../images/Emo58.gif 807-8
ואוו, זה היה מהנה! יופי של דאבל-פרק. רק אם יורשה לי, הטויסט שלוקחים לאחרונים את הכסף בנון-אלימיניישן הוא נחמד - אבל למה לקחת להם גם את התיקים? הרי זה שאין להם כסף מעכב אותם כי הם צריכים לקבץ, והם גם ככה יוצאים אחרונים, הקטע של התיקים מיותר ודבילי. אז סופסוף למדתי להבין מהעריכה מי עף, ופאולו עפו בדיוק כשנמאס לי מהם סופית...(הם התחבבו עליי למשך שניים-שלושה פרקים ולאחר מכן נשבר לי מדיג'יי הדביל). הם מעולם לא התאוששו מהטעות בשחיה בתחילת הפרק הראשון (מה קרה לו שם בכלל??) זה היה קטע משונה, כמעט צעקתי על המסך "תוציא את הראש קדימה!" כשאבא ברנסן שחה לא בכיון (כל מי שעשה או עושה טריאתלון יודע לעשות את זה, אנחנו מתאמנים בדיוק על הדברים האלה - לשחות אל מצוף.) אגב, זה נראה שהקבוצות מאוכזבות מזה שהם לא נוסעים מסביב לעולם כמו בכל המרוצים הקודמים, בקטע שנודע להם שהם צריכים לטוס בחזרה לארה"ב מישהו ממשפחת לינז (אהוביי! הם נורא משעשעים) אמר משהו כמו "למה זה לא יכול להיו ניו זילנד?" וויבר אומנם עובדים יפה והגיעו לאן שהגיעו בזכות עבודת צוות וניווט מוצלח - אבל הם צבועים לאללה. בתחילת הפרק הם אמרו משהו (די נכון) לגבי זה שהם במירוץ ומתחרים - ואין שם חברים. אח"כ הם ניגשו לפאולו ואמרו להם "בואו נהיה חברים"? huhh?? וממש נמאס לי מרגשות הקיפוח הבלתי פוסקים שלהם "לנו מותר להיות מגעילים, לנסות לעכב ולעשות מה שאנחנו יכולים כדי לנצח - אבל כשהאחרים עושים את זה לנו זה לא בסדר, וכולם שונאים אותנו ואנחנו כאן לבד" תפסיקו להתבכיין כבר! כולם לבד אם עוד לא הבנתי את זה, אולי יש כאלה שמתחברים יותר או פחות, אבל מי שרוצה לנצח צריך להעיף את כל האחרים ולהגיע לפני אלה שנשארו...