"Standing In Line For 30 Years"
ממש לפני חג המולד של 1977, בעצם ממש בתקופה זו לפני 30 שנה, אחד האלבומים היותר מעניינים של אירוסמית' שוחרר לחנויות. מה שמעניין בו אלו לא רק רצועות המוזיקה השונות בתוכו (שנעות בין יצירות גדולות לבינוניות שלא מתרוממת), אלא גם כל מה שהיה מסביבו; המצב של חברי הלהקה, אופן והדרך הארוכה שבה הוא הוקלט, השאריות שנשארו ממנו, תחילת הצעדים של החתול השחור בין סטיבן לג'ו, ונקודה מאוד מעניינת בהיסטוריה של אירוסמית'. בחודש מאי 77, כשהלהקה נמצאת בשיא המוזיקלי כי גדול שלה בקריירה מבחינת הצלחה ויצירות, היא מגיעה לעיירה Armonk בניו-יורק בשביל להקליט את האלבום החמישי שלה, בכנסיה ישנה בשם ה-Cenacle שהפכה לאולפן הקלטות. הציפיה מהאלבום הזה היא הכי גדולה בקריירה של הלהקה, לאחר ההצלחות הגדולות של Toys In The Attic ו- Rocks, שאותו הם צריכים להמשיך עם האלבום הבא. מה שהולך לקרות ב-7 החודשים הקרובים מתחילת ההקלטות ועד לשחרור האלבום - מלא בסדקים, בלבול, קושי, הפסקות, ובין לבין גם המוזיקה שתגיע בהתאם לכך מכל חמשת החברים מבוסטון. באותו הזמן ב-Cenacle הריחוק בין ג'ו לסטיבן, בין סטיבן לג'ו, בין ה-Toxic Twins לשאר הלהקה ובין עצמם, יתחיל לגדול. רוב הזמן בהקלטות האלה ג'ו הסתגר לבד וסטיבן עשה אותו הדבר, בעוד שאר חברי הלהקה יחד עם המפיק ג'ק דגלאס ניסו לעבוד על השירים החדשים. הסמים הגיעו לשיא חדש אצל הלהקה בתקופה הזו והכינוי של סטיבן וג'ו הפך לאמיתי מתמיד. פחות מחודשיים לקח ללהקה לדעת שזה לא הולך, והם חזרו לדרכים, להופיע, בחודש יוני באותה שנה. בעוד ממשיכים בהופעות, בין לבין הם מנסים להמשיך גם את הקלטות האלבום והשירים בו. בקיץ הם מוסיפים עוד הופעות ביולי (שחלק מהן בתחילת החודש יגיעו לבסוף להוצאה של Live Bootleg שייצא שנה לאחר מכן) וגם מגיעים לאירופה באוגוסט. ב-Record Plant בניו-יורק הם מנסים לסיים את האלבום לאחר מכן, וההקלטות נגררות כבר עד כמעט סיום השנה. אחרי הסיורים בדרכים של אוקטובר עד דצמבר, סוף סוף, ממש בזמן בזמן לחגים וחג המולד, האלבום החמישי של אירוסמית' משוחרר. האלבום ששמו - Draw The Line. האלבום נפתח בשיר הנושא, שיר שג'ו הביא עימו שהפך לקלאסיקה כמעט מיידית. הלהקה עוד החלה לבצע את השיר בהופעות בקיץ לפני שחרור האלבום, הוא נקלט טוב וגם בצדק. זהו אחד השירים הקלאסים של אירוסמית' ושל השיתוף פעולה טיילר-פרי, והוא ראוי לכל טיפת כבוד של התואר הזה. רצועה מספר 2 ממשיכה את הקו הטוב עם I Wanna Know Why. עוד מספר של טיילר-פרי, עוד רצועה קצבית ומוצלחת, וכאילו שום דבר לא השתנה מהימים של Toys ו-Rocks. כאילו הסמים והריחוק והקושי העצום של 7 החודשים האחרונים לא קרה. אבל המציאות של אירוסמית' של 1977 מתחילה לדפוק בדלת ברצועה השלישית... Critical Mass הוא שיר למרבה ההפתעה של טום המילטון והמפיק ג'ק דגלאס, שסטיבן השלים בעיקרון. בזמן שסטיבן וג'ו היו מחוקים ומבודדים מהשאר, דגלאס ושלושת החברים הנותרים- טום, בראד וג'ואי, יצרו לא מעט מעצמם בהקלטות לאלבום הזה. משהו שלא ממש היה קיים לפני. הבלבול נותן אותות ברצועה הזו, עם משהו שלא מוביל ממש לכיוון אחיד. הבתים, הגשר, הכיוון המוזיקלי...משהו פה לא מאוד מסודר. אישית זהו דווקא שיר שתמיד חיבבתי, אבל הוא ללא ספק מראה על ירידה ותחילת כאוס מסויים ביצירת הלהקה. Get It Up הופך את הכאוס הזה למשהו מציאותי הרבה יותר. עם המילים שלו, המצב של סטיבן וההפתעה בלראות שיתוף פעולה של טיילר-פרי (השלישי בלבד פה באלבום) נופל לכזאת תהום, ולא מצליח בשום פנים ואופן להתרומם ממנה. אחרי השיר הזה המאזינים כבר יודעים שמשהו כאן לא 100% בסדר. הרצועה שמסיימת את הצד הראשון של האלבום דווקא מבשרת שוב טובות, עם קטע קטן של קצת מעל 2 דקות של ג'ו פרי עושה את שלו. במילים שלו ג'ו ב- Bright Light Fright הוא בעצם מתאר את האווירה בלהקה בכל התקופה הזו של ההקלטות של DTL. בהתחלת השירים הוא כבר שופך כמעט את הכל: It's the dawn of the day" And I'm crashed and I'm smashed As it is I'm feeling like my chips are crashed All of my clothes strewn all over the room "...The crisis at hand is I'm all outta zoom לפחות מה שיצא מתיאור מצבו הנפול בזמן הזה (שרק יחמיר עם הזמן ויוביל שנתיים לאחר מכן לעזיבה שלו מהלהקה) זה שיר טוב מאוד, עם קצת סקסופון וקצב חיובי, זהו שיר רוקנ'רול קצר ולעניין, שקצת מגיע אולי מהשפעות על ג'ו של צ'אק בארי ושירי הרוקנ'רול של שנות ה-50 לתוך הסיקסטיז. אישית כיום Bright Light Fright הוא אחת הפנינים הקטנות שלי באלבומי הלהקה שאני מאוד נהנה לשמוע.
ממש לפני חג המולד של 1977, בעצם ממש בתקופה זו לפני 30 שנה, אחד האלבומים היותר מעניינים של אירוסמית' שוחרר לחנויות. מה שמעניין בו אלו לא רק רצועות המוזיקה השונות בתוכו (שנעות בין יצירות גדולות לבינוניות שלא מתרוממת), אלא גם כל מה שהיה מסביבו; המצב של חברי הלהקה, אופן והדרך הארוכה שבה הוא הוקלט, השאריות שנשארו ממנו, תחילת הצעדים של החתול השחור בין סטיבן לג'ו, ונקודה מאוד מעניינת בהיסטוריה של אירוסמית'. בחודש מאי 77, כשהלהקה נמצאת בשיא המוזיקלי כי גדול שלה בקריירה מבחינת הצלחה ויצירות, היא מגיעה לעיירה Armonk בניו-יורק בשביל להקליט את האלבום החמישי שלה, בכנסיה ישנה בשם ה-Cenacle שהפכה לאולפן הקלטות. הציפיה מהאלבום הזה היא הכי גדולה בקריירה של הלהקה, לאחר ההצלחות הגדולות של Toys In The Attic ו- Rocks, שאותו הם צריכים להמשיך עם האלבום הבא. מה שהולך לקרות ב-7 החודשים הקרובים מתחילת ההקלטות ועד לשחרור האלבום - מלא בסדקים, בלבול, קושי, הפסקות, ובין לבין גם המוזיקה שתגיע בהתאם לכך מכל חמשת החברים מבוסטון. באותו הזמן ב-Cenacle הריחוק בין ג'ו לסטיבן, בין סטיבן לג'ו, בין ה-Toxic Twins לשאר הלהקה ובין עצמם, יתחיל לגדול. רוב הזמן בהקלטות האלה ג'ו הסתגר לבד וסטיבן עשה אותו הדבר, בעוד שאר חברי הלהקה יחד עם המפיק ג'ק דגלאס ניסו לעבוד על השירים החדשים. הסמים הגיעו לשיא חדש אצל הלהקה בתקופה הזו והכינוי של סטיבן וג'ו הפך לאמיתי מתמיד. פחות מחודשיים לקח ללהקה לדעת שזה לא הולך, והם חזרו לדרכים, להופיע, בחודש יוני באותה שנה. בעוד ממשיכים בהופעות, בין לבין הם מנסים להמשיך גם את הקלטות האלבום והשירים בו. בקיץ הם מוסיפים עוד הופעות ביולי (שחלק מהן בתחילת החודש יגיעו לבסוף להוצאה של Live Bootleg שייצא שנה לאחר מכן) וגם מגיעים לאירופה באוגוסט. ב-Record Plant בניו-יורק הם מנסים לסיים את האלבום לאחר מכן, וההקלטות נגררות כבר עד כמעט סיום השנה. אחרי הסיורים בדרכים של אוקטובר עד דצמבר, סוף סוף, ממש בזמן בזמן לחגים וחג המולד, האלבום החמישי של אירוסמית' משוחרר. האלבום ששמו - Draw The Line. האלבום נפתח בשיר הנושא, שיר שג'ו הביא עימו שהפך לקלאסיקה כמעט מיידית. הלהקה עוד החלה לבצע את השיר בהופעות בקיץ לפני שחרור האלבום, הוא נקלט טוב וגם בצדק. זהו אחד השירים הקלאסים של אירוסמית' ושל השיתוף פעולה טיילר-פרי, והוא ראוי לכל טיפת כבוד של התואר הזה. רצועה מספר 2 ממשיכה את הקו הטוב עם I Wanna Know Why. עוד מספר של טיילר-פרי, עוד רצועה קצבית ומוצלחת, וכאילו שום דבר לא השתנה מהימים של Toys ו-Rocks. כאילו הסמים והריחוק והקושי העצום של 7 החודשים האחרונים לא קרה. אבל המציאות של אירוסמית' של 1977 מתחילה לדפוק בדלת ברצועה השלישית... Critical Mass הוא שיר למרבה ההפתעה של טום המילטון והמפיק ג'ק דגלאס, שסטיבן השלים בעיקרון. בזמן שסטיבן וג'ו היו מחוקים ומבודדים מהשאר, דגלאס ושלושת החברים הנותרים- טום, בראד וג'ואי, יצרו לא מעט מעצמם בהקלטות לאלבום הזה. משהו שלא ממש היה קיים לפני. הבלבול נותן אותות ברצועה הזו, עם משהו שלא מוביל ממש לכיוון אחיד. הבתים, הגשר, הכיוון המוזיקלי...משהו פה לא מאוד מסודר. אישית זהו דווקא שיר שתמיד חיבבתי, אבל הוא ללא ספק מראה על ירידה ותחילת כאוס מסויים ביצירת הלהקה. Get It Up הופך את הכאוס הזה למשהו מציאותי הרבה יותר. עם המילים שלו, המצב של סטיבן וההפתעה בלראות שיתוף פעולה של טיילר-פרי (השלישי בלבד פה באלבום) נופל לכזאת תהום, ולא מצליח בשום פנים ואופן להתרומם ממנה. אחרי השיר הזה המאזינים כבר יודעים שמשהו כאן לא 100% בסדר. הרצועה שמסיימת את הצד הראשון של האלבום דווקא מבשרת שוב טובות, עם קטע קטן של קצת מעל 2 דקות של ג'ו פרי עושה את שלו. במילים שלו ג'ו ב- Bright Light Fright הוא בעצם מתאר את האווירה בלהקה בכל התקופה הזו של ההקלטות של DTL. בהתחלת השירים הוא כבר שופך כמעט את הכל: It's the dawn of the day" And I'm crashed and I'm smashed As it is I'm feeling like my chips are crashed All of my clothes strewn all over the room "...The crisis at hand is I'm all outta zoom לפחות מה שיצא מתיאור מצבו הנפול בזמן הזה (שרק יחמיר עם הזמן ויוביל שנתיים לאחר מכן לעזיבה שלו מהלהקה) זה שיר טוב מאוד, עם קצת סקסופון וקצב חיובי, זהו שיר רוקנ'רול קצר ולעניין, שקצת מגיע אולי מהשפעות על ג'ו של צ'אק בארי ושירי הרוקנ'רול של שנות ה-50 לתוך הסיקסטיז. אישית כיום Bright Light Fright הוא אחת הפנינים הקטנות שלי באלבומי הלהקה שאני מאוד נהנה לשמוע.
מאיפה זה בא לך? חחח (לא שזה רע חח) אני אוהבת את כל האלבום הזה!!! אוהבת את הבלאגן שבו וגם את השירים שאתה פחות אוהב. ממש כיף לקרוא! שוב תודה
