Sing for Manchester
בעודי יושבת וחושבת (ממש חזק. זה בד"כ בא לי יותר בקלות) על מה לכתוב על ההופעה של מיוז, הגעתי למסקנה שנמרוד אמר כבר את הכל. מה שהוא לא סיפר - כי הוא לא יכול מהסיבה הפשוטה שהוא לא היה שם - הוא איך הייתה ההופעה שלהם במנצ'סטר. אבל אני הייתי. Manchester Evening News Arena - 29/11/03 - MUSE Concert השעה: 10:00. המקום: Queensway. מצב צבירה: מעורב ירושלמי של חששות והתרגשות. שמתי את צעדיי לכיוון תחנת הרכבת ויקטוריה בלונדון בבוקר יום ההופעה ע"מ לעלות על רכבת שתביא אותי למנצ'סטר בארבע שעות. הדבר התברר כטעות, כי רכבות למנצ'סטר לא יוצאות מויקטוריה אלא ממקום אחר, וכרטיס הלוך עולה 50 פאונד (Too Much). נשלחתי ע"י פקיד שחמחום לתחנת האוטובוסים הלאומית, שם כרטיס עלה 19 פאונד (יחי ההבדל הקטן) והנסיעה אורכת 5 שעות וקצת. עליתי על אוטובוס וכעבור 5 שעות הגעתי לעיר הכי תעשייתי, שחורה, אפורה ומגעילה שראיתי. השעה: 17:30. המקום: מול לוח עם מפת העיר במרכז מנצ'סטר. מצב צבירה: קור אימים, גב כואב (בגלל התיק הע-נ-ק-י) וחוסר ידיעה לאן לעזאזל ללכת. יצאתי מתחנת האוטובוסים והתחלתי ללכת. לא ממש ידעתי לאן, אבל זה לא ממש משנה, כי גם ככה לא היה לי מושג. מה שטוב בעיר הזאת, זה שיש מפה ממש בכל רחוב. אחרי הסתכלות יעני-מעמיקה ברחובות העיר שנושאים את אותם שמות כמעט כמו בלונדון ושיחה קצרצרה עם איזה צ'כי בעל אנגלית קלוקלת וחולצת מיוז ששאל אותי איך מגיעים להופעה, הבנתי שאני צריכה לעלות על מטרו (בקרוב: געגועי לטיוב) לנסיעה של 15 דקות עד לתחנת ויקטוריה (הממ), שממולה ממש האולם. אמרתי לעצמי שמלון אני אמצא באזור האולם, ועליתי על מטרו. השעה: 18:00 בערך. המקום: מול MEN Arena. מקום ענק. מצב צבירה: בחיפושים אחר מלון. התחלתי להסתובב באזור והמלון היחיד שמצאתי (ושהיה כתוב במפה) הוא איזה פונדק כזה ש-הפלא ופלא- היה מלא עד אפס מקום. שאלתי את הפקידה הנחמדה אם אני אוכל להשאיר את התיק שלי בשמירה חפצים עד אחרי ההופעה, אבל היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי ושאני אנסה בויקטוריה. גם הם (וואי, איזה שוק) לא ידעו מה להגיד לי, ככה שנאלצתי להישאר עם התיק. לחזור למרכז העיר לא רציתי כי השערים כבר נפתחו ומלא אנשים (מ-ל-א) התחילו לנהור פנימה. אחרי התייעצויות עצמיות רבות מדי, החלטתי להיכנס עם התיק, יהיה מה שיהיה. בדרך לכניסה תפסתי איזה ספסר, ומכרתי לו את הכרטיס הנוסף שהיה לי. השעה: 19:10. המקום: בלוק 115, יציע תחתון, שורה K. (זה לא גרוע כמו שזה נקרא). מצב צבירה: מתיחות חסרות תועלת של הגב אחרי שזרקתי את התיק הענק לקיבינימט מול המושב שמשמאלי. בכניסה לבלוק 115, כשהראיתי לשומר את הכרטיס הוא ביקש לבדוק את התיק הקטן ואז הוא ראה שיש לי עוד אחד. אבל התחלתי להסביר לו שאין לי לאן ללכת והתיק נעול, ובאמת זה רק בגדים ועד שאני אוריד אותו ועד ש... בקיצור - זיוני שכל ועיני כלבלב עצובות. הוא נתן לי להיכנס. התיישבתי ליד שני ילדים עם חולצות של מיוז (שנקנו זה עתה) ופלאפונים משוכללים-'חושרמותה!1. האולם עדיין לא היה מלא, אבל אנשים התחילו למלא כיסאות. אולם פשוט גדול. ענק. ועוד חצו אותו לשניים. בד"כ יש שם משחקי ספורט. אחרי כמה רגעים הסתכלתי וכל הכיסאות היומלאים. לא היה כיסא אחד ריק. שלא לדבר על איזור העמידה. גם אם הייתי במצב של לעבור את הגדר (חח) זה לא היה מצליח. היו אנשים שניסו ונתפסו על-חם ע"י השומרים שלבשו מקטורנים צהובים מזוויעים ועניבות שחורות. ממש טוויטי'ז מעוותים. השעה: 19:40 המקום: לאן אני כבר יכולה ללכת? עדיין אותו כיסא. מצב צבירה: חושך. האורות כבו ו Kinesis עלו לבמה. ברגע שהסולן פתח את הפה להציג את עצמו ואת להקתו, השם שקפץ לי לראש זה בריאן מולקו. הוא נשמע ממש כמוהו. גם חובש לראשו קארה שחור סטייל ימי-בלק-מרקט-מיוזיק. טוב שהוא גבוה, אחרת הייתי חושבת שהפלסיבואית עושָה חלטורות מהצד... קינסיס נתנו בראש, ממש אהבתי אותם (עד כדי לקנות שני סינגלים שלהם. את האלבום לא מצאתי).אחריהם, כמה צפוי, עלו Elbow, נתנו בדיוק את אותה הופעה שנתנו בוומבלי. הסולן אפילו הוריד את הג'קט השחור שלו בדיוק באותו שיר. מסתבר שמנצ'סטר היא הבית של Elbow, אז באיזשהו שלב הסולן אמר תודה למיוז והוסיף שהוא הבטיח להם את ההופעה של החיים שלהם, כי הוא יודע שמנצ'סטר יודעת לחגוג (to party נשמע כ"כ הרבה יותר טוב). על חדרים פנויים במלונות היא שמעה?!1 מדי פעם איזה ילד-נער-בן-15 שישב לידי עם אמא שלו ואחותו צעק Fucker, לסולן ואמא שלו לא נשארה חייבת והביאה אותה ב - "we want Muse"! אחרי שאלבו ירדו הם שידלו את האנשים שמסביב להגיד שהיה חרא. מצחיקים. השעה: קרוב לתשע. המקום: אנחנו באמת חייבים לעבור על זה שוב? מצב צבירה: קהל-עושה-גלים. היו איזה חמש דקות שלמות שהקהל - כולם - עשו גלים, בזמן שהכינו את הבמה למיוז כמובן. הגלים בקיסריה/משינה יכולים ללכת לקבור את עצמם בחול. איזו חוויה. בתשע ומשהו מיוז עלו. מאחר והסטליסט היה שונה רק במקצת (לא היה את Showbiz, אבל כן היה את The Small Print, שיר הופעות מצויין) מההופעה בוומבלי אני לא אפרט מעבר למה שנמרוד פרט. מה שכן, זו הייתה ההופעה היחידה שלי מכל ארבע ההופעות שהייתי בהן שיצא לי להיות באיזור המושבים ולראות את הקהל מלמעלה. זה פשוט מדהים לראות אלפי אנשים (איזור העמידה היה מלא עד אפס מקום. ממש כוורת אנושית) קופצים, מתפרעים, מעיפים אנשים, ופארטי-און-מאן מגבוה. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על מנצ'סטר (הרבה מאוד) אבל האנשים יודעים לעשות שמייח בהופעות. בהופעה הזאת, בשונה מוומבלי, היה נדמה לי כאילו מת'יו ממש באקסטזה. הוא עשה הרבה יותר טריקים על הבמה (בוומבלי הוא העמיד את הגיטרה על הראש פעם אחת, במנצ'סטר פעמיים), ואפילו כריס שבד"כ לא זז הרבה על הבמה הביא אותה בקפיצה. כשהחבר'ה חזרו להדרן הם עלו עם בקבוקי שמפניה, וריססו קצת על הקהל. דום נתן את הבקבוק שלו למישהו מהשורה הראשונה. חוץ מזה - הכל היה בערך אותו הדבר. זהו. בזאת הסתיימו להן חוויותי מההופעה (אבל בהחלט לא ממנצ'סטר). מסקנה: נא להביא סרט צילום טוב יותר ולא להיכנס להופעה עם תיק-מזוודה.
B.R.M.C - As sure as the Sun
(מסתמנים כאהבה חדשה) Any spare tickets?
בעודי יושבת וחושבת (ממש חזק. זה בד"כ בא לי יותר בקלות) על מה לכתוב על ההופעה של מיוז, הגעתי למסקנה שנמרוד אמר כבר את הכל. מה שהוא לא סיפר - כי הוא לא יכול מהסיבה הפשוטה שהוא לא היה שם - הוא איך הייתה ההופעה שלהם במנצ'סטר. אבל אני הייתי. Manchester Evening News Arena - 29/11/03 - MUSE Concert השעה: 10:00. המקום: Queensway. מצב צבירה: מעורב ירושלמי של חששות והתרגשות. שמתי את צעדיי לכיוון תחנת הרכבת ויקטוריה בלונדון בבוקר יום ההופעה ע"מ לעלות על רכבת שתביא אותי למנצ'סטר בארבע שעות. הדבר התברר כטעות, כי רכבות למנצ'סטר לא יוצאות מויקטוריה אלא ממקום אחר, וכרטיס הלוך עולה 50 פאונד (Too Much). נשלחתי ע"י פקיד שחמחום לתחנת האוטובוסים הלאומית, שם כרטיס עלה 19 פאונד (יחי ההבדל הקטן) והנסיעה אורכת 5 שעות וקצת. עליתי על אוטובוס וכעבור 5 שעות הגעתי לעיר הכי תעשייתי, שחורה, אפורה ומגעילה שראיתי. השעה: 17:30. המקום: מול לוח עם מפת העיר במרכז מנצ'סטר. מצב צבירה: קור אימים, גב כואב (בגלל התיק הע-נ-ק-י) וחוסר ידיעה לאן לעזאזל ללכת. יצאתי מתחנת האוטובוסים והתחלתי ללכת. לא ממש ידעתי לאן, אבל זה לא ממש משנה, כי גם ככה לא היה לי מושג. מה שטוב בעיר הזאת, זה שיש מפה ממש בכל רחוב. אחרי הסתכלות יעני-מעמיקה ברחובות העיר שנושאים את אותם שמות כמעט כמו בלונדון ושיחה קצרצרה עם איזה צ'כי בעל אנגלית קלוקלת וחולצת מיוז ששאל אותי איך מגיעים להופעה, הבנתי שאני צריכה לעלות על מטרו (בקרוב: געגועי לטיוב) לנסיעה של 15 דקות עד לתחנת ויקטוריה (הממ), שממולה ממש האולם. אמרתי לעצמי שמלון אני אמצא באזור האולם, ועליתי על מטרו. השעה: 18:00 בערך. המקום: מול MEN Arena. מקום ענק. מצב צבירה: בחיפושים אחר מלון. התחלתי להסתובב באזור והמלון היחיד שמצאתי (ושהיה כתוב במפה) הוא איזה פונדק כזה ש-הפלא ופלא- היה מלא עד אפס מקום. שאלתי את הפקידה הנחמדה אם אני אוכל להשאיר את התיק שלי בשמירה חפצים עד אחרי ההופעה, אבל היא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לי ושאני אנסה בויקטוריה. גם הם (וואי, איזה שוק) לא ידעו מה להגיד לי, ככה שנאלצתי להישאר עם התיק. לחזור למרכז העיר לא רציתי כי השערים כבר נפתחו ומלא אנשים (מ-ל-א) התחילו לנהור פנימה. אחרי התייעצויות עצמיות רבות מדי, החלטתי להיכנס עם התיק, יהיה מה שיהיה. בדרך לכניסה תפסתי איזה ספסר, ומכרתי לו את הכרטיס הנוסף שהיה לי. השעה: 19:10. המקום: בלוק 115, יציע תחתון, שורה K. (זה לא גרוע כמו שזה נקרא). מצב צבירה: מתיחות חסרות תועלת של הגב אחרי שזרקתי את התיק הענק לקיבינימט מול המושב שמשמאלי. בכניסה לבלוק 115, כשהראיתי לשומר את הכרטיס הוא ביקש לבדוק את התיק הקטן ואז הוא ראה שיש לי עוד אחד. אבל התחלתי להסביר לו שאין לי לאן ללכת והתיק נעול, ובאמת זה רק בגדים ועד שאני אוריד אותו ועד ש... בקיצור - זיוני שכל ועיני כלבלב עצובות. הוא נתן לי להיכנס. התיישבתי ליד שני ילדים עם חולצות של מיוז (שנקנו זה עתה) ופלאפונים משוכללים-'חושרמותה!1. האולם עדיין לא היה מלא, אבל אנשים התחילו למלא כיסאות. אולם פשוט גדול. ענק. ועוד חצו אותו לשניים. בד"כ יש שם משחקי ספורט. אחרי כמה רגעים הסתכלתי וכל הכיסאות היומלאים. לא היה כיסא אחד ריק. שלא לדבר על איזור העמידה. גם אם הייתי במצב של לעבור את הגדר (חח) זה לא היה מצליח. היו אנשים שניסו ונתפסו על-חם ע"י השומרים שלבשו מקטורנים צהובים מזוויעים ועניבות שחורות. ממש טוויטי'ז מעוותים. השעה: 19:40 המקום: לאן אני כבר יכולה ללכת? עדיין אותו כיסא. מצב צבירה: חושך. האורות כבו ו Kinesis עלו לבמה. ברגע שהסולן פתח את הפה להציג את עצמו ואת להקתו, השם שקפץ לי לראש זה בריאן מולקו. הוא נשמע ממש כמוהו. גם חובש לראשו קארה שחור סטייל ימי-בלק-מרקט-מיוזיק. טוב שהוא גבוה, אחרת הייתי חושבת שהפלסיבואית עושָה חלטורות מהצד... קינסיס נתנו בראש, ממש אהבתי אותם (עד כדי לקנות שני סינגלים שלהם. את האלבום לא מצאתי).אחריהם, כמה צפוי, עלו Elbow, נתנו בדיוק את אותה הופעה שנתנו בוומבלי. הסולן אפילו הוריד את הג'קט השחור שלו בדיוק באותו שיר. מסתבר שמנצ'סטר היא הבית של Elbow, אז באיזשהו שלב הסולן אמר תודה למיוז והוסיף שהוא הבטיח להם את ההופעה של החיים שלהם, כי הוא יודע שמנצ'סטר יודעת לחגוג (to party נשמע כ"כ הרבה יותר טוב). על חדרים פנויים במלונות היא שמעה?!1 מדי פעם איזה ילד-נער-בן-15 שישב לידי עם אמא שלו ואחותו צעק Fucker, לסולן ואמא שלו לא נשארה חייבת והביאה אותה ב - "we want Muse"! אחרי שאלבו ירדו הם שידלו את האנשים שמסביב להגיד שהיה חרא. מצחיקים. השעה: קרוב לתשע. המקום: אנחנו באמת חייבים לעבור על זה שוב? מצב צבירה: קהל-עושה-גלים. היו איזה חמש דקות שלמות שהקהל - כולם - עשו גלים, בזמן שהכינו את הבמה למיוז כמובן. הגלים בקיסריה/משינה יכולים ללכת לקבור את עצמם בחול. איזו חוויה. בתשע ומשהו מיוז עלו. מאחר והסטליסט היה שונה רק במקצת (לא היה את Showbiz, אבל כן היה את The Small Print, שיר הופעות מצויין) מההופעה בוומבלי אני לא אפרט מעבר למה שנמרוד פרט. מה שכן, זו הייתה ההופעה היחידה שלי מכל ארבע ההופעות שהייתי בהן שיצא לי להיות באיזור המושבים ולראות את הקהל מלמעלה. זה פשוט מדהים לראות אלפי אנשים (איזור העמידה היה מלא עד אפס מקום. ממש כוורת אנושית) קופצים, מתפרעים, מעיפים אנשים, ופארטי-און-מאן מגבוה. אפשר להגיד הרבה דברים רעים על מנצ'סטר (הרבה מאוד) אבל האנשים יודעים לעשות שמייח בהופעות. בהופעה הזאת, בשונה מוומבלי, היה נדמה לי כאילו מת'יו ממש באקסטזה. הוא עשה הרבה יותר טריקים על הבמה (בוומבלי הוא העמיד את הגיטרה על הראש פעם אחת, במנצ'סטר פעמיים), ואפילו כריס שבד"כ לא זז הרבה על הבמה הביא אותה בקפיצה. כשהחבר'ה חזרו להדרן הם עלו עם בקבוקי שמפניה, וריססו קצת על הקהל. דום נתן את הבקבוק שלו למישהו מהשורה הראשונה. חוץ מזה - הכל היה בערך אותו הדבר. זהו. בזאת הסתיימו להן חוויותי מההופעה (אבל בהחלט לא ממנצ'סטר). מסקנה: נא להביא סרט צילום טוב יותר ולא להיכנס להופעה עם תיק-מזוודה.
...) הצלחת בסוף למצוא מלון?, היית לבד? באסה שאין תמונות (אני חושבת..ממה שהבנתי) חבל שלא היה את Showbiz, אם תוכלי לרשום לנו את הפלייליסט בקשה?
