strong like music

[noosh]

strong like music

(אני יודעת שזה ציטוט של זמרת אחרת

) כולנו יודעים שטורי, לפחות באלבומיה הראשונים, יוצרת מתוך מקומות נורא כואבים, מתוך חוויות והתנסויות אישיות קשות, ויש המון כעס, תסכול, עוצמה, פחד ועצב במוזיקה, בצלילים, במילים, בקול שלה. יחד איתה היא מעבירה גם אותנו את המסע הזה, רק בנקודות האישיות שלנו. אנחנו (או לפחות אני, אבל אני משערת שגם אתם) עוברים את זה וזה נכנס כלכך חזק, כי היא יודעת להפוך את הכאב הפרטי שלה למשהו שגם אחרים יכולים להתחבר אליו, כל אחד בצורה שלו, לאיפה שזה מתאים לו. אז יחד עם איתה אנחנו מקשיבים ונופלים וכואבים, היא יודעת לנגן על הנקודות האלה. אבל השאלה שלי היא, איך היא נותנת לכם כוח? (אם בכלל). אלו שירים, אלו משפטים, צלילים, רגעים במוזיקה שלה, ממלאים אתכם גם בנכונות, בנחישות, ברצון לשנות או לקום, באומץ? יש רגעים בחיים שלכם שהקשבתם לה והיא פשוט הרימה אתכם? איך? פרטו כמה שבא לכם, קחו את זה למקומות שנראה לכם, ובעיקר חפרו כמו שאתם יודעים

. (זו אכן שאלת השבוע, brought to you by: רעות - כי נדנוד היא לא מילה גסה.)

 

[רעוּת]

טוב, כי נדנדתי לך וזה ../images/Emo7.gif

וכי אני מזוכיסטית מטבעי וכי לא חתכתי שבועיים

טוב, אז. אני לא יודעת עד כמה אפשר להגיד שהמוזיקה שלה נותנת לי כוח, כמו שהיא עוזרת לי לבטא את איך שאני מרגישה. נגיד, ב-LE, כשהיא מדברת על doesn't take much to rip us into pieces, ועל הרעידות אדמה הקטנות האלה, אני חושבת על הכאב שלי ואיך שזה מתחבר לשם, על כל הרעידות הקטנות, כאילו אפטר-שוקים אחרי הרעידה הגדולה, ואם היא אומרת אז אולי זאת לא רק אני, אולי זה בסדר להרגיש ככה לפעמים (גם אם אני לוקחת את זה למקומות שונים כי לא עברתי מה שהיא עברה אלא דברים אחרים) אז אולי איפשהו זה כן מחזק, שיש משהו שאפשר להזדהות איתו ככה, שמבטא את מה שאני לא תמיד מצליחה, ואולי לפעמים זה רק עושה לי רע יותר לשמוע את זה, ומזכיר לי דברים שלא ממש בא לי להיזכר בהם, או נגיד ג'ופיטר, שהוא עושה לי ממש עצוב, כי הקול שלה והמוזיקה והמילים... ומצד שני כן יש את המקומות האלה שהיא נותנת כוח, אני חושבת שזה יותר ב-FTCH, עד כמה שזה אלבום קשה ולפעמים אני מרגישה שהוא מפיל למטה, דווקא בשירים כמו ספארק אני כן יכולה להרגיש את העוצמה שלה- אחרי הייאוש של ה- but you don't really mean it, שכן אפשר לקום מזה, שהיא הצליחה, אז כן אפשר. או ב- girl you've gotta know when it's time to turn the page, שאני יכולה להזדהות עם זה ובאמת לעשות את זה גם. איף טורי קן דו איט, יו קן דו איט טו!!!!!! אני לא יודעת להגיד על רגעים ספציפים שהקשבתי לה והיא הרימה אותי, זה יותר תלוי במצברוח אני חושבת, אם אני מרגישה שאני יכולה להתמודד עם דברים, ואני שומעת את ספארק אז אני אמצא בזה את העוצמה והכוח להמשיך עוד הלאה, ואם אני שומעת את זה במצברוח אחר זה יכול לדכא אותי ממש. לפעמים אני אשמע את LE בתור עוד שיר של טורי שיש באמ פי, ולפעמים זה יגרום לי לחתוך (מטאפורית, כן?

) אני מניחה שבאופן כללי זה כן נותן כוח, אם אני לא מתייחסת ל-mood swings וכאלה, אז כן, היא דוגמה למישהי שעברה הרבה בחיים ויצאה מזה חזקה יותר, ועכשיו היא יכולה להיות מאושרת ולקפץ לה בין עננים. אז אולי אני אנסה גם לשאוף לזה

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo45.gif

 

[FooK MI]

And heavy with mood

אני חושב שהידיעה שמישהו מבין אותך, אפילו אם לא חוויתם את אותם הדברים, היא המתנה הכי גדולה שאדם אחר יכול לתת. בסך-הכל החיים הם התמודדות עצמית, אנשים אחרים לא יכולים לפתור את הבעיות שלך. כולנו כל הזמן אומרים "תדע/י שאני כאן בשבילך", כי זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות, להיות כאן, במקומנו, אף פעם לא בנעליו של האחר. כל מה שאנחנו יכולים לתת לעולם זה את עצמנו, לא פתרונות ולא גאולות ולא ישועות. משהו במוזיקה של טורי מנחם, גורם לך להרגיש שאתה לא לבד, שגם אם לא נאנסת או איבדת תינוק, הכאב שלך לגיטימי. העובדה שאתה חווה אותו היא אישור מספק לקיומו, ומכאן אפשר רק לעלות. אחרי המיץ&גריץ סיפרתי לכולם שאמרתי לה את שאמרתי כדי שהיא תאהב אותי

, אבל זה לא ממש נכון, כי אני באמת מרגיש ככה. תמונה אחת שווה אלף מילים, וזו שהיי ג'ופיטר מצייר יכולה להיות מזככת יותר מכל הפסיכולוגים בעולם.

 

[behappy]

../images/Emo45.gif כלכך. יהוני, אתה כזה מלך בניסוחים=]

זה בדיוק העניין, לדעת שמישהו נשרף ככה גם, כאב ככה גם, אבל טורי לא רק נשרפה וכאבה. היא לקחה את המקום הכואב הזה למקום של יצירה ויופי, והמשיכה ליצור גם אחרי שהכאב שכך והתעמעם. אני אהיה כנה- אני יותר אוהבת ומחוברת למוזיקה של טורי-של-פעם, של הדיסקים הראשונים, רוב הזמן. עדיין FTCH נניח מפיל ומהמם אותי יותר מהדיסקים החדשים. אבל אני גם די [בתהליך-P] להיות מחוברת למבט הזה בעיניים שיש לה היום. מבט של מישהי שעברה כמה וכמה דברים ומסוגלת הכי לחייך ולקפץ בתלבושת דיסקו על הבמה [לא תתפסו אותי עם הנצנצים האלה, אבל נו. מטאפורית]. והפסנתר המרפא שלה. היא כזו קוסמת. בפסנתר שלה יש כל כך הרבה כוח. הוא כאילו נותן לה את היכולת והאפשרות כשהיא לא מוצאת אותן בתוכה. כשהקול שלה נשבר או מסתובב במעגלים, כשאין לה איך להתחיל או להמשיך, או לסיים ולהגיד- עד פה, וזה הגבול. זה הקול שלה שיכול להיות הכי צלול ויכול להיות הכי שבור, וכשהוא שבור זה מרסק כי את יודעת שיכול להיות אחרת, שיש בו את הגובה ואת הכחול הצלול של אמצע השמים ועכשיו הוא אפור ואין לך גובה, להאחז בו וזו התיאטרליות- בכל דבר שהיא עושה. בכל שיר היא קצת אחרת. היא מביאה מישהי קצת אחרת. בכל שיר היא מספרת סיפור אחר ואי אפשר שלא להאמין לה. כן, גם ב-BK. וזה גם הזיכרון כי היא הייתה בשבילי הרבה מאוד שנים. כמו לשמוע שירי ערש ששרו לך בגיל אפס. הלב לא יכול שלא להיענות, להיפתח. כשהיא הייתה על הבמה מולי : זו הייתה טורי של פעם-פעם ששרה על רעידות האדמה שעוד אעבור ועל אלה הקטנות-גדולות שעברתי [והנה, גם מקטנות אפשר להתרסק, אפילו טורי אומרת, אבל היא גם שרה את זה, אז אני יכולה לנגן את זה או לקפוץ בשלוליות עם זה או לצאת עם זה לעולם שוב ולהרים את המבט] וזו הייתה טורי ששמעתי בכאבים של מאוחר יותר ונגיד בחורף של לב שבור ונוף ירוק ואפור וקר ואנשים שהלכתי מהם, וזו הייתה טורי ששמעתי ביום שלפני המופע עם פרפרים בבטן וקיץ חם ומעקצץ ומוזר שמקיף מכל מקום, וזו הייתה טורי שחיבקתי רק כמה שעות קודם, רועדת ולא מסוגלת להעביר בכלל כל מה שהרגשתי שם. זה היה כל האלבום הזה ביחד. מוזיקה יכולה להיות כמו ריח מוכר שתריחי ותדעי בדיוק מה או מי זה מזכיר ויכולה להביא בו זמנית גם משהו חדש, להאיר לך עוד מקום, לפקוח עוד עין, לחבר אותך לעולם או אליך. נראה לי שחפרתי מספיק.

 

[shiray]

אוף בשביל התשובה הזאת אני צריכה להשיל ממני

את מעטה הציניות לכמה זמן (תלוי ברמת החפירות) דבר ראשון, אני מסכימה עם רעות, אבל אני פשוט מרגישה קצת צורך לחפור. אני יודעת שמלא פעמים צחקתי בפורום אחרי הומור התאבדויות, שאם טורי לא התאבדה עד עכשיו, למה שאנחנו נתאבד?! אז כן, ההומור התאבדויות שווה לאללה, אבל אני באמת עומדת מאחורי המשפט הזה בדרך כלשהי. לא בדרך של "מה שטורי עושה אני עושה", אבל מהבחינה שבאמת טורי נותנת לי המון המון כח להמשיך בנקודות השפל הכי נמוכות, בגלל שאני יודעת שנקודות השפל שלה היו קשות בהרבה משלי. היא גם גורמת לי באמת להעריך את השנים שעברתי עד עכשיו. זה עוזר להעריך הורים ליברלים שלא נכנסים לנשמה ומקבלים אותך אחרי ששומעים על המשפחה שלה וסבתא חובבת הבתולות (כן כן, למרות שמבאס לי שההורים לא שיגעו אותי קצת לנגן). בקיצור- היא עוזרת לי להכניס דברים לפרופורציה. ושוב, כמו שרעות גם אמרה, לא רק מהבחינה של "תמיד יכול להיות יותר רע", כי זה לא באמת משהו מעודד, אלא שאפשר לראות כמה היא צמחה מזה. היא עברה 3 הפלות, אבל לא ויתרה ועכשיו יש לה ילדה (אז מה אם היא משתכרת, מורידה מהאינטרנט בגיל שנתיים ושטורי מצידה נותנת לזוג בלונדות לשמור עליה); עם כל הטראומות המיניות שהיא עברה מהילדות ועד האונס והסרטן שאחריו- היא נמצאת בקשר יציב שנמשך כבר שנים לא מעטות בכלל... וגם בטווח היותר קצר- היא מצאה לעצמה דרכים להתמודד עם כל העצב שלה ועם כל מה שהיא הרגישה, ולהפוך את זה ליצירות נפלאות, והיצירות האלו גם עזרו לה לצאת מפוזיציית הקורבן, שזה הדבר שהכי קשה לעשות. אפשר להתגבר על מכשולים וטראומות, וברור שהצלקות נשארות, אבל צריך המון המון כח כדי להתגבר על תחושת האשמה... אהה וכן, זה גם עוזר שיש לה שילוב של שירים מעורפלים, שאפשר לקחת למקום אחר במודע או שלא, וגם שירים מאוד ישירים. ככה אפשר באמת להשליך את השיר על המצב שלך, ולהתעודד מזה ולהרגיש שיש לך לגיטימציה להרגיש ככה כי יש עוד אנשים כאלו (לפחות איזו אחת אי שם...). אוף עכשיו רעות תחזרי מיד ונעשה בדיחות התאבדות

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo45.gif(איזה תגובות מביאות תועלת יש לי../images/Emo6.gif../images/Emo122.gif)

 

[shiray]

חחח זה סתם כי היית מקום 387623 בסטטיסטיקות

 

[ירגזי כחול]

בואנה מה עשיתם עניין מהסטטיסטיקות!!

לא רק שלי מה זה לא אכפת גם אם ארצה אהיה תמיד בטופ פייב

|לא יודעת לסתום את הפה|

 

[קלמנטינה מיכל]

../images/Emo123.gif ברורוש

(האמת שאפילו לא חשבתי על זה

*הולכת לסמן "

" בכל הודעה אפשרית*)

 

[ירגזי כחול]

אני חושבת שזה..

אישי מדי אפילו לכתוב פה את המעט שאני הולכת לכתוב.. אני מקוה שלא כולם שמעו את מה שניסיתי להגיד לה מאוד בשקט וכמה שיותר קרוב לאוזן בערך מתי שהיא נתנה לי חיבוק ובכיתי. זה ברמה של זה שנעזרתי במוזיקה שלה כדי לנשום, עד כדי לקבל את החיים שלי בחזרה, את הנפש שלי בחזרה, המוזיקה ושלה בעיקר בתקופה שהייתי ממש ממש ממש זקוקה לזה - נתנה לי מעבר למה שאני חושבת שחשבתי שמוזיקה תוכל אי פעם לתת. [וואו, זה יצא קיטשי וחופר, אני אעמיד פנים שלא כתבתי את זה ושלח ואכחיש כל קשר לעצמי.] ומאז אני מכורה

אבל זו התמכרות טובה, כך אומרים

 

[ירגזי כחול]

ולגבי שירים צלילים ורגעים ספציפיים..

אני מרגישה כאילו זה יהיה ממש חופר.. אבל... טוב שניה אני ממש מבואסת פה, מישהי עם פוטנציאל טורי ענק שפעם שמעה טורי והפסיקה מסיבות שלא מובנות לי בעליל ומתיימרת לשנוא אותה עכשיו, מסרבת לחזור לשמוע טורי אפילו [בגלל] שאני ממש חופרת לה, וזה לא כיף בכלל בכלל!!!!! אז כשיפסיק לי הדיכאון אני אכתוב

 

[ירגזי כחול]

אוקי... זה בטח יהיה ארוך

נגיד girl אחד הראשונים שחרשתי עליו אי אז כמה שהשיר הזה עצוב נורא יש בו גם משהו שכאילו מוליך אותך הלאה ואני ממש זוכרת הליכות בלילה חזרה מכל מיני מקומות ושהשיר הזה היה ממריץ אותי ללכת ולחשוב, אולי לא פחות כואב אבל לחשוב איכשהו לא לגמרי למטה maybe one day... ועם כל העצב הזה זו הידיעה שיש מישהו שאומר בדיוק את מה שאתה מרגיש זה כאילו, לא שזה קצת פחות כואב ככה אבל זה כמו מן חיבוק ממש עצוב כזה לא יודעת בדיוק להסביר, אבל... אני בטוחה שיש פה מי שמבין הממ. מה עוד. ככה זה בהמון מהשירים. silent all these years winter leather הנוראי mother... כאילו, I can' remember where I come from... לא יודעת, בלי לדעת להסביר במילים בדיוק, במילים הלא עד הסוף הגיוניות אבל הכי הגיוניות שלה, יש בה משהו שתופס אותך בדיוק וזה זה. זה מה שמחזק. גם הכי כואב בעולם אבל מחזק ממש ממש. וtear in your hand שזה אמנם שיר פרידות אבל השיר פרידות הכי מחזק בעולם מבחינתי, הוא הכי אני והוא גורם לי להרגיש עם זה ועם הכל הכי בסדר... זאת אני, ואולי זה הזמן, זאת אני, דמעה ביד שלך. ככה. ורעידות אדמה, באמת יש צורך להסביר? ממריבות עם ההורים לזוגיות שעומדת להתפרק לסתם חברות ללא סתם חברות בכלל. לחיים עצמם. give me myself again. כאילו, מה עוד? וזה רק דיסק אחד, יכולתי להמשיך לכולם, כולם כולם, UTP, BFP, FTCG, TVAB, SW, SLG, אפילו BK.. אבל זה נראה לי ארוך ומיותר, אני חושבת שכולם יודעים בדיוק עד כמה השירים משמעותיים ועד כמה היא נותנת ו... באמת שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה, אני יודעת שזה נראה לכם כמו כלום אבל, כל הפחות משנתיים האחרונות, ואתם יודעים מה? לקח לי את כל הזמן הזה בחיים, עד לפני בערך שנה וחצי, לגלות מי אני מתחת לכל המסכות וכל הקיטש בולשיט הזה שתמיד אומרים, וזה הזמן שלקח לי להתחבר למוזיקה שאני אוהבת באמת [ז"א, ל-א כריסטינה אגילרה], ואז התחלתי לשמוע טורי, על-אף שהכרתי אותה הרבה קודם ועוד רבים אחרים שהיום אני שומעת וקודם לא טרחתי.. ואני שמחה על הזמן הזה, אפילו שלרבים מכם הוא אולי נראה קצר. בשבילי זה עולם ומלואו. זו גם תקופה בחיים שלי בה עבר עליי עולם ומלואו. נהיתי בנאדם אחר לגמרי. לא יודעת למה הרגשתי צורך לכתוב את זה עכשיו. שנועה ורעות [בעיקר רעות!!] יצחקו עליי שעכשיו זה יהפוך להיות פורום תמיכה, אה?... יאללה, שנהיה בריאים

 

[רעוּת]

אני לא צוחקת על אנשים במצוקה ../images/Emo46.gif

אבל כן הייתי מפנה אותך ל:טורי איימוס- תמיכה טורי איימוס- ההתמודדות שאחרי

 

[ירגזי כחול]

אבל הרי, ברורוש.

 

[ירגזי כחול]

לא, דיי, אני חייבת עוד

מי זה שאמר שאני לא כותבת מספיק תוכן???

חוף??

קרבון. פעם הייתי נוסעת המון המון לירושלים לבת דודה שלי ושאר יצורים, ובכלל היתה לי תקופת נסיעות בכל הארץ כזאת לפני הגיוס.. ואני ממש זוכרת ששמעתי כל הזמן סקארלט בתקופה הזאת. ואת קרבון בלופים. וכשאתה מחפש את עצמך, להיות כל הזמן עם המשפט הזה בראש.. just keep your eyes on, her horizon... ובכלל, הכל, וכן, הצלילים פשוט מדהימים, זה באמת משהו שקשה להסביר במילים, אבל זה שיר שגורם לי לרצות לעוף או, קשה לי להסביר. הוא פשוט נפלא. [שלא לדבר על, גאד, carbonmade only wants to be unmade... אבל, נו. גם זה.] וקלאוד. סעמעמק השיר הזה. כן, הצלילים שלו, אני יכולה להתחרפן רק מהם. מהרגע ששמעתי אותו הוא היה מבחינתי אחד הדברים הכי יפים ששמעתי מעולם. והמילים, כאילו שלא מספיק כמה שהפסנתר והלחן. כאילו שהיא כתבה את זה עליי. הכל. אותי. לא שזה מנחם, כי היא לא ממש כותבת שם שום דבר מנחם. אבל לשמוע ככה את כל מה שאתה מרגיש. בכזה דיוק. זה כאילו מוציא את זה בשבילך. או לפחות, בדרך מוזרה, הופך את זה ליותר בסדר. אולי שני אלה בעיקר.. אני חושבת שלIIEEE יש את המקום המכובד שלו אצל רובינו, אבל מיותר לכתוב עליו כי זה מעבר למילים [לפחות בשבילי] או בייחוד, מיותר לכתוב שהוא מרים

כי מן הסתם זה יותר שיר ללכת להתאבד איתו. למרות ששוב. הידיעה שמישהו אחר הרגיש ככה ועוד טורי ועוד קם מזה אחכ. זה נורא יפה בעיני, היכולת להרגיש ככ חזק לכתוב את זה בשיר ואז לקום ולהמשיך הלאה ... אני חושבת שלא רק שהיא נתנה לי המון, גם, למדתי ממנה, המון המון המון, היא אישה נפלאה מטורללת על כל הראש אבל באמת בראש שלי היא ומוצרט בערך באותה קטגוריה ותגידו שאני מגזימה. אני לא ממש חושבת שאני אומרת את זה סתם. זהו, נראה לי שזהו בינתיים. אם אחשוב על עוד, אתם רואים, אין לי ממש בעיה להציף

 

[ירגזי כחול]

אוף כל פעם אני שוכחת משהו ../images/Emo46.gif

talula talula i don't want to lose it it must be worth losing if it is worth something talula talula she's brand new now to you wrapped in your papoose your little fig newton וגם and if i'm wasting all your time this time maybe you never learned to take and if i'm hanging on to your shade i guess i'm way beyond the pale נו, אני באמת צריכה להגיד מאיזה שיר זה כל אחד? או להסביר? טלולה זה פשוט, עם כמה שזה שיר נוראי, אני נורא נוראאאא אוהבת את המחאתיות שבו, זה כאילו, בדיוק מה שמראה כמה איכסית כל הפוליטיקה בלאי הזאת בדולפוס, כי תראו איזה יופי בטלולה היא עשתה את זה, פשוט מושלמת, ככה בין המילים וכל כך חזק. וגם ההרגשה הזאת שהיא נותנת. של התחלה, למרות כמה ש. it must be worth losing if it is worth something. גם כן הפלות. כמעט ההפך של IIEEE... טחח

ודונאט. זה כמעט לקבל כוח, לשמוע אותה ככה מתריסה מולו, בזבזת לי את הזמן, הצל שלך, אוףאוףאוף, מתריסה אבל בשקט, כמו טורי הישנה והטובה. אוף, ככה אהבתי אותה. וכן, לא יודעת להסביר, אבל בגלל שזה היא אבל ככ אני. זה נותן ככ הרבה כח.

 

[black crow]

יקירתי עשית לי צמרמרה!

קבלי חיבוק אוהב, מרגישה קצת כמו אמא לך! חוף

 

[ירגזי כחול]

אמא? למה, כי אני קטנה ופתאטית? ../images/Emo3.gif

אוף, את משהו את.

 

[black crow]

לא! כי אני דשנה ואימהית! חחח