Something in the air
טוב, דבר ראשון אני אתנצל על ההעלמות הארוכה מדי...עברו עלי מספר דברים מעניינים בזמן האחרון ואני אשמח מאוד לקבל תגובות. אני חושב שכולם מכירים את הרגע שהלב נעצר לשניה וישנה תחושה של משהו שקורה בין שני אנשים ולא משנה מה מינם. שלושה דברים שקרו לי באותו היום, שעה אחר שעה: הלכתי לי לאכול ארוחת בוקר באיזור דיזינגוף, יום יפה, אנשים הולכים מאושרים (יחסית...) ברחוב. ראיתי אותה מתקרבת, כבת 40 נראית טוב!!! בלונדינית (כמובן, כמו כל בנות ה-40 היום) משקפי שמש שחורים לעיניה. הסתכלתי לכיוונה, כאשר חלפה ממש לידי, הורידה את משקפי השמש, הסתכלה לכיווני, חיכה, והנידה בראשה, "בוא איתי". הלב עצר, נשארתי נטוע במקום ולא יכולתי להגיב. חצי שעה מאוחר יותר, מעבר חציה לא רחוק, האור אדום היא עומדת בצד השני של הכביש, תלתלים בלונדיניים פראיים, חולצת בטן וג´ינס נמוך, משקפי שמש. אני מסתכל והיא מסתכלת. הרמזור מתחלף שנינו צועדים אחד לקראת השני, אז היא מתקרבת עוד צעד, עומדת צמודה אלי, נוגעת - לא נוגעת, מרימה את מבטה לי, שפתיה נפשקות, מחייכת וממשיכה לעבור את הכביש, הברכיים שלי רועדות ואני ממשיך ללכת. שעה וחצי אחר כך, בית קפה נוסף, בירה של צהריים נעימים, הנה היא מתקרבת, שיער שחור ארוך, מפוצצת סלים ושקיות, עוברת על פני מביטה בי, אני מביט בה וממשיכה ללכת. אחרי דקה, היא שוב לידי, משחקת בשערה ואומרת שחזרה כדי לבקש ממני סיגריה. זה כבר היה מוגזם...סיגריה? בשביל זה חזרת עם כל השקיות והמטען העודף?...כן, היא מחייכת, לוקחת סיגריה ומנסה להדליק אותה עם כל הסלים בידיים. לקחתי ממנה את המצית, ידי נוגעת בשלה, מדליק לה את הסיגריה, היא מודה לי והולכת. אני יודע שלא מתאים לי להתאבן כך, אבל אני אשמח לשמוע על רגעים כאלו שעברו עליכם\ן...
טוב, דבר ראשון אני אתנצל על ההעלמות הארוכה מדי...עברו עלי מספר דברים מעניינים בזמן האחרון ואני אשמח מאוד לקבל תגובות. אני חושב שכולם מכירים את הרגע שהלב נעצר לשניה וישנה תחושה של משהו שקורה בין שני אנשים ולא משנה מה מינם. שלושה דברים שקרו לי באותו היום, שעה אחר שעה: הלכתי לי לאכול ארוחת בוקר באיזור דיזינגוף, יום יפה, אנשים הולכים מאושרים (יחסית...) ברחוב. ראיתי אותה מתקרבת, כבת 40 נראית טוב!!! בלונדינית (כמובן, כמו כל בנות ה-40 היום) משקפי שמש שחורים לעיניה. הסתכלתי לכיוונה, כאשר חלפה ממש לידי, הורידה את משקפי השמש, הסתכלה לכיווני, חיכה, והנידה בראשה, "בוא איתי". הלב עצר, נשארתי נטוע במקום ולא יכולתי להגיב. חצי שעה מאוחר יותר, מעבר חציה לא רחוק, האור אדום היא עומדת בצד השני של הכביש, תלתלים בלונדיניים פראיים, חולצת בטן וג´ינס נמוך, משקפי שמש. אני מסתכל והיא מסתכלת. הרמזור מתחלף שנינו צועדים אחד לקראת השני, אז היא מתקרבת עוד צעד, עומדת צמודה אלי, נוגעת - לא נוגעת, מרימה את מבטה לי, שפתיה נפשקות, מחייכת וממשיכה לעבור את הכביש, הברכיים שלי רועדות ואני ממשיך ללכת. שעה וחצי אחר כך, בית קפה נוסף, בירה של צהריים נעימים, הנה היא מתקרבת, שיער שחור ארוך, מפוצצת סלים ושקיות, עוברת על פני מביטה בי, אני מביט בה וממשיכה ללכת. אחרי דקה, היא שוב לידי, משחקת בשערה ואומרת שחזרה כדי לבקש ממני סיגריה. זה כבר היה מוגזם...סיגריה? בשביל זה חזרת עם כל השקיות והמטען העודף?...כן, היא מחייכת, לוקחת סיגריה ומנסה להדליק אותה עם כל הסלים בידיים. לקחתי ממנה את המצית, ידי נוגעת בשלה, מדליק לה את הסיגריה, היא מודה לי והולכת. אני יודע שלא מתאים לי להתאבן כך, אבל אני אשמח לשמוע על רגעים כאלו שעברו עליכם\ן...