Sixtoo - Duration
סיקסטו - מפיק, די ג´יי, ראפר, צייר גרפיטי וחצי מההרכב - The Sebutones ביחד עם באק 65, הוציא לא מזמן את האלבום השני שלו - Duration. אלבום אינסטרומנטלי אפלולי, חשוך ועמום שמזכיר מאוד בהלך הרוח שלו את "אינטרודיוסינג" של די ג´יי שדאוו ואף מחזיר את המאזין בחזרה לאווירת הסאונדטראק של "גוסט דוג". אז על מה מדובר כאן? "דוריישן" הוא אלבום בעל מקצבים איטיים עד שלפעמים נדמה שבכלל זה טריפ הופ. המוטיב המרכזי כאן הוא מנגינות עצובות, נוגעות, אפלוליות ואף דיכאוניות בחלקים נכבדים מהקטעים. את היצירה האינסטרומנטלית הזאת מאפיינים גיטרות מלנכוליות, סינטיסייזרים, תופים רועמים ואפילו רוקיים בחלק מהזמן. סיקסטו מקליט כאמור בחברת התקליטים - אנטיקון בה בין היתר משתייכים גם קלאודד, סייג´ פראנסיס (סיקסטו עשה גם עבודת הפקה מצויינת באלבומו האחרון "יומנים אישיים"), פאפ לאב, באק 65 ועוד רבים וטובים. אנטיקון, שהיא בהחלט הדבר המעניין ביותר שקורה בנוף ההיפ הופ בזמן האחרון, מושכת לכיוון האלטרנטיבי יותר ומתנסה בשילובים אלקטרוניים, מלודיים, מורכבים ויש לציין - הזויים יותר. "דוריישן" נפתח בנגינת גיטרה מלודית עצובה שמזכירה במקצת חלקים מסויימים מהפרוייקט - Broadway Project - Compassion. מייד לאחר מכן עוברים לקטע הזוי שמתחיל בשיחה בין שני אנשים, אחד אומר לשני: "אני הולך להרוג אותך" וההוא עונה לו: "אבל לא עשיתי שום דבר", והראשון משיב: "אתה תעשה..". האלבום מאוד רציף והקטעים עוברים בצורה חלקה אחד לאחד ומשלימים אחד את השני, אין מעברים חדים - בשמיעה כאן מרגישים לאורך כל הדרך את האווירה המסתורית הזאת שעוטפת אותך כל רגע ורגע. הרצועה העשירית היא למעשה היחידה שאפשר להגיד עליה שהיא לא עצובה או קודרת בזכות באס גרובי שגורם לקטע להשמע שונה משאר האלבום, אבל קטע אחרי זה כבר חוזרים שוב למנגינה עצובה סטייל שדאוו הראשון בתוספת תופים אפריקאים! אחד מהקטעים האהובים עלי באלבום הוא רצועה 13 שנשמעת כמו פסקול סרט מתח שמלווה בכינור די מצמרר. אבל למעשה כל קטע וקטע כאן נשמעים מצויין וצריך לשמוע את "דוריישן" כיצירה שלמה ולא כחלקים-חלקים, בכדי לקבל התרשמות מבוססת עליה. הפרוייקט הזה מחולק ל-16 רצועות בני 40 דקות ועוד חמישה קטעים כתוספת כנראה כדי למלא עוד נפח באלבום, הם גם בנויים על אותו העיקרון והם לא גורעים אלא רק מוסיפים ליצירה המופלאה הזאת של סיקסטו. לכל אוהבי המוזיקה העצובה, המרגשת, הדרמטית והמסמרת שיער אני ממליץ לשים את ידם על אלבום זה, שהוא מה לעשות ביבוא אישי...
סיקסטו - מפיק, די ג´יי, ראפר, צייר גרפיטי וחצי מההרכב - The Sebutones ביחד עם באק 65, הוציא לא מזמן את האלבום השני שלו - Duration. אלבום אינסטרומנטלי אפלולי, חשוך ועמום שמזכיר מאוד בהלך הרוח שלו את "אינטרודיוסינג" של די ג´יי שדאוו ואף מחזיר את המאזין בחזרה לאווירת הסאונדטראק של "גוסט דוג". אז על מה מדובר כאן? "דוריישן" הוא אלבום בעל מקצבים איטיים עד שלפעמים נדמה שבכלל זה טריפ הופ. המוטיב המרכזי כאן הוא מנגינות עצובות, נוגעות, אפלוליות ואף דיכאוניות בחלקים נכבדים מהקטעים. את היצירה האינסטרומנטלית הזאת מאפיינים גיטרות מלנכוליות, סינטיסייזרים, תופים רועמים ואפילו רוקיים בחלק מהזמן. סיקסטו מקליט כאמור בחברת התקליטים - אנטיקון בה בין היתר משתייכים גם קלאודד, סייג´ פראנסיס (סיקסטו עשה גם עבודת הפקה מצויינת באלבומו האחרון "יומנים אישיים"), פאפ לאב, באק 65 ועוד רבים וטובים. אנטיקון, שהיא בהחלט הדבר המעניין ביותר שקורה בנוף ההיפ הופ בזמן האחרון, מושכת לכיוון האלטרנטיבי יותר ומתנסה בשילובים אלקטרוניים, מלודיים, מורכבים ויש לציין - הזויים יותר. "דוריישן" נפתח בנגינת גיטרה מלודית עצובה שמזכירה במקצת חלקים מסויימים מהפרוייקט - Broadway Project - Compassion. מייד לאחר מכן עוברים לקטע הזוי שמתחיל בשיחה בין שני אנשים, אחד אומר לשני: "אני הולך להרוג אותך" וההוא עונה לו: "אבל לא עשיתי שום דבר", והראשון משיב: "אתה תעשה..". האלבום מאוד רציף והקטעים עוברים בצורה חלקה אחד לאחד ומשלימים אחד את השני, אין מעברים חדים - בשמיעה כאן מרגישים לאורך כל הדרך את האווירה המסתורית הזאת שעוטפת אותך כל רגע ורגע. הרצועה העשירית היא למעשה היחידה שאפשר להגיד עליה שהיא לא עצובה או קודרת בזכות באס גרובי שגורם לקטע להשמע שונה משאר האלבום, אבל קטע אחרי זה כבר חוזרים שוב למנגינה עצובה סטייל שדאוו הראשון בתוספת תופים אפריקאים! אחד מהקטעים האהובים עלי באלבום הוא רצועה 13 שנשמעת כמו פסקול סרט מתח שמלווה בכינור די מצמרר. אבל למעשה כל קטע וקטע כאן נשמעים מצויין וצריך לשמוע את "דוריישן" כיצירה שלמה ולא כחלקים-חלקים, בכדי לקבל התרשמות מבוססת עליה. הפרוייקט הזה מחולק ל-16 רצועות בני 40 דקות ועוד חמישה קטעים כתוספת כנראה כדי למלא עוד נפח באלבום, הם גם בנויים על אותו העיקרון והם לא גורעים אלא רק מוסיפים ליצירה המופלאה הזאת של סיקסטו. לכל אוהבי המוזיקה העצובה, המרגשת, הדרמטית והמסמרת שיער אני ממליץ לשים את ידם על אלבום זה, שהוא מה לעשות ביבוא אישי...