מסורת נוצרת לצורך מסויים
הרבה פעמים הצורך נעלם, אבל המסורת נשארת כי "ככה עושים" כל עוד המסורת הזאת היא לא העיקר, זה בסדר. אבל כשהעיקר מתחיל להיות קיום מסורות שהיו רלונטיות בתקופות רחוקות מאוד (ולפעמים גם בתרבויות שונות לחלוטין) זה פיספוס מסויים (לטעמי) לעניין ההסתרה, קודם כל אני מנסה להבין את השאלה האמיתית שלך, כי בשאלה שלך מתחבאות שתי שאלות שונות לחלוטין. 1. האם זה בסדר ללכת עם גי ברחוב? (כיבוד ה גי? אי משיכת תשומת לב?) 2. האם זה בסדר שהסביבה שלי יודעת שאני עוסק/לומד/מתאמן באומניות לחימה? לגבי כיבוד הגי, לא קראתי בשום מקום שלגי יש משמעות מיוחדת. למיטב הבנתי מדובר בבגד מסורתי ונוח לאימונים. לא נראה לי שאם למשל אני אלבש את המכנס של הגי בבית בזמן שאני מסייד את הקיר (או עושה תרגילי גמישות) יש בזה חוסר כבוד לאומנות הלחימה שלי. (אם לעומת זאת אני אגיע עם גי מלוכלך לאימון, יש בזה הרבה חוסר כבוד לאומנות, לחברי המועדון ולעצמי) לגבי אי משיכת תשומת הלב - אם אני לובש גי, נוהג לאימון ונכנס לדוגו כך שלמעשה הייתי "חשוף" עם הגי רק בכניסה לביתי ובכניסה למכון, האם זה גם נורא? ואם הייתי עם מעיל כבד על הגי שמסתיר את החולצה המיוחדת? ברור שלא חכם להסתובב ברחוב בצורה ש"מזמינה" צרות. ויכול להיות שזאת הסיבה שאצלכם בניו-יורק המדריכים היו נגד. אצלי כאן בלונג-אילנד, לא נראה לי שזה "מזמין" צרות לצאת מהבית עם גי. אם כבר עובר מישהו ברחוב, לא סביר שהוא יצור קשר
לגבי השאלה של האם להסתיר מכולם... אם מדובר על המנעות משחצנות - ברור שחייבים להמנע משחצנות, אבל זה שאני מדבר על האימונים שלי זאת לא בהכרח שחצנות... לשון הרע זה דבר חמור מאוד, אבל שיחת חולין הרבה פחות... לא כל המשפטים שווים אחד לשני. ובכלל, אם אנחנו מאמינים שעיסוק באומנות לחימה בצורה הנכונה תורם לאדם ולחברה, אנחנו צריכים לנסות לכוון אנשים שלא בכיוון הזה. אותי שכנעו חברים להצטרף. (חברים שיכלו להסתיר את מה שהם עושים בשעות הפנאי, אבל בחרו לנסות לשכנע אותי להצטרף) למיטב ידיעתי, במיזרח, היה מקובל שאומני לחימה היו נודדים, עושים הדגמות ציבוריות, קוראים לאומנים אחרים לדו-קרב ועוד. לעומת זאת בהרבה מקרים היה עדיף למתאמנים שיעשו את זה בסודיות (מחשש מהשלטונות או מגורמי כוח כאלה ואחרים) כלומר, לא נראה שיש הצדקה מסורתית להסתרת העובדה שמתאמנים. ברור שיש הצדקה לצניעות (ובשביל זה לא צריך ללכת רחוק עד למזרח) אבל להשקיע אנרגיה בלהסתיר? אימון גופני צריך להיות דבר טבעי... אני לא צריך לשתף את כולם באיך וכמה אני אוכל, אבל אין סיבה להסתיר אם אני צימחוני, אוכל כשר או טבעוני... כאמור, דעתי בלבד.
הרבה פעמים הצורך נעלם, אבל המסורת נשארת כי "ככה עושים" כל עוד המסורת הזאת היא לא העיקר, זה בסדר. אבל כשהעיקר מתחיל להיות קיום מסורות שהיו רלונטיות בתקופות רחוקות מאוד (ולפעמים גם בתרבויות שונות לחלוטין) זה פיספוס מסויים (לטעמי) לעניין ההסתרה, קודם כל אני מנסה להבין את השאלה האמיתית שלך, כי בשאלה שלך מתחבאות שתי שאלות שונות לחלוטין. 1. האם זה בסדר ללכת עם גי ברחוב? (כיבוד ה גי? אי משיכת תשומת לב?) 2. האם זה בסדר שהסביבה שלי יודעת שאני עוסק/לומד/מתאמן באומניות לחימה? לגבי כיבוד הגי, לא קראתי בשום מקום שלגי יש משמעות מיוחדת. למיטב הבנתי מדובר בבגד מסורתי ונוח לאימונים. לא נראה לי שאם למשל אני אלבש את המכנס של הגי בבית בזמן שאני מסייד את הקיר (או עושה תרגילי גמישות) יש בזה חוסר כבוד לאומנות הלחימה שלי. (אם לעומת זאת אני אגיע עם גי מלוכלך לאימון, יש בזה הרבה חוסר כבוד לאומנות, לחברי המועדון ולעצמי) לגבי אי משיכת תשומת הלב - אם אני לובש גי, נוהג לאימון ונכנס לדוגו כך שלמעשה הייתי "חשוף" עם הגי רק בכניסה לביתי ובכניסה למכון, האם זה גם נורא? ואם הייתי עם מעיל כבד על הגי שמסתיר את החולצה המיוחדת? ברור שלא חכם להסתובב ברחוב בצורה ש"מזמינה" צרות. ויכול להיות שזאת הסיבה שאצלכם בניו-יורק המדריכים היו נגד. אצלי כאן בלונג-אילנד, לא נראה לי שזה "מזמין" צרות לצאת מהבית עם גי. אם כבר עובר מישהו ברחוב, לא סביר שהוא יצור קשר
לגבי השאלה של האם להסתיר מכולם... אם מדובר על המנעות משחצנות - ברור שחייבים להמנע משחצנות, אבל זה שאני מדבר על האימונים שלי זאת לא בהכרח שחצנות... לשון הרע זה דבר חמור מאוד, אבל שיחת חולין הרבה פחות... לא כל המשפטים שווים אחד לשני. ובכלל, אם אנחנו מאמינים שעיסוק באומנות לחימה בצורה הנכונה תורם לאדם ולחברה, אנחנו צריכים לנסות לכוון אנשים שלא בכיוון הזה. אותי שכנעו חברים להצטרף. (חברים שיכלו להסתיר את מה שהם עושים בשעות הפנאי, אבל בחרו לנסות לשכנע אותי להצטרף) למיטב ידיעתי, במיזרח, היה מקובל שאומני לחימה היו נודדים, עושים הדגמות ציבוריות, קוראים לאומנים אחרים לדו-קרב ועוד. לעומת זאת בהרבה מקרים היה עדיף למתאמנים שיעשו את זה בסודיות (מחשש מהשלטונות או מגורמי כוח כאלה ואחרים) כלומר, לא נראה שיש הצדקה מסורתית להסתרת העובדה שמתאמנים. ברור שיש הצדקה לצניעות (ובשביל זה לא צריך ללכת רחוק עד למזרח) אבל להשקיע אנרגיה בלהסתיר? אימון גופני צריך להיות דבר טבעי... אני לא צריך לשתף את כולם באיך וכמה אני אוכל, אבל אין סיבה להסתיר אם אני צימחוני, אוכל כשר או טבעוני... כאמור, דעתי בלבד.