אני יוכל לדבר רק על עצמי, כמובן,
בתור תלמיד של המרכז. זה אולי קשור למה אני רוצה ללמוד אומנות לחימה. אני רואה בשיטה משהוא שיאפשר לי להתקדם בכמעט כל דבר שאני מגדיר אותו כחשוב. החל מהחלק הרפואי, החלק המדיטיטיבי ונושא הלחימה בקבוצות המיועדות לכך כולל אימונים עם שקי אגרוף וכפפות. אבל אולי יותר חשוב מכך זה מראה לי את הדרך איך לבנות "מעגלים בונים" בכל תחום שאני רוצה, החל ממערכות יחסים, עבודה וכו. דברים דומים יש אולי גם בשיטות אחרות. אז למה מעט אנשים מהמרכז (אם בכלל) מתעניינים בשיטות אחרות ? דעתי האישית היא שזה נובע ממבט קדימה. במהלך הלימוד נפתחת בפני דרך אשר ההתקדמות בה תלויה אך ורק בי אבל נקודת "הסוף" שלה גלויה לעין. עצם העובדה שיש מאסטר בארץ לשיטה, וראש השיטה בעולם מבקר לעיתים תכופות בארץ פותח בפני את הדרך שעליה דיברתי. מורה יכול לקדם תלמיד עד לרמתו שלו (ואולי גם יותר ?) וכאשר מסתכלים על הרמה של המורים של המרכז אז מעטים הדברים מהצד שיכולים לקרוץ לתלמיד של המרכז. אם אני אגיד במילים אחרות, אם אני מסתכל על המורים שלי אז למרות שיצא לי פה ושם להכיר מורים ברמות מהגבוהות ביותר בארץ (דאן 6 ומעלה) אז ההרגשה הסובייקטיבית שלי היא שהם לא יכולים לתרום לי כמו שהמורים שלי תורמים לי. דוד כפרי יכול אולי לדבר על המשמעות ההוליסטית של השיטה, איך הרפואה והלחימה (ואולי המדיטציה ?) משתלבות יחד (פעם אחרונה שאני ניסיתי כל הפורום ירד עלי ...). כל מה שאני רואה זה כביש מהיר ומה שנשאר לי זה ללחוץ על דוושת הדלק או הברקס. לגבי שיטות אחרות. זה לא ששיטות אחרות לא מעניינות אותי (כמו שיכולים להעיד סנסאי / ויס הנפח / יובל נחמקין / orii) אבל התרומה שהן יכולות לתת לי היא מוגבלת (מקסימום עוד שניים - שלושה קמ"ש למשך זמן מועט). אחרי דברים שסנסאי כתב פה הלכתי ובדקתי את הדברים במסגרת היוהו במרכז. אחרי שהייתי בשיעור של חיים בנדר בדקתי איך זה משפיע על הקאטה שלי. אבל, לראייתי, את הדרך שלי מצאתי. מה שאני יכול לאסוף לאורך הדרך שיתרום לי לדרך אני אקח ואגיד תודה. מה שלא, יקוטלג תחת "ידע כללי" ... ואלה היו שישים שניות על דעתו האישית של ברונו ...
