נצל"ש..מש'ו נחמד
)
הוא היה ילד ושמו בנימין. בנימין היה תלמיד מצטיין והיה מקום ראשון במתמטיקה. חוץ מהעובדה שבכל יום אחרי הלימודים היו טובלים אותו באסלה,בנימין נהנה מביה"ס. למעשה הוא גם לא נהנה במיוחד מההקנטות,ההשפלות,הקללות,הרדיפות,הגניבות וגם לא מהעובדה כי לא היה לו אף חבר. לא רק שהתלמידים המקובלים דחו אותו,אפילו הקבוצות הדחויות לא רצו בחברתו. אפילו החנונים שבכיתה חשבו שהוא יותר מדי חנון בשבילם. במשך כל ילדותו הוא נאלץ להתמודד מול ההקנטות,עד שבשלב מסוים הוא החליט שנמאס לו. נמאס לו לחשוב שיום אחד הוא ימצא חברים, נמאס לו לחשוב שאחת הבנות תדבר איתו, אפילו לרגע. נמאס לו מהכל. הוא החליט לנקום! כאן מקבל סיפורינו תפנית דרמטית ומפתיעה. עד עכשיו הסיפור לא היה שונה מכל סיפור של חנון. הרי בכל כיתה יש את הילד הזה שכולם נטפלים אליו. אבל אצל בנימין התגלתה תכונה חדשה. כשהוא נוקם,הוא נוקם עד הסוף! בהתחלה הוא חשב על נקמה טובה בבריונים של הכיתה, אך אז הוא חשב לעצמו, שלא רק הם אלו שהתנהגו אליו באופן משפיל,על כן מגיע גם להם! כשחשב עוד טיפה הגיע למסקנה שכל הילדים שהוא אי פעם פגש התנהגו אליו בצורה מגעילה! הוא החליט לנקום בכל הילדים במדינת ישראל. הוא תכנן תכנית קרה ומחושבת,עד שלבסוף התכנית הגיעה למימושה. מאות אלפי ילדים סובלים מידי יום מבנימין,בלי לדעת שהוא נוקם בחברה במכוון. רוב הילדים שאני מכיר אינם יודעים שהסיבה לכל הנקמה הזאת של בנימין,היא בגלל שבילדותו הציקו לו כל הזמן. בנימין חש סיפוק. כיום,הוא אדם מבוגר והוא החליט שנקמתו הושלמה. הוא הוציא הרבה ספרים (שבאמצעותם נקם את נקמתו), ואמלל את חייהם של ילדים רבים. דרך אגב, בנימין זה רק השם שמופיע בתעודת הזהות שלו. כל מי שמכיר אותו יודע שקוראים לו בני. בני גורן.
