זה משנה? (כן)
זה משנה? לא. זה חשוב- ואולי גם משנה, אבל לא בשביל להפוך את זה לנושא המרכזי. הנושא הוא עצם זה שאתה לא מצליחה לראות את זה, שזה מייסר אותך, מה זה עושה לך, בדיוק עד כמה משפיע עלייך וכיצד לחפש, להתייסר ולחפור "למה?"- זה בדיוק כמו למצוא בריחה בצורה/תירוץ/מעטה אחר. חשוב לעלות את זה, חשוב להוציא ולתהות- אבל כל עוד זו רק תהיה, תהיה שאת עושה איתה משהו. שאת מבינה שאת ל-א רואה מה שאחרים רואים. שאת מבינה שגם אם את השפויה היחידה בין מליוני מטורפים, עיוורים, פסיכים וטועים- את לוקחת את זה אלייך, עוצרת, שואלת את עצמך האם יש לזה קשר אלייך, האם יש דברים בגו?.. עוצרת לבדוק את זה באמת. זה כמו ביהדות, באמונה, את יודעת.. הרי התורה, היהדות- לא באמת אוסרת ספקות, פקפוק, לשאול שאלות. ההיפך הוא הנכון- היהדות מעודדת את זה, היא מעודדת חשיבה וענין. אבל מתוך מקום פתוח, מתוך באמת רצון וענין. כדי להגיע בכל רגע ורגע למקום הזה של תשובה, כדי להגיע לתשובות בכל דקה ושניה- מתוך מקום שלם. הרי זה מה שמבקרים כ"כ, הסגירות בבועה, האטימות. טוב להרחיק את עצמך ממקום שידוע כי עלול להסיט, להוריד מדרך ארץ.. אבל זה מאוד שונה מלאטום אוזניים, לעצום עיניים ולשנן רק מנטרות חדגוניות כל היום. את ב-א-מ-ת לא מבינה, או שאת פשוט מפחדת לראות? מפחדת לראות? או מבינה שאת לא רואה, אבל כן יודעת. או לפחות יודעת שהם כן ובאמת רואים את זה. וזה לא "הם", אלא "מציאות".. ולא רק "מציאות", אלא "את"?..
