Story with continuance...

[chanda]

Story with continuance... ../images/Emo22.gif

Mala was a reagular 23 year old girl, till that one fatal night that changed her life. It happened on a regular week night. Nothing had happened during the day to warn her, the moon was just half way from full to empty and Mala was neither particulary sad or happy about her life when... who wants to continue the story? all are invited... use your imagination... and it will be goooooooood love caro

 

[deep ocean]

המשך

MALA התכוננה לשינה, סידרה את המיטה שלה, בדקה אם יש לה שיעורי בית למחר, עד שלבסוף נשכבה לישון אחרי יום קשה ביותר. שום דבר לא הכין אותה לבאות היא שמעה רעש מהחלון. בהתחלה התעלמה ממנו. שמעה את הרעש בשנית, והפעם החליטה לקום ולהסתכל מה מקור הרעש. היא התקדמה לעבר החלון, כאשר לפתע...... TO BE CONTINUED

 

[chanda]

when she was about to look

out of the window, she had to realized that there, where her window has always been, was no window anymore. She turned around slowly with this funny feeling in her stomach, to see if all her other belongings were still where they were a minute earlier when she was stilllying in bed. But instead she saw nothing. It was dark around her and she seemed to be in some kind of open space. Slowly her eyes adapted to the darkness and she started to moove around a little. But everywhere she went the view around her was the same -a big flat empty space she looked at the floor and realized that there were very distinguished drawings on it. When she kneeled down to inspect the specific drawing next to her, a shudder went through her entire body. It was ... to be continued

 

[בן טל-שחר]

היתה זו רצפת-חלום. היד שלה

עברה דרך הרצפה. "אה... מה אני אמורה לעשות עכשיו?" היא שאלה את עצמה, "מה אני אמורה לעשות עכשיו?" היא זכרה שיש משהו שהיא אמורה לעשות כשהיא חולמת, אבל היא לא זכרה מה-זה. לפתע היא נזכרה שלפני רגע עברה בה צמרמורת של פחד ושהיא נורא פוחדת עכשיו. אז היא חזרה לפחד. היא החלה לרעוד מרוב פחד. עיניה שוטטו בתוך האפלולית... זה בכלל לא היה החדר שלה, אלא מוזיאון כלשהו. מוזר... לפתע היא שוב שמה לב לכך שהיא כבר לא מפחדת ושהיא אמורה לפחד עכשיו, אז היא הרביצה צרחה וחזרה לפחד. היא שכחה שזה חלום... לפתע היא שמעה צעדים על רצפת המוזיאון. קלאק-קלאק-קלאק... היו אלה צעדי נעליים שהלכו והתקרבו מעבר לפינת המסדרון. קלאק-קלאק-קלאק... מישהו עמד להגיח מעבר לפינה. היא לא הצליחה להגיע למסקנה אם עליה לפחד עד מוות, או להיות אדישה. לרגע אחד מוזר היא היתה שני הדברים כאחד. (המשך יבוא...)