The Best Of

MilkShack

New member
The Best Of

The Best Of
איזה אלבום של נירוונה אתם הכי אוהבים ? נכון שהכותרת קצת מטעה, אבל זה העניין ! תכתבו את האלבום שאתם הכי אוהבים של נירוונה, כולל אינססטיסייד והאנפלאגד, ופשוט תכתבו בתוכן ההודעה למה דווקא הוא. תתייחסו לכלליות, איזה אלבומים אתם הכי אוהבים בד"כ, איזה שירים אתם הכי אוהבים, עם איזה אלבום הכי התחברתם, לא עם איזה אלבום אתם הכי מתחברים עכשיו, כדי שנדע באמת איזה אלבום נחשב הכי טוב לפחות לפי דעת הרוב. יאללה אנשים תרביצו זיונים!
 

Rage Of Fire

New member
*מרביץ זיון*XD

אני הכי התחברתי תמיד עם האנפלגד לא יודע אני אוהב את איך שהם נשמעו בו השיר שהכי אהבתי מהאלבום הזה הוא The Man Who Sold The World האקוסטיקה באלבום הזה זה מה שמיוחד בו וזה גם למה אני הכי אוהב אותו בקיצור ולעניין אנפלגד אלבום משו דה או שמא צריך להגיד הופעה? או שמא אלבום הופעה?
 
../images/Emo41.gifדעתי:

מאז ומתמיד העדפתי את נברמיינד. הוא היה תמצות של מה שהיווה עבורי את מה שנמצא מתחת לכותרת הגדולה של "נירוונה". כל שיר שם עושה תחושות אחרות, מעורר מחשבות. לאחרונה דווקא התחלתי להתחבר יותר אל האנפלאגד, האלבום שהעדפתי להתרחק ממנו יותר מכולם במשך כל התקופה הזאת שלי עם נירוונה. לא יודעת, אולי זה קרה דווקא בגלל שהפסקתי לשמוע נירוונה בזמן האחרון, אז אלבום קאברים שקט [שמציג מבחינתי משהו שהוא לא נירוונה] נהיה יותר ידידותי אלי
מקווה שהבנתם. המוח שלי נמס קצת אחרי מתכונת באזרחות...
 
תשובה:

אצלי זה ללא ספק In Utero. האלבום הזה פשוט מדהים, כל שיר ושיר. נפתח ב4 הקשות של מקלות תופים ודיסטורשן חזק עם Serve the servants שהוא שיר עוצמתי ביותר. עובר לתיפוף הרועש בScentless Apprentice והצרחות של קורט, משם לHeart shaped box שנפתח בנגינה שקטה ומלודית עם שירה עדינה, ליריקה שרק קורט באותה תקופה יכל לדעת מה המילים מעבירות, ועובר לפזמון צורח עם דיסטורשן והמון רעש. אחר כך Rape me שנתפס בכעל מסר שגוי אך לאחר הבהרה נאמר שהוא שיר נגד אונס. ואז מגיעים ל-Frances Farmer Will Have Her Revenge on Seattle שהוא מתחיל בשקט והופך להיות שיר די רועש שנכתב בהקשר לקורטני. רגיעה- Dumb- שיר שקט, ליריקה מדהימה ומלודית, עם שירה צרודה של קורט, ומשם בחזרה לסאונד הגראנג'י/מלוכלך עם Very Ape. Milk It- שיר שנפתח באווירה משונה וממשיך לבתים שקטים ומוזרים ועובר לפזמון רועש עם צרחות שנמשך עם הריף העיקרי והיחיד לאורך כל השיר. ואז- Pennyroyal Tea- שיעול של קורט, נגינה ושירה רגועה, בתים קצרים ודיסטורשן מתפרץ בפזמון, סולו רועש, והשיר נסגר בפזמון שעובר לצליל נקי של גיטרה שסוגרת את השיר. Radio Friendly Unit Shifter- שיר שנפתח ברעש שמזכיר לי פילים, ולחישה של קורט שאומרת: Hmmmmmm ... I just wanna know ... do you like me? השיר לפי מה שאמר קורט הוא חסר משמעות, מילים אקראיות והרבה דיסטורשן. Tourette's- שיר חסר משמעות עם צרחות ודיסטורשן... ואז הסיום- All Apologies- מנגינה רגועה ושירה שקטה מלווה בצ'לו עד לפזמון שעובר לדיסטורשן קל, ומסתיים בשורות All in all is all we are. (מה שלא רשום זה שיש עוד רצועה נחבאת בהמשך של All Apologies והיא- Gallons Of Rubbing Alcohol Flow Through The Strip שבנוייה מדברים אקראיים שקורט אומר והמון רעש, דיסטורשן ופידבק.) האלבום הזה בשבילי הוא פשוט מדהים, בנוי כמו שצריך, לא רועש מדי ולא שקט מדי, ריפים רועשים של גיטרה לצד שקטים, תיפוף ובס שנכנסים עם קיקים חזקים ברגע המתאים, והקטע הכי חשוב- המילים. לא מסוג המילים שאפשר להתחבר אליהם (לפי דעתי לפחות), אלא מילים שמעבירות את מה שקורה בחיים של קורט ומה שמפריע לו, הסיפור שהוא מעביר דרכן באמצעות שימוש במטאפורות וארמזים שונים. ועוד דבר באלבום- הוא שונה יותר מכל אלבום של נירוונה. הוא לא כמו Bleach שהיה ברובו רעש, גראנג' אמיתי, מחוספס. לא כמו Nevermind שהיה אלבום המיינסטרים, הפרוץ. ולא כמו Incesticide ששילב B- Sides וקאברים. הוא שונה. הוא מיוחד. אלבום מדהים ומומלץ.
 
למעלה