John LennonS
New member
The Beatles - Abbey Road
טוב, בואו נודה בזה "Abbey Road” מעבר לזה שהוא אלבום שנוי במחלוקת הוא גם אלבום "המחווה האמיתית האחרונה" של הביטלס לשומעיהם. אומנם אחרי האלבום הזה הגיע עוד “Let it be”, שאף על פי שהיה יכול לסדר להקות אחרות כ"ענקי רוק" וכספית עד סוף חיייהן, הוא אלבום שלא משתווה, לטעמי (ואני מניח שיהיו כאלו שיחלקו עליי, והם מוזמנים לספר לי למה), ל”Abbey”. מה הסיבות? שאלה קשה... אין לי תשובה, למען האמת. אני רק יכול לאמר ש"Abbey” משלב אולי יותר רוק עם פסיכודלי ואפילו קצת בלוז לדעתי (“Come together” לדוגמא מזכיר מאוד בלוז). לעומת ה"סמל" ו”Revolver” זה אלבום לא פסיכודלי כל כך אבל בפני עצמו הוא מציג פה ושם יציאות של פסיכדליה בכול שיר כמעט. למה האלבום שנוי במחלוקת? אחד כי באותה תקופה זה כבר היה "הסוף" של הביטלס וממקורות חסויים שמעתי שהאלבום עצמו נעשה באופן שונה מהאחרים. חברי הלהקה לא הקליטו אותו יחד. פה ושם הוקלט שיר ובסוף George Martin לקח אותם והרכיב לבד את האלבום. ואפשר לאמר בהצלחה מרובה. מעבר לזה הוא שנוי במחלקות משום שלא תשמעו הרבה אנשים אומרים עליו "אני די אוהב אותו, אני לא בטוח עדיין". או שאוהבים או שלא... מדובר באלבום שיש בו כמה שירים שיכולים להכנס לאלף השירים הטובים של האלף הקודם (למה לא מאה שירים? כי יש יותר מידי שירים טובים שקשה לצמצם עד כדי כך). על אחד השירים, “Something”, אמר הזמר האמריקאי (חבל שאין כבר תחרות אחרת הייתי זורק פה איזו הערה עוקצנית בתוספת...) פרנק סינטרה שהוא שיר האהבה הגדול ביותר בכל הזמנים. ואני חושב שהוא שכח את השיר האופטימי בכל הזמנים "Here comes the sun”. וכמובן שהביטלס לא שכחו לתת כבוד (?) לגלוג בריטי ועוקצני (?) למלכה בשיר "Her majesty”. האלבום מיוחד מאוד בכך שהוא הראשון והאחרון של הביטלס שיוצר רצפים בין שירים (למעט שני השירים הראשונים של "Pepper” ששורשרו גם הם, אבל זה לא נחשב בחייכם), וכופה עלינו ומעיין סיפור אחד ארוך, שאולי יש בינו לבין עצמו קשר אמיתי ואולי לא ממש. בכול מקרה הרווח כולו שלנו. כמובן שגם האלבום הזה מתאפיין מאוד בתחושה ההזויה (ממולץ לקחת סמים בזמן השמיעה כדי להבין את המשמעויות האמיתיות של האלבום וכדי להגביר את ההנאה) ומסוממת שמופיעה במיוחד בשירים "I want you(she`s so heavy)", שרק כדי להבין כמה הוא הזוי צריך לשמוע איך הוא מסתיים, תודיעו לי אחרי שתשמעו...ובשיר “Because”, וב"Come together”, ולא נשכח את “Sun king”.( “I want you” הוא מסוג השירים שמתאימים יותר ללהקות כמו "הדלתות" לבצע, בשל האורך שלו והמסרים המיניים שלו וכמובן הסמים). רק עוד התיחסות לשיר “Because”, מי שלא מכיר אני מחייב אותו לשמוע אותו (רק אל תגיד שאילצתי אותך לקחת סמים אחרי זה)! אני אסיים את מה שיש לי לאמר על האלבום הנפלא והיחיד במינו הזה בהתיחסות לשירים ששורשרו (חוברו) להם יחדיו כמו בירתנו ירושלים, לא לפני שאדגיש שזה אלבום ביטלס חובה. “Sun king”, "Mean Mr. Mustard”, “Polythene Pam”, "She came in through the bathroom window” – שירים קצרים יחסית של דקה עד שלוש שמקושרים בחלק מסוים טוב יותר ובחלק אחר קצת פחות טוב. החלק הראשון של הסיפור (?) מתחיל לאט בשיר הזוי משהו שמגולל בתוכו ספרדית (?). אך האיטיות של השיר מתחלפת בקצב מעולה של השיר על מר חרדל הזקן והרגזן, שישן במהמורה בכביש, שאחותו (אולי זו “Polythene Pam”) לוקחת אותו לראות את המלכה. ואחרי זה יש מעבר שאני תמיד חושב שיש בו קסם אמיתי. חיבור ומוסיקה מעולים שיוצרים את הקסם. ממש קסם. השיר האחרון לא ברור מבחינת תוכן אבל מה זה חשוב, העיקר שהוא עושה לי את "זה". “Carry that weight”, "The end” – החיבור שבינהם הוא כל כך מעולה שפשוט אין לי מילים!
טוב, בואו נודה בזה "Abbey Road” מעבר לזה שהוא אלבום שנוי במחלוקת הוא גם אלבום "המחווה האמיתית האחרונה" של הביטלס לשומעיהם. אומנם אחרי האלבום הזה הגיע עוד “Let it be”, שאף על פי שהיה יכול לסדר להקות אחרות כ"ענקי רוק" וכספית עד סוף חיייהן, הוא אלבום שלא משתווה, לטעמי (ואני מניח שיהיו כאלו שיחלקו עליי, והם מוזמנים לספר לי למה), ל”Abbey”. מה הסיבות? שאלה קשה... אין לי תשובה, למען האמת. אני רק יכול לאמר ש"Abbey” משלב אולי יותר רוק עם פסיכודלי ואפילו קצת בלוז לדעתי (“Come together” לדוגמא מזכיר מאוד בלוז). לעומת ה"סמל" ו”Revolver” זה אלבום לא פסיכודלי כל כך אבל בפני עצמו הוא מציג פה ושם יציאות של פסיכדליה בכול שיר כמעט. למה האלבום שנוי במחלוקת? אחד כי באותה תקופה זה כבר היה "הסוף" של הביטלס וממקורות חסויים שמעתי שהאלבום עצמו נעשה באופן שונה מהאחרים. חברי הלהקה לא הקליטו אותו יחד. פה ושם הוקלט שיר ובסוף George Martin לקח אותם והרכיב לבד את האלבום. ואפשר לאמר בהצלחה מרובה. מעבר לזה הוא שנוי במחלקות משום שלא תשמעו הרבה אנשים אומרים עליו "אני די אוהב אותו, אני לא בטוח עדיין". או שאוהבים או שלא... מדובר באלבום שיש בו כמה שירים שיכולים להכנס לאלף השירים הטובים של האלף הקודם (למה לא מאה שירים? כי יש יותר מידי שירים טובים שקשה לצמצם עד כדי כך). על אחד השירים, “Something”, אמר הזמר האמריקאי (חבל שאין כבר תחרות אחרת הייתי זורק פה איזו הערה עוקצנית בתוספת...) פרנק סינטרה שהוא שיר האהבה הגדול ביותר בכל הזמנים. ואני חושב שהוא שכח את השיר האופטימי בכל הזמנים "Here comes the sun”. וכמובן שהביטלס לא שכחו לתת כבוד (?) לגלוג בריטי ועוקצני (?) למלכה בשיר "Her majesty”. האלבום מיוחד מאוד בכך שהוא הראשון והאחרון של הביטלס שיוצר רצפים בין שירים (למעט שני השירים הראשונים של "Pepper” ששורשרו גם הם, אבל זה לא נחשב בחייכם), וכופה עלינו ומעיין סיפור אחד ארוך, שאולי יש בינו לבין עצמו קשר אמיתי ואולי לא ממש. בכול מקרה הרווח כולו שלנו. כמובן שגם האלבום הזה מתאפיין מאוד בתחושה ההזויה (ממולץ לקחת סמים בזמן השמיעה כדי להבין את המשמעויות האמיתיות של האלבום וכדי להגביר את ההנאה) ומסוממת שמופיעה במיוחד בשירים "I want you(she`s so heavy)", שרק כדי להבין כמה הוא הזוי צריך לשמוע איך הוא מסתיים, תודיעו לי אחרי שתשמעו...ובשיר “Because”, וב"Come together”, ולא נשכח את “Sun king”.( “I want you” הוא מסוג השירים שמתאימים יותר ללהקות כמו "הדלתות" לבצע, בשל האורך שלו והמסרים המיניים שלו וכמובן הסמים). רק עוד התיחסות לשיר “Because”, מי שלא מכיר אני מחייב אותו לשמוע אותו (רק אל תגיד שאילצתי אותך לקחת סמים אחרי זה)! אני אסיים את מה שיש לי לאמר על האלבום הנפלא והיחיד במינו הזה בהתיחסות לשירים ששורשרו (חוברו) להם יחדיו כמו בירתנו ירושלים, לא לפני שאדגיש שזה אלבום ביטלס חובה. “Sun king”, "Mean Mr. Mustard”, “Polythene Pam”, "She came in through the bathroom window” – שירים קצרים יחסית של דקה עד שלוש שמקושרים בחלק מסוים טוב יותר ובחלק אחר קצת פחות טוב. החלק הראשון של הסיפור (?) מתחיל לאט בשיר הזוי משהו שמגולל בתוכו ספרדית (?). אך האיטיות של השיר מתחלפת בקצב מעולה של השיר על מר חרדל הזקן והרגזן, שישן במהמורה בכביש, שאחותו (אולי זו “Polythene Pam”) לוקחת אותו לראות את המלכה. ואחרי זה יש מעבר שאני תמיד חושב שיש בו קסם אמיתי. חיבור ומוסיקה מעולים שיוצרים את הקסם. ממש קסם. השיר האחרון לא ברור מבחינת תוכן אבל מה זה חשוב, העיקר שהוא עושה לי את "זה". “Carry that weight”, "The end” – החיבור שבינהם הוא כל כך מעולה שפשוט אין לי מילים!
