טליה מספרד 1
New member
Something Had to Give
לפני יותר משנתיים וחצי חזרנו לארץ
ונדמה כאילו זה קרה לפני מאתיים שנה
ההתאקלמות לא היתה פשוטה, המון אתגרים קטנים וגדולים שהתאחדו ללחץ אחד גדול
אני מתארת את זה בדכ כמו להתחיל את החיים מחדש, כמו אחרי השיחרור מהצבא, רק בסטאטוס אחר ועם צרכים נרחבים הרבה יותר
אני ארחיק ואומר שהמצאנו את עצמנו מחדש, לא פחות
כשחשבתי על ההודעה הזו חשבתי על איך ולמה בעצם זה קרה. המחשבות לקחו אותי למסע אל ההבדלים בין החיים פה לחיים "שם"
משהו שהבטחתי שלא אעשה, כדי לאפשר לעצמי לחיות את הכאן והעכשיו ולא להתרפק על העבר
ובכל זאת, להתמודד אל מול החיים החדשים והמחודשים של גאגלינג בין עבודה לימודים הורות זוגיות ובית
להתמודד עם חידושי חברויות ומשפחה קרובה ופחות קרובה, מפגשים ואירוחים על בסיס שבועי ולפעמים גם הרבה יותר
לנסות ולמצוא את הזמן שלנו, למצוא את השגרה שלנו, להעמיד את החוקים שלנו אל מול המציאות החדשה והשונה הזו
לעבור דירה ולהתמודד עם געגועים גם כשהם למי שנמצא מרחק 20 דקות נסיעה ולא 10 שעות טיסה
ולאחרונה לנשום עמוק ולחליט גם לעשות לעצמנו כאינדוודואליים- קריאה ספורט טיולים
בשל העומס הזה, היה צריך לוותר על משהו
בהעדר הצורך בקשר עם הישראליות שבי באופן וירטואלי, הויתור היה על הגלישה ברשת
אני חושבת שרובכם הרגשתם שבשנה האחרונה אני פחות נוכחת, פחות מגיבה
חלקכם ידעו או הרגישו שמשהו בי נשחק פה בפורום
ההתעסקות עם האימוץ היא כל כך פחותה ועם זאת שיגרתית ביותר
והנסיעה לאוקראינה מרגישה כאילו קרתה בחיים אחרים בכלל
אני כבר לא מרגישה תורמת או שעם היכולת להניע את הפורום ולהעלות דיונים חדשים ומעניינים
והגיע הזמן שאעביר את הצבע הכחול למי שתוכל לעשות בו חייל עם משב אויר חדש ורענן
עם אימוץ טרי ודיונים מחודשים וחדשים, עם אמביציה וכוחות
ביום ראשון, China8 תקבל את השרביט הכחולה שלי
מאחלת לך יקירה שיהיה לך בהצלחה
זה הפורום הרי מרגש ורגיש בפרדס
היה לי לכבוד וגאווה לנהל אותו
זו משימה לא פשוטה אבל ממלאת ומספקת כל כך
אני בטוחה שגם את תרגישי כך
ולסיום, זוהי לא ממש פרידה
אלא החזרה שלי לשחור (המחמיא והמרזה
) שבטח יחזיר לי את הכיף לכתוב ולשתף כאן
כי זה הבית וזו המשפחה
<<<<<<<שולחת>>>>>>>>
לפני יותר משנתיים וחצי חזרנו לארץ
ונדמה כאילו זה קרה לפני מאתיים שנה
ההתאקלמות לא היתה פשוטה, המון אתגרים קטנים וגדולים שהתאחדו ללחץ אחד גדול
אני מתארת את זה בדכ כמו להתחיל את החיים מחדש, כמו אחרי השיחרור מהצבא, רק בסטאטוס אחר ועם צרכים נרחבים הרבה יותר
אני ארחיק ואומר שהמצאנו את עצמנו מחדש, לא פחות
כשחשבתי על ההודעה הזו חשבתי על איך ולמה בעצם זה קרה. המחשבות לקחו אותי למסע אל ההבדלים בין החיים פה לחיים "שם"
משהו שהבטחתי שלא אעשה, כדי לאפשר לעצמי לחיות את הכאן והעכשיו ולא להתרפק על העבר
ובכל זאת, להתמודד אל מול החיים החדשים והמחודשים של גאגלינג בין עבודה לימודים הורות זוגיות ובית
להתמודד עם חידושי חברויות ומשפחה קרובה ופחות קרובה, מפגשים ואירוחים על בסיס שבועי ולפעמים גם הרבה יותר
לנסות ולמצוא את הזמן שלנו, למצוא את השגרה שלנו, להעמיד את החוקים שלנו אל מול המציאות החדשה והשונה הזו
לעבור דירה ולהתמודד עם געגועים גם כשהם למי שנמצא מרחק 20 דקות נסיעה ולא 10 שעות טיסה
ולאחרונה לנשום עמוק ולחליט גם לעשות לעצמנו כאינדוודואליים- קריאה ספורט טיולים
בשל העומס הזה, היה צריך לוותר על משהו
בהעדר הצורך בקשר עם הישראליות שבי באופן וירטואלי, הויתור היה על הגלישה ברשת
אני חושבת שרובכם הרגשתם שבשנה האחרונה אני פחות נוכחת, פחות מגיבה
חלקכם ידעו או הרגישו שמשהו בי נשחק פה בפורום
ההתעסקות עם האימוץ היא כל כך פחותה ועם זאת שיגרתית ביותר
והנסיעה לאוקראינה מרגישה כאילו קרתה בחיים אחרים בכלל
אני כבר לא מרגישה תורמת או שעם היכולת להניע את הפורום ולהעלות דיונים חדשים ומעניינים
והגיע הזמן שאעביר את הצבע הכחול למי שתוכל לעשות בו חייל עם משב אויר חדש ורענן
עם אימוץ טרי ודיונים מחודשים וחדשים, עם אמביציה וכוחות
ביום ראשון, China8 תקבל את השרביט הכחולה שלי
מאחלת לך יקירה שיהיה לך בהצלחה
זה הפורום הרי מרגש ורגיש בפרדס
היה לי לכבוד וגאווה לנהל אותו
זו משימה לא פשוטה אבל ממלאת ומספקת כל כך
אני בטוחה שגם את תרגישי כך
ולסיום, זוהי לא ממש פרידה
אלא החזרה שלי לשחור (המחמיא והמרזה
כי זה הבית וזו המשפחה
<<<<<<<שולחת>>>>>>>>