Serenity From Hell
New member
Storyteller ../images/Emo47.gif
פשוט פרק ענק! קורע וכל כך עשוי טוב. אני שמח שנתנו פרק לאנדרו, הדמות הזו היא מהאהובות עליי בטלוויזיה בכלל, טום לנק שחקן מצויין, שכל משפט שהוא אומר יכול לקרוע אותך מצחוק. ההתחלה קורעת, ושאניה אומרת לו "למה אתה לא יכול לאונן כמו השאר", היה קורע. משעשע איך שהוא מציק לבאפי ומשגע אותה, הקטע עם הארוחת בוקר היה משעשע, אהבתי שהוא מתעלם מהנאום של באפי ומתחיל לספר על עצמו, המעבדה והקטע עם ווילו היו משעשעים ביותר. הקטע עם המפה שאנדרו צייר קורע ביותר. אהבתי שהמעיל עור של ספייק (יותר נכון של אמא של ווד), חזר ושזה מייצג שספייק החזק שוב כאן. אהבתי את האיזכורים הקטנים בבית הספר לעונה הראשונה של באפי (הילדה נעלמת וכו'..). אני חייב לציין שאני ממש מחבב את הדמות של ווד ויש כימייה טובה בינו לבין באפי. הקטע עם החזיר ליד הפתח, ושווד אומר שהוא מקווה שזה לא תלמיד היה משעשע, והאיזכור שזה החזיר שאנדרו ניסה לשחוט ללא הצלחה. הקטע עם אנדרו שמראיין את זאנדר (אנדרו קרע אותי שאמר תודה לזאנדר, זה היה בטון כזה גיי), ואת אניה היה יפה, כאילו פגישה אצל יועץ נישואים, אהבתי את ההתפתחות בין אניה לזאנדר, חבל שזה באמת סגר את החותם ביניהם. הקטע שאנדרו מצלם את ספייק, וספייק חוזר שוב על מה שעשה למצלמה פשוט גדול! כל כך אהבתי את זה, קטע קורע וגאוני. חבל שסטאר חתכו את הקטע שווילו וקנדי מתמזמזות אבל אנדרו מתמקד בחלון ומשבח בצורה חשודה את זאנדר, והאיזכור הקטע לנאום של זאנדר לדון ב"פונטציאל" כל ידי כך שאנדרו אומר "אקסטראורדינרי" בסוף. הקטע שאנדרו נזכר במקסיקו, והחזון שלו לגבי הטריו כאלים פשוט קורע ביותר. וגם שהוא חוזר אליו שוב. נחמד לראות את ווד ואת ספייק נלחמים זה לצד זה. אהבתי שאחרי שבאפי אומרת לאנדרו שהפתח השפיע גם על ווד, אז אנדרו שוב משנה את הגרסה בתוך הראש שלנו לגבי הדקירה של ג'ונת'ן. הסצנה שבה באפי "מאיימת" על אנדרו, וכשאנדרו נשבר, בוכה ומפוחד, היה ממש צורם, פעם ראשונה שרואים את אנדרו כך (גם מראה כמה טום שחקן טוב), אפילו העלה דמעה או שתיים בעיניי. והסוף, אהבתי מאוד את הסוף, אנדרו מול המצלמה לבד, סוף סוף מודה ברצח, קשה לו, ואין לו מה לומר, ומה שיוצא לו בסוף זו חצי מילה בערך, ואז מכבה את המצלמה ופה זה נגמר. פרק שבאמת גדול, הכתיבה והבימוי פשוט מצויינים. מראה שוב כמה איכותית הסדרה הזו.
פשוט פרק ענק! קורע וכל כך עשוי טוב. אני שמח שנתנו פרק לאנדרו, הדמות הזו היא מהאהובות עליי בטלוויזיה בכלל, טום לנק שחקן מצויין, שכל משפט שהוא אומר יכול לקרוע אותך מצחוק. ההתחלה קורעת, ושאניה אומרת לו "למה אתה לא יכול לאונן כמו השאר", היה קורע. משעשע איך שהוא מציק לבאפי ומשגע אותה, הקטע עם הארוחת בוקר היה משעשע, אהבתי שהוא מתעלם מהנאום של באפי ומתחיל לספר על עצמו, המעבדה והקטע עם ווילו היו משעשעים ביותר. הקטע עם המפה שאנדרו צייר קורע ביותר. אהבתי שהמעיל עור של ספייק (יותר נכון של אמא של ווד), חזר ושזה מייצג שספייק החזק שוב כאן. אהבתי את האיזכורים הקטנים בבית הספר לעונה הראשונה של באפי (הילדה נעלמת וכו'..). אני חייב לציין שאני ממש מחבב את הדמות של ווד ויש כימייה טובה בינו לבין באפי. הקטע עם החזיר ליד הפתח, ושווד אומר שהוא מקווה שזה לא תלמיד היה משעשע, והאיזכור שזה החזיר שאנדרו ניסה לשחוט ללא הצלחה. הקטע עם אנדרו שמראיין את זאנדר (אנדרו קרע אותי שאמר תודה לזאנדר, זה היה בטון כזה גיי), ואת אניה היה יפה, כאילו פגישה אצל יועץ נישואים, אהבתי את ההתפתחות בין אניה לזאנדר, חבל שזה באמת סגר את החותם ביניהם. הקטע שאנדרו מצלם את ספייק, וספייק חוזר שוב על מה שעשה למצלמה פשוט גדול! כל כך אהבתי את זה, קטע קורע וגאוני. חבל שסטאר חתכו את הקטע שווילו וקנדי מתמזמזות אבל אנדרו מתמקד בחלון ומשבח בצורה חשודה את זאנדר, והאיזכור הקטע לנאום של זאנדר לדון ב"פונטציאל" כל ידי כך שאנדרו אומר "אקסטראורדינרי" בסוף. הקטע שאנדרו נזכר במקסיקו, והחזון שלו לגבי הטריו כאלים פשוט קורע ביותר. וגם שהוא חוזר אליו שוב. נחמד לראות את ווד ואת ספייק נלחמים זה לצד זה. אהבתי שאחרי שבאפי אומרת לאנדרו שהפתח השפיע גם על ווד, אז אנדרו שוב משנה את הגרסה בתוך הראש שלנו לגבי הדקירה של ג'ונת'ן. הסצנה שבה באפי "מאיימת" על אנדרו, וכשאנדרו נשבר, בוכה ומפוחד, היה ממש צורם, פעם ראשונה שרואים את אנדרו כך (גם מראה כמה טום שחקן טוב), אפילו העלה דמעה או שתיים בעיניי. והסוף, אהבתי מאוד את הסוף, אנדרו מול המצלמה לבד, סוף סוף מודה ברצח, קשה לו, ואין לו מה לומר, ומה שיוצא לו בסוף זו חצי מילה בערך, ואז מכבה את המצלמה ופה זה נגמר. פרק שבאמת גדול, הכתיבה והבימוי פשוט מצויינים. מראה שוב כמה איכותית הסדרה הזו.
