הדל לכיסים האמריקאים שלהם באמצעות התמנון הענק Ebay. אבל לא על זה באתי לספר לכם. לא זו החוויה, היא רק הקדמה לחווייה האמיתית. כאן השלשתי (או יותר נכון הרבעתי) את כספי לידי ההגחה העליונה בכבודה ובעצמה. הכסף שלי, על סך 50 לירות בריטיות של המלכה + דמי משלוח דרקוניים, הועברו ישירות לחשבונו של היושב במרומים – כלומר בטדינגטון-לונדון. חברת ההפקה הפרטית של דייב קאזינס והסטרובס – Witchwood הפיקה עבורי (כן, עבורי, קיבלתי סרטיפיקט אישי חתום על ידי היושב במרומים בכבודו ובעצמו) קופסה יפהפיה ובתוכה ארבעה דיסקים המכילים את כל מה שאוהב סטרובס כמוני (יחד עם עוד 1000 שזכו לחתימת הבורא) מייחל לו. לא מצאתי שם את האוספים הרגילילם. זה לא Collection זה לא The Best of זה לא Greatest ולא שום דבר דומה. זו עבודת נמלים של משוגע בשם דיק גרינר, שיחד עם קאזינס וחבריו הגשימו חלום של שנים, שהחלו לחלום אותו עוד באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת לספירתו. אלא שבמקום עוד אוסף שכמותו יש להם עשרות (וגם אותם יש לי בשרוול בטירופי כי רב) הקופסא הנפלאה מכילה חומרים שאף פעם לא ראו דפוס. חלקם שירים שגם לא הוקלטו בגרסאות אחרות וחלקם ביצועים קדומים, נאיביים ומתוקים של שירים שונים מהרפרטואר העשיר של הלהקה. הדיסק הראשון מתמקד בימי ה Strawberry Hill Boys וימי התום הראשונים של מועדוני הפולק במערב לונדון. הנה עכשיו אני שומע ביצו מצמרר ביופיו של השיר Sail Away to the sea עם סנדי "האלוהית" דני וגם Nothing else will do שקאזינס מזמר ודני מלווה ברקע (בתקליט הרשמי זה היה הפוך). מטעמים נפלאים. אני רק בדיסק הראשון ועוד לא הגעתי לאחרים, אבל מעיון בספרון הצבעוני ומלא התמונות והכתבות, הכרזות והפוסטרים המחזיק 50 עמודים, אני יכול ללמוד מה מצפה לי. דיסק שני עם ימי Witchwood ו Grave new world, דיסק שלישי מאותם ימים, עם קטעי סולו של קאזינס ודיסק רביעי מהשנים האחרונות. למעריצים האדוקים, כמוני, נשלח גם דיסק בונוס חמישי Tastebuds עם עוד כמה פנינים שלקוחים בעיקר מהופעות חיות מההיסטוריה הארוכה של הלהקה, וזאת מבלי להשתמש בחומרים שיצאו כבר באוספים או באלבומים רשמיים אחרים. הביצועים של הדיסק הראשון פשוט מרהיבים. יש בהם עיבודים עשירים, מלאים בתופינים אקוסטיים, תזמורים סימפוניים ונראה שהלהקה נאלצה לשים בצד את ההקלטות האלו ולצאת עם מה שחברת התקליטים שלהם A&M רצתה: להיטים. קאזינס לא היה בנוי לכתוב להיטים. הוא היה עמוק מדי, רגיש מדי, טהור מדי מכדי לעשות זאת. אפשר לראות זאת מכל צליל כמעט. אילו הרמוניות נפלאות, שחברת התקליטים החליטה לזנוח לטובת עיבודים פשוטים יותר וקליטים ביותר. למשל, השיר Or am I dreaming שאני שומע עכשיו, עם רביעיית כלי נשיפה ורביעיית מיתרים, מרטיט ממש ולא שהגרסא המוקלטת והמוכרת לא טובה, אבל זה עולה עליה. או למשל השיר All the Little ladies שמנוגן סטייל ניק דרייק באלבום הבכורה ואילו הביצוע שאני מקשיב לו עכשיו, ביצוע שקדם לביצוע הרשמי, כולל שיחות של נשים קשישות כדי לתת את האווירה המתאימה. יש בו גם שתי גיטרות ולא אחת שמנגנות בהרמוניה נהדרת. אני מניח שאבלה עם הדבר הזה כמה שעות טובות. אולי לא תראו אותי כמה ימים (אני יודע שזה הפסד גדול) אולי תסבלו כתיבה נוספת שלי על כל אחד ואחד מחמשת האלבומים ואולי תהרגו אותי לפני כן, אבל בתור נתינים של הפורום שלי, כנראה שתאלצו לסבול (ובעצם, להנות כמוני) יקי
החתול יצא מהקופסאו giloni מכיון שאני מנהל את הפורום הזה (עם שני שותפים אהובים, שבעצם הם מנהלים אותו למרות חוסר המעש שלי) אני מוצא לנכון לנצל את כוחי ומרותי ואולי גם את יכולת ההשפעה שיש לי על חלק מדייר הפורום הזה כדי לחלוק אתכם את החווייה שאני עובר כרגע. לפני שעות ספורות, פתחתי את תיבת הדואר (האמיתית) שלי ובתוכה נחו שתי מעטפות גדולות. אחת בתבנית של תקליט, כלומר היה בה תקליט. לא משהו מיוד, רק מהדורה נפתחת ומפוארת (ושמורה במיוחד) של From the Witchwood של ה Strawbs. נכון, יש לי כל הדיסקים אבל עכשיו אני עורך השלמות וינילים וכל מני אמריקאים חסרי בינה, שמוכנים למכור את האלבומים האלה, משרתים את האיטרס שלי בעוד אני משליש את כספי הדל לכיסים האמריקאים שלהם באמצעות התמנון הענק Ebay. אבל לא על זה באתי לספר לכם. לא זו החוויה, היא רק הקדמה לחווייה האמיתית. כאן השלשתי (או יותר נכון הרבעתי) את כספי לידי ההגחה העליונה בכבודה ובעצמה. הכסף שלי, על סך 50 לירות בריטיות של המלכה + דמי משלוח דרקוניים, הועברו ישירות לחשבונו של היושב במרומים – כלומר בטדינגטון-לונדון. חברת ההפקה הפרטית של דייב קאזינס והסטרובס – Witchwood הפיקה עבורי (כן, עבורי, קיבלתי סרטיפיקט אישי חתום על ידי היושב במרומים בכבודו ובעצמו) קופסה יפהפיה ובתוכה ארבעה דיסקים המכילים את כל מה שאוהב סטרובס כמוני (יחד עם עוד 1000 שזכו לחתימת הבורא) מייחל לו. לא מצאתי שם את האוספים הרגילילם. זה לא Collection זה לא The Best of זה לא Greatest ולא שום דבר דומה. זו עבודת נמלים של משוגע בשם דיק גרינר, שיחד עם קאזינס וחבריו הגשימו חלום של שנים, שהחלו לחלום אותו עוד באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת לספירתו. אלא שבמקום עוד אוסף שכמותו יש להם עשרות (וגם אותם יש לי בשרוול בטירופי כי רב) הקופסא הנפלאה מכילה חומרים שאף פעם לא ראו דפוס. חלקם שירים שגם לא הוקלטו בגרסאות אחרות וחלקם ביצועים קדומים, נאיביים ומתוקים של שירים שונים מהרפרטואר העשיר של הלהקה. הדיסק הראשון מתמקד בימי ה Strawberry Hill Boys וימי התום הראשונים של מועדוני הפולק במערב לונדון. הנה עכשיו אני שומע ביצו מצמרר ביופיו של השיר Sail Away to the sea עם סנדי "האלוהית" דני וגם Nothing else will do שקאזינס מזמר ודני מלווה ברקע (בתקליט הרשמי זה היה הפוך). מטעמים נפלאים. אני רק בדיסק הראשון ועוד לא הגעתי לאחרים, אבל מעיון בספרון הצבעוני ומלא התמונות והכתבות, הכרזות והפוסטרים המחזיק 50 עמודים, אני יכול ללמוד מה מצפה לי. דיסק שני עם ימי Witchwood ו Grave new world, דיסק שלישי מאותם ימים, עם קטעי סולו של קאזינס ודיסק רביעי מהשנים האחרונות. למעריצים האדוקים, כמוני, נשלח גם דיסק בונוס חמישי Tastebuds עם עוד כמה פנינים שלקוחים בעיקר מהופעות חיות מההיסטוריה הארוכה של הלהקה, וזאת מבלי להשתמש בחומרים שיצאו כבר באוספים או באלבומים רשמיים אחרים. הביצועים של הדיסק הראשון פשוט מרהיבים. יש בהם עיבודים עשירים, מלאים בתופינים אקוסטיים, תזמורים סימפוניים ונראה שהלהקה נאלצה לשים בצד את ההקלטות האלו ולצאת עם מה שחברת התקליטים שלהם A&M רצתה: להיטים. קאזינס לא היה בנוי לכתוב להיטים. הוא היה עמוק מדי, רגיש מדי, טהור מדי מכדי לעשות זאת. אפשר לראות זאת מכל צליל כמעט. אילו הרמוניות נפלאות, שחברת התקליטים החליטה לזנוח לטובת עיבודים פשוטים יותר וקליטים ביותר. למשל, השיר Or am I dreaming שאני שומע עכשיו, עם רביעיית כלי נשיפה ורביעיית מיתרים, מרטיט ממש ולא שהגרסא המוקלטת והמוכרת לא טובה, אבל זה עולה עליה. או למשל השיר All the Little ladies שמנוגן סטייל ניק דרייק באלבום הבכורה ואילו הביצוע שאני מקשיב לו עכשיו, ביצוע שקדם לביצוע הרשמי, כולל שיחות של נשים קשישות כדי לתת את האווירה המתאימה. יש בו גם שתי גיטרות ולא אחת שמנגנות בהרמוניה נהדרת. אני מניח שאבלה עם הדבר הזה כמה שעות טובות. אולי לא תראו אותי כמה ימים (אני יודע שזה הפסד גדול) אולי תסבלו כתיבה נוספת שלי על כל אחד ואחד מחמשת האלבומים ואולי תהרגו אותי לפני כן, אבל בתור נתינים של הפורום שלי, כנראה שתאלצו לסבול (ובעצם, להנות כמוני) יקי
