strong like music

[ירגזי כחול]

חח. תהיי בריאה../images/Emo70.gif [ודשנה../images/Emo35.gif../images/Emo12.gif] ../images/Emo25.gif

 

[black crow]

כן כן , אני לא שחיפית וכוסית כמוך../images/Emo3.gif

 

[ירגזי כחול]

אני כבר לא ../images/Emo16.gif [רעות, צנזרי!!!]

 

[rfranko]

in my platforms i hit the floor

ואי, נראה לי שחפרתי על זה המון בכלמיני הקשרים, מה זו המוסיקה של טורי בשבילי. את שואלת איך היא נותנת לי כח? זה לא משהו ספציפי שהיא עושה, אלה אהיותה היא עצמה. עצם זה שהיא טורי ושהיא יוצרת את העולם שלה דרך המוסיקה שלה נותנת לי את הכח והרימה אותי בכל כך הרבה מקומות בחיים והיא עדיין עושה את זה זה לא שיר ספציפי שעושה לי את זה אלא כל המכלול השלם הנקרא טורי אימוס כל פעם שאני שומעת אותה מחדש זה כאילו שיקוי מרפא נמשח לי על כל הפצעים על כל הפאקים הקטנים על כל החוסרים למינהם שקיימים כן או לא היא כאילו שיתופן שחי אצלי בגוף ויודע לרפא ולעודד אותו כל פעם שהוא צריך את זה, זה מצחיק אבל כאילו היא ההפך מסרטן. היא מרפאה. וזה מכלול שאצלי כל כך שלם ומגובש ואליו אני יכולה לקבל הכל. אני מקבלת אצלה הכל ויודעת שהיא יודעת מה היא עושה. ומה שהיא עושה תמיד עושה לי טוב היא עוזרת לי כל יום לשמור על האופטימיות ולדעת שאפשר הכל. ואני ממש שמחה שיש לי אותה כחלק מהחיים

 

[black crow]

כ"כ ללא מילים - מחבקת

 

[boy for pele]

תשובה כללית.

אני הולך לענות איך אמנות מדכאת או אמנות טרגית הופכת למנוע שעוזר להמשיך בחיים, ועם פחות סבל. טורי היא מקרה פרטי של אמנות כזו. אני אקצר (על אף שזה יאלץ אותי להיות סופר פשטני). יצירה לרוב חושפת את הצופה/מאזין/קורא למאורע טראגי שעובר הגיבור, ולתגובה שלו למאורע. גם האירועוגם התגובה מוצגים ביצירה כתופעה אסטתית, מה שגורם לצופה לתפוס את הטראגיות שבחייו כחוויה אסטתית, ועל ידי כך להמשיך בחיים. אמנות עצובה לא מדכאת אנשים, אלא מרוממת אותם, כי היא נותנת לחיים האפורים שלהם תחושה של יצירת אמנות. זה כמובן מסביר למה אני מתעצבן כשאומרים בפורום משפטים כמו "טורי הרסה לי את החיים". אם המוסיקה של טורי עושה לכם משהו, כנראה זהרק משקף את הטראגיות בחייכם, ולא יוצרת אותה שם. (דיונים משיקים אפשריים: האם קבלת החלטות בחיים עשויה או עלולה להיות מושפעת מרצון להפוך את החיים ליצירת אמנות? מה יחסי גומלין של ניסיון זה עם אוטנתיות של הפרט? ביקורות אפשריות על הגישה: במספר יצירות התאבדות מוצגת כמאורע בעל חשיבות אסטתית, כיצד יצירה כזו יכולה לחייב חיים, אם היא יכול לעודד את החשוף אליה להתאבד כחלק מהרצון לחיות את חייו כיצירת אמנות? האם לכל הבני אדם יש מספיק טראגיות בחיים שלהם כדי שזה יהיה רלוונטי לגביהם, או שייתכן ויש אנשים שחייהם אינם טראגיים מספיק, ואז היצירה אכן תדכא אותם?)

 

[noosh]

אמג

אני לא מאמינה שקמתי מהמיטה בגלל זה. אבל המילים עכשיו בראש וזה. וגם ג'וני מיטשל בגלגלצ, זה הגורל. אניוואי, זה מתחלק לשני חלקים - טורי כטורי, והמוזיקה של טורי. אז נתחיל בקל: טורי כטורי - לדעת שהיא עברה את זה, שהיא הייתה במקומות האלה, שהיא עברה את זה, שהיא במקום אחר עכשיו. זה קצת הוזכר פה בדיון שגל העלתה, כמה טוב לדעת שאפשר. ונעבור לחלק הקשה יותר. טורי נתנה לי המון, גם מבחינה מוזיקלית, ואתם העליתם את זה כאן בתשובות שלכם, שזה מקום של הזדהות, לדעת שהיא שם אתכם. אני מרגישה ככה גם, ואני מרגישה גם שזה המילים שלה והמוזיקה שלה שלא רק גרמו לי להזדהות, הם גם -דחפו אותי קדימה-. זה היה לא רק לשבת ולהקשיב, אלא גם להתמלא. אני חושבת שלא סתם בחרתי בתמונה הזאת, מ-UTP, כדי ללוות את הדיון הזה. אם LE היה האלבום שנתן לי -אומץ-, דחף אותי ליצור, גרם לי להבין שיש מקום לאמנות שלי, גם אם היא שנויה במחלוקת, שיש מקום לי, גם אם אני שנויה במחלוקת, שאני יכולה לקחת את כל הסערות והרעידות בפנים ולפרוק אותן החוצה, גם אם זה יציק או יעיק, אז UTP נתן לי משהו אחר. פרטי יותר. UTP ליווה אותי בתקופה מאוד אישית ומאוד בודדה בחיים שלי. בשבילי זה אלבום מאוד מאוד אינטימי, מאוד מבולבל, מבולגן (לא מוזיקלית ולא הפקתית, יותר מבחינת מה שעובר עליה), מאוד מחפש. זו הייתה תקופה כזו בחיים שלי, שלא היה מי שידליק את האור, שלא היה מי שיציל אותי. הייתי לבד, הייתי מאוד מעורערת, היה לי מאוד קשה לאסוף את החתיכות שאפילו לא הספקתי לשים לב שנשברו, ניתקתי את עצמי מהעולם (לא פיזית, מנטאלית), והיא היחידה שהצליחה להכנס פנימה. היו לי הקשרים האלה בשיער עם מאה בנות מוחבאות והרגשתי בכל רגע את הקריעה הזאת בין שלום לכאב, והיו שם המון, המון מעגלים. ודפי הפוליו של הקורס יעידו שהיו הרבה הרבה יותר מדי כוכבים ביחס לשמים. ודווקא הבלבול הזה של טורי, זה שהיא לא מוצאת, הוא הגיע אליי ועזר לי למצוא, איתה. זה היה כלכך אישי, זה היה להיות לבדלבדלבד, לא לתת לאף אחד להתקרב, ולשקוע פנימה לתוך המערבולות הסוריאליסטיות שהיא יצרה. אבל זה לא היה רק לשקוע, זה היה גם לקום. עם כמה שהאלבום הזה הוא כמו שלג שצונח, והוא לבן לבן, הוא גם מאוד הניע אותי. מצאתי הרבה סחרור שם שלא רק נע במעגלים, שגם מגיע לקצה מסויים, שדוחף אותי אליו. למצוא, לא רק לחפש. בתוך המילים והמוזיקה מצאתי את מה שהרים אותי, במקומות שחשבתי שלא יהיה לי כוח, היא עזרה לי למצוא אותו ולעבור את זה, ולהסתכל פנימה ולמצוא. כשהיא שרה we'll see how brave you are, בשבילי, היא לא רק מאיימת, היא גם מדרבנת אותי להיות אמיצה, להתמודד, לקום ולהבין שאני יכולה להיות. וזה מצחיק, שכמעט כולם רואים את המשפט still, pretty good year כמעט אירוני, ואני מוצאת אותו אמיתי, ומקבל. אם היה לי את האומץ ואת הריכוז, אז, ב-M&G, הייתי אומרת לה, כמו לירון, בדיוק איפה היא עזרה לי. איפה היא נגעה, עם אילו טקסטים היא הצליחה להרים אותי, לא רק ללוות או לגרום לי להזדהות. פיזית, להקים, לגרום לי לשנות משהו בפנים. וכמה שבועות אחרי שהיא הלכה, עדיין הרצתי בראש את מה שהייתי אומרת לה (אפילו כתבתי עוד מכתב). אני יכולה לתת עוד המון משפטים וקטעים של טורי שהרימו אותי, גם מ-BFP (שחוץ מלהתרסק איתו על הרצפה, הוא לאט לאט מתפקח להבנה ש, אולי הטעות היא לא רק אצלי), וגם מ--FTCH, אבל זה UTP שהיה שם בשלמותו בחיפוש פנימה, לא בגלל משהו חיצוני שגרם לזה לקרות (כמו הפרידה ב-BFP, או ההפלה ב-FTCH), אלא פשוט בגללה. פשוט בגללי. פשוט בגלל שזה איך שהצלחנו להתמודד עם זה וזה הבלאגן שהיה שם. והאלבום הזה בשבילי הוא המון קשרים בשיער, המון שמלות מסובכות, עננים על הלשון, נטיפי קרח בתוך הלב, המון פעמונים לא מסונכרנים, המון לאבד והמון להתפזר, המוןהמון להרגיש בלי להצליח להבין אפילו מה. וזה מצחיק שאולי זה האלבום עם המילים הכי סוריאליסטיות שלה, לדעתי, ואני עדיין מוצאת בו כלכך הרבה הגיון. וזו אחת הסיבות, רומן, שאינ לא יכולה לדרג את האלבום הזה עכשיו

.

 

[רעוּת]

חתכת ../images/Emo7.gif

 

[קלמנטינה מיכל]

02:02 ../images/Emo123.gif../images/Emo16.gif [ותכלס חתכה../images/Emo45.gif]

 

[ירגזי כחול]

מיכל ../images/Emo128.gif

את שקטה ועדינה מדי או שלא מדי אבל ביחס לרעות [או אלי] אין לך ולו שביב של תקווה בעולם אז וותרי על הסטטיסטיקות

 

[קלמנטינה מיכל]

או, נו, סתמי,

ברור לך שאני לא עושה את זה בשביל הסטטיסטיקות, נכון?

 

[ירגזי כחול]

צקצקצק. אני כבר לא יודעת. צקצק.

 

[שוקו פריך]

../images/Emo6.gif

 

[rfranko]

tear in my hand ../images/Emo7.gif

 

[יוצרת עננים]

ריגשת.

תודה.

 

[black crow]

וואו לקח לי המון זמן לחשוב על זה

מוסיקה היא בהחלט טבורו של העולם, וטורי היא ציר מרכזי בחיי המוסיקליים והאחרים. היא לא רק מעניקה כוח, אלא כאלה קוסמת בי מהלכים כאלו ואחרים, מעצבת , מוליכה לשינויים....כשחושבים על זה לכל אלו אני האחראית הבלעדית , אבל אם אני הפלסטינה והידיים המעצבות טורי זורקת בי את הצבע, את הריח ורמת החספוס. אוף לא יכולה יותר, אני בטוחה שכולכם מבינים, או שלא, זה לא נורא עשיתם לי לבכות אוהבת חוף