אני מכירה שלושה אלבומים של הלהקה
(לא הקשבתי לאחרון. בכלל, נראה לי שבקושי הקשבתי לאלבומים שיצאו השנה, גם של הרכבים ואמנים שאני אוהבת, אני צריכה להשלים הרבה), אז אמליץ משלושתם.
הראשון הוא Fever To Tell, שם הסאונד נויזי, גראנג׳י, או איך שלא תרצו להגדיר את זה (אני לא טובה בזה). שירים קצרים, קצביים וכיפיים ממש, מלאים באנרגיות.
האהוב עליי מהאלבום הזה הוא דווקא לא אחד מאלו, אלא
Maps, שהיתה תקופה שהייתי מכורה אליו ולא העברתי יום בלי להקשיב לו. אני לא יודעת למה. הוא כנראה לא הכי מייצג, אבל אני ממש אוהבת אותו.
השני הוא Show Your Bones, שכמו שנאמר פה (וכמו הראשון) - שווה האזנה. הקו המוזיקלי ממשיך ואי אפשר להישאר במקום כשמקשיבים לו.
Gold Lion שצוין מעליי הוא השיר שפותח אותו ואחד הבולטים בו. עוד שיר שאני אוהבת משם הוא Cheated Hearts, אבל בגדול קשה לי לבחור משם שירים כי הם כולם באותה הרמה פחות או יותר.
באלבום השלישי, It's Blitz, הם כבר קצת שינו כיוון והתחילו לשלב את הגיטרות עם קצת אלקטרוניקה ומשחקים של אפקטים וכאלו דברים. ה״להיט״ משם היה Zero, השירים האיטיים יותר שם נשמעים כמו
בסגנון הזה.
בעקרון האלבום הזה זכה לביקורות מעורבות כי הקו הזה נשמע קצת חלק ומהוקצע מדי בשבילם, אחרי שהם הרגילו את המאזינים לסאונד מלוכלך יותר. לאחרון לא הקשבתי, אז אינ לא יודעת לאן הם לקחו אותו. לפעמים It's Blitz דווקא מתאים לי, אבל לרוב אני אחזור דווקא לשני הראשונים שלהם. הם פשוט כיף.
רק אוסיף שקרן או, מנהיגת הלהקה, גם אחראית לפסקול הנפלא לסרט הנפלא-לא-פחות ״Where The Wild Things Are״. כששמעתי שהיא זו שאחראית על הפסקול קצת נלחצתי, מההיכרות שלי עם היה יה יהז זה לא היה נשמע מתאים כלכך לסרט, אבל העבודה שהיא עשתה שם פשוט נהדרת והשילוב של המוזיקה עם הויזואל כלכך אינטנסיבי וראוי שאי אפשר להפריד את האחד מהשני, הם דוחפים זה את זה וזה עובד מצוין.
