SHIFT SHIFT SHIFT
- פותח הנושא פאלאדה
- פורסם בתאריך
לא הכל כימיה, זה גם קוגניציה
הי אחת
אני לרוב מסכימה עם רוב דבריך...
אך כאן אני חייבת לחלוק עליך, את טועה! זה לא רק כימיה... זה לא רק דיכאון/סרוטנין/T3, דופמין, נוראפינפרין... יש כאן עוד מרכיב, וזה המרכיב הקוגניטיבי שקשור להפרעת קשב וריכוז.
יש לי בעיה לעשות קישורים וחיבורים. כלומר פעולה אחרי פעולה. מעבר מפעולה לפעולה.
כי בין שתי נקודות מחבר קו אחד לרוב, אבל אצלי בין שתי נקודות אפשר ללכת לאיבוד.... בין המון אפשרויות בחירה.
זה חוסר יכולת לסנן גירויים, וחוסר יכולת לבחור מה לעשות, מה שגורם לשיתוק. זה יכול לקרות גם בהקשר של הפעולות הקטנות היום יומיות. של הבוקר, של הערב. מדוע? כי כשדבר אחד משתבש, זה משבש את כל התוכנית.
יש לי שגרת בוקר. היא קשורה בחפצים ובדברים מסוימים. אבל אם משהו אחד יתקלקל בבית שלי, שקשור לשגרת הבוקר שלי, והכל יתחרפן. אם קומקום המים החמים יתקלקל ולא יהיה לי קפה, אם משהו ישתבש, זה יאלץ אותי להפעיל את מנגנון קבלת ההחלטות.. רגע, אז מה עושים?
לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי עצום לעשות חיבורים אוטומטיים בראש של רצף פעולות. על כן אנו פריקים של רשימות TODO ושל פתקים. כי הראש לא עושה זאת בעצמו.
לסרוטונין, T3, יש כבוד, אבל זה לא הכל. ממש לא הכל.
תחשבי על השכמה בבוקר. האם זינוק בבוקר מהמיטה "כמו פנתר" זה סימן להיעדר דיכאון? האם השתכשכות בשמיכה והתגפגפות בתוך המיטה עוד ועוד, תוך כיבוי רפטטיבי של השעון המעורר, מעידה בהכרח על דיכאון?
לא בהכרח. את יודעת מתי אני במיטבי? כשיש לי תוכנית עבודה מדויקת. כשאני לא צריכה לחשוב מה עושים הלאה. אם אני יודעת מה אני אמורה לעשות כשאני קמה בבוקר, אני מזנקת מן המיטה כמו פנתר. כי סדר הפעולות נהיר לי. לעומת זאת, כשמשהו משתבש, כשאין לי סדר פעולות, זה מחרפן לי את כל הבוקר.
כמו שישנם אנשים שלא יכולים להתניע את המכונית בלי שהג'יפיאס מדבר אליהם, כך יש אנשים שאינם יכולים להתניע את היום בלי שיש להם GPS של סדר היום. של התוכנית היומית.
אני למשל, ניחנתי בחוש כיוון. אם אני נוהגת, אני מכבה את הג'יפיאס. הוא מחרפן לי את השכל. אני יודעת איך להגיע ממקום למקום ואם אני טועה, אני יודעת לכוון בחזרה.
אמא שלי, לא מסוגלת לנהוג בלי ג'יפיאס. הוא מחרפן, הוא מדבר אליה, והיא עושה כדבריו. כשאני נוסעת איתה במכונית, אני אומרת לה "זה או הוא או אני". אני מסבירה לה שאני יכולה לכוון אותה, אבל היא לא רוצה את ההכוונה שלי. רק את הג'יפיאס.
בטרם היו ג'יפיאסים, היא נסעה אך ורק במסלולים קבועים. כל פעם שהמסלול שלה לא קבוע, היא מאבדת שליטה.
יש אנשים שאין להם חוש כיוון בדרכים. ולאחרים, אין חוש כיוון בסדר היום. הם חייבים בכל רגע נתון תוכנית פעולה ממשית. כי יש עודף גירויים, ואם אין לי תוכנית כתובה של מה לעשות בשעה הקרובה, אני יכולה לבלות שעה רק בלהרהר מה לעשות מתוך 7000 אפשרויות. כי אין לי את היכולת לבחור אפשרות אחת מתוך 7000. בכל רגע נתון ביום יש מליון פעולות שאפשר לעשות.
זו הסיבה, אגב, שאנשים עם הק"ר, חשים מאד בטוחים במסגרות. בבית הספר לא היו לי בעיות. הסתדרתי. היה צלצול, הייתה מערכת שעות. הבעיה מתחילה דווקא במקום שיש בו חופש ואין אכיפה של נוכחות, כמו באוניברסיטה.
עד כמה שזה ישמע מוזר, בטירונות מאד אהבתי את שגרת ההשכמה. ומסדר הבוקר, וכל זה.
אני חושבת שאז חשתי הכי טוב שבעולם.
נגמרה הטירונות, זהו, חזרתי לחרופ בבקרים.
הייתי רוצה שיהיה מחנה טירונות להק"רים, שבו כולם ישנים במחנה כזה, ויש השכמה לכולם, וכל אחד יוצא לעבודתו ולעיסוקיו, אבל בקצוות של היום מישהו מנהל את זה. זה לא יקרה, אלא אם אני אסע לצפון קוריאה, ויקרא קריאות נגד המשטר שלהם או משהו כזה.
או אלעס מסטיק ברחוב. אז ישימו אותי בסוג של מחנה חינוך מחדש, אבל לא מהסוג שהייתי רוצה. הייתי רוצה מחנה לייט להקרים. בלי שליטה וניהול על התכנים, רק על המסגרת.
הבעייה היא שבחיים המודרניים, ובמקצועות חופשיים, קשה להתוות סדר יום מראש.
כי יש דברים שצצים באמצע היום שצריך להגיב להם.
היו תקופות שהחלתי בערב על סדר יום מסוים, ואמרתי לעצמי, לא זזים משם במטר.
זהו. ככה זה.
וזה עבד.
כי זה בא על חשבון ההתחבטות בכל נקודת זמן ביום של מה לעשות.
אבל זה נורא קשה לתכנן יום לפרטים. כי סדר היום קשור בסידורים ועבודה שקשורה לגורמים אחרים, שלא תמיד פועלים בתזמון המתאים.
רק אתמול רציתי לעשות קניה באינטרנט של מצרכי מזון.
אז מסתבר שמשהו שם לא עבד, ולא הסתדרתי עם התוכנה שלהם. כל פעם שרציתי לעבור ל"סיים קניה" זה השיב אותי להתחלה. ורציתי להתקשר אליהם אבל שכחתי את הבטריה של הפלפון ב משרד שאני לא כל יום שם, אז אין לי אוכל בבית.
כי אין לי איך להתקשר אליהם טלפונית, כי אין לי פלפון כרגע, ומצד שני התוכנת הזמנת מזון שלהם לא עובדת.
ואם אני חושבת על זה, אז התקיעות של הק"ר וחוסר מעש זה לא בהכרח דיכאון.
זה הרבה יותר, יש סדר פעולות. הוא משתבש כי אחד המכשירים הדיגיטלים שלנו שמסייעים לנו ביום יום לא עובד. ואז צריך לעשות "חשב מסלול מחדש".
ואני חושבת שכהק"ר, צריך לדעת בכל רגע מה המספר פעולות הבאות. כדי לא להתמזמז בצמתי דרכים.
אני במיטבי כשיש לי תוכנית פעולה מסודרת.
אחת הסיבות שבלימודים אקדמיים הצלחתי יחסית, כי יש תוכנית פעולה מסודרת. יש סילבוס. יש שעות סימסטר או נקודות זכות.
יש תוכנית מובנית.
גם בעבודה, כשיש לי רשימת מטלות מובנית, קל לי מאד לתפקד.
עבודה בזרימה והרמוניה זה לאו דווקא סימן להיעדר דיכאון, כמו שישיבה בחוסר מעש זה לא בהכרח סממן לדיכאון. לפעמים זה משום שקשה לבחור מה עושים עכשיו.
זה כמו שאין לי מצרכי בסיס בבית. ויש מבצעים נהדרים ב"מגה בעיר" דרך האינטרנט. מחירים זולים מאד, אני רוצה לקנות שם (המכולת ליד הבית שלי יקרה תחת, שם אני לא אקנה בחיים). והתוכנה משובשת. אז אני תקועה בחוסר מעש באמצע היום, כי השתבשה לי חוליה בסדר הפעולות.
הפתרון במקרה כזה לעניות דעתי זה להיות הג'יפיאס של עצמי.
"לחשב מסלול מחדש" בכל רגע נתון.
אבל לא להשאיר את היום בלי תוכנית. גם אם זו תוכנית לחצי שעה הקרובה או ל 3 פעולות הקרובות.
הי אחת
אני לרוב מסכימה עם רוב דבריך...
אך כאן אני חייבת לחלוק עליך, את טועה! זה לא רק כימיה... זה לא רק דיכאון/סרוטנין/T3, דופמין, נוראפינפרין... יש כאן עוד מרכיב, וזה המרכיב הקוגניטיבי שקשור להפרעת קשב וריכוז.
יש לי בעיה לעשות קישורים וחיבורים. כלומר פעולה אחרי פעולה. מעבר מפעולה לפעולה.
כי בין שתי נקודות מחבר קו אחד לרוב, אבל אצלי בין שתי נקודות אפשר ללכת לאיבוד.... בין המון אפשרויות בחירה.
זה חוסר יכולת לסנן גירויים, וחוסר יכולת לבחור מה לעשות, מה שגורם לשיתוק. זה יכול לקרות גם בהקשר של הפעולות הקטנות היום יומיות. של הבוקר, של הערב. מדוע? כי כשדבר אחד משתבש, זה משבש את כל התוכנית.
יש לי שגרת בוקר. היא קשורה בחפצים ובדברים מסוימים. אבל אם משהו אחד יתקלקל בבית שלי, שקשור לשגרת הבוקר שלי, והכל יתחרפן. אם קומקום המים החמים יתקלקל ולא יהיה לי קפה, אם משהו ישתבש, זה יאלץ אותי להפעיל את מנגנון קבלת ההחלטות.. רגע, אז מה עושים?
לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי עצום לעשות חיבורים אוטומטיים בראש של רצף פעולות. על כן אנו פריקים של רשימות TODO ושל פתקים. כי הראש לא עושה זאת בעצמו.
לסרוטונין, T3, יש כבוד, אבל זה לא הכל. ממש לא הכל.
תחשבי על השכמה בבוקר. האם זינוק בבוקר מהמיטה "כמו פנתר" זה סימן להיעדר דיכאון? האם השתכשכות בשמיכה והתגפגפות בתוך המיטה עוד ועוד, תוך כיבוי רפטטיבי של השעון המעורר, מעידה בהכרח על דיכאון?
לא בהכרח. את יודעת מתי אני במיטבי? כשיש לי תוכנית עבודה מדויקת. כשאני לא צריכה לחשוב מה עושים הלאה. אם אני יודעת מה אני אמורה לעשות כשאני קמה בבוקר, אני מזנקת מן המיטה כמו פנתר. כי סדר הפעולות נהיר לי. לעומת זאת, כשמשהו משתבש, כשאין לי סדר פעולות, זה מחרפן לי את כל הבוקר.
כמו שישנם אנשים שלא יכולים להתניע את המכונית בלי שהג'יפיאס מדבר אליהם, כך יש אנשים שאינם יכולים להתניע את היום בלי שיש להם GPS של סדר היום. של התוכנית היומית.
אני למשל, ניחנתי בחוש כיוון. אם אני נוהגת, אני מכבה את הג'יפיאס. הוא מחרפן לי את השכל. אני יודעת איך להגיע ממקום למקום ואם אני טועה, אני יודעת לכוון בחזרה.
אמא שלי, לא מסוגלת לנהוג בלי ג'יפיאס. הוא מחרפן, הוא מדבר אליה, והיא עושה כדבריו. כשאני נוסעת איתה במכונית, אני אומרת לה "זה או הוא או אני". אני מסבירה לה שאני יכולה לכוון אותה, אבל היא לא רוצה את ההכוונה שלי. רק את הג'יפיאס.
בטרם היו ג'יפיאסים, היא נסעה אך ורק במסלולים קבועים. כל פעם שהמסלול שלה לא קבוע, היא מאבדת שליטה.
יש אנשים שאין להם חוש כיוון בדרכים. ולאחרים, אין חוש כיוון בסדר היום. הם חייבים בכל רגע נתון תוכנית פעולה ממשית. כי יש עודף גירויים, ואם אין לי תוכנית כתובה של מה לעשות בשעה הקרובה, אני יכולה לבלות שעה רק בלהרהר מה לעשות מתוך 7000 אפשרויות. כי אין לי את היכולת לבחור אפשרות אחת מתוך 7000. בכל רגע נתון ביום יש מליון פעולות שאפשר לעשות.
זו הסיבה, אגב, שאנשים עם הק"ר, חשים מאד בטוחים במסגרות. בבית הספר לא היו לי בעיות. הסתדרתי. היה צלצול, הייתה מערכת שעות. הבעיה מתחילה דווקא במקום שיש בו חופש ואין אכיפה של נוכחות, כמו באוניברסיטה.
עד כמה שזה ישמע מוזר, בטירונות מאד אהבתי את שגרת ההשכמה. ומסדר הבוקר, וכל זה.
אני חושבת שאז חשתי הכי טוב שבעולם.
נגמרה הטירונות, זהו, חזרתי לחרופ בבקרים.
הייתי רוצה שיהיה מחנה טירונות להק"רים, שבו כולם ישנים במחנה כזה, ויש השכמה לכולם, וכל אחד יוצא לעבודתו ולעיסוקיו, אבל בקצוות של היום מישהו מנהל את זה. זה לא יקרה, אלא אם אני אסע לצפון קוריאה, ויקרא קריאות נגד המשטר שלהם או משהו כזה.
או אלעס מסטיק ברחוב. אז ישימו אותי בסוג של מחנה חינוך מחדש, אבל לא מהסוג שהייתי רוצה. הייתי רוצה מחנה לייט להקרים. בלי שליטה וניהול על התכנים, רק על המסגרת.
הבעייה היא שבחיים המודרניים, ובמקצועות חופשיים, קשה להתוות סדר יום מראש.
כי יש דברים שצצים באמצע היום שצריך להגיב להם.
היו תקופות שהחלתי בערב על סדר יום מסוים, ואמרתי לעצמי, לא זזים משם במטר.
זהו. ככה זה.
וזה עבד.
כי זה בא על חשבון ההתחבטות בכל נקודת זמן ביום של מה לעשות.
אבל זה נורא קשה לתכנן יום לפרטים. כי סדר היום קשור בסידורים ועבודה שקשורה לגורמים אחרים, שלא תמיד פועלים בתזמון המתאים.
רק אתמול רציתי לעשות קניה באינטרנט של מצרכי מזון.
אז מסתבר שמשהו שם לא עבד, ולא הסתדרתי עם התוכנה שלהם. כל פעם שרציתי לעבור ל"סיים קניה" זה השיב אותי להתחלה. ורציתי להתקשר אליהם אבל שכחתי את הבטריה של הפלפון ב משרד שאני לא כל יום שם, אז אין לי אוכל בבית.
כי אין לי איך להתקשר אליהם טלפונית, כי אין לי פלפון כרגע, ומצד שני התוכנת הזמנת מזון שלהם לא עובדת.
ואם אני חושבת על זה, אז התקיעות של הק"ר וחוסר מעש זה לא בהכרח דיכאון.
זה הרבה יותר, יש סדר פעולות. הוא משתבש כי אחד המכשירים הדיגיטלים שלנו שמסייעים לנו ביום יום לא עובד. ואז צריך לעשות "חשב מסלול מחדש".
ואני חושבת שכהק"ר, צריך לדעת בכל רגע מה המספר פעולות הבאות. כדי לא להתמזמז בצמתי דרכים.
אני במיטבי כשיש לי תוכנית פעולה מסודרת.
אחת הסיבות שבלימודים אקדמיים הצלחתי יחסית, כי יש תוכנית פעולה מסודרת. יש סילבוס. יש שעות סימסטר או נקודות זכות.
יש תוכנית מובנית.
גם בעבודה, כשיש לי רשימת מטלות מובנית, קל לי מאד לתפקד.
עבודה בזרימה והרמוניה זה לאו דווקא סימן להיעדר דיכאון, כמו שישיבה בחוסר מעש זה לא בהכרח סממן לדיכאון. לפעמים זה משום שקשה לבחור מה עושים עכשיו.
זה כמו שאין לי מצרכי בסיס בבית. ויש מבצעים נהדרים ב"מגה בעיר" דרך האינטרנט. מחירים זולים מאד, אני רוצה לקנות שם (המכולת ליד הבית שלי יקרה תחת, שם אני לא אקנה בחיים). והתוכנה משובשת. אז אני תקועה בחוסר מעש באמצע היום, כי השתבשה לי חוליה בסדר הפעולות.
הפתרון במקרה כזה לעניות דעתי זה להיות הג'יפיאס של עצמי.
"לחשב מסלול מחדש" בכל רגע נתון.
אבל לא להשאיר את היום בלי תוכנית. גם אם זו תוכנית לחצי שעה הקרובה או ל 3 פעולות הקרובות.
יש הפרעות שהן מובנות במוח ויש לא מובנות
המוח הוא איבר מאד מסובך
יש הפרעות שהן מולדות, פיזיות, ויש כאלו שנוצרו עם הזמן בעקבות ארועים מסויימים
לכן ניתן לראות חלק וחלק לא ניתן לראות
הפרעת קשב וריכוז היא פיזית וקשורה לאופן העבודה של המוח
זה לא אומר שמשהו לא תקין, רק אומר שיש לשים יותר תשומת לב להפרעה
נרקסיזם היא הפרעת אישיות שנוצרה בעקבות האופן שבו האנשים גדלו וכו...
המוח הוא איבר מאד מסובך
יש הפרעות שהן מולדות, פיזיות, ויש כאלו שנוצרו עם הזמן בעקבות ארועים מסויימים
לכן ניתן לראות חלק וחלק לא ניתן לראות
הפרעת קשב וריכוז היא פיזית וקשורה לאופן העבודה של המוח
זה לא אומר שמשהו לא תקין, רק אומר שיש לשים יותר תשומת לב להפרעה
נרקסיזם היא הפרעת אישיות שנוצרה בעקבות האופן שבו האנשים גדלו וכו...
SHIFT SHIFT SHIFT
ואו. קיבלתי היום תובנה מאלפת. מאלפת.
אני חושבת שקיבלתי היום בעקיפין את הטיפ הכי גדול או אחד המועילים, להפרעת קשב וריכוז....
[כן, מזמן לא הייתי פה
]...
אז ככה, זה התחיל מזה שכל התפוז היה מרוח בפרסומת של יאיר ניצני. וכמו מופרעת קשב ממוצעת, אם פרסומת קורצת לי, אני לוקחת סוכריה ומקליקה... כבר איבדתי אמון באתרים על ADHD.... כי רבים מהם שייכים למאמנים ומומחים מטעם עצמם שעושים לעצמם פרסומת....
ואני הרי מחפשת את גיזת הזהב, את האוצר הבלום, את ה...[דימויים מסרטים שבהם מחפשים אחר אוצר אבוד או מטמון, יש גם משהו עם הרי פוטר]. אז לא האמנתי שהאתר החדש של קווים ומחשבות יכול לתרום לי משהו...
כי הפרעת קשב, מרוב עצים לא רואים את היער, יש כל כך הרבה שיח ציבורי על ההפרעה, ואין מדריך ממוקד, מן תנ"ך של כך תתמודד עם הפרעת הקשב...
מצאתי את עצמי, במקום לבצע את המטלות שלי, עוברת על כל הפוסטים באתר של עמותת קווים ומחשבות, ומלקלקת את הכל {LIKE}. כולל להקרע מצחוק... אבל אז הגיע פוסט שהפיל לי את האסימון...
גם הייתה הפניה לנוירולוג שאמר שאין הפרעת קשב כולל תוכנית אירוח שהיו שם שתי צ'לבות, אחת פרו הפרעת קשב (גלית יצפאן) ואחת אנטי הפרעת קשב, לא זוכרת את שמה. ההיא של האנטי הפרעת קשב אמרה "אין בדיקת דם שתוכיח את זה..."
ואמרתי יתכן אבל, אבל....
אבל, כשאנשים מתארים את התסמינים של עצמם אני אומרת "ואו", זאת אני...
עכשיו זה לא תמיד כך... כי יש תת טיפוסים של הפרעת קשב, וישנם מליון תסמינים שזה לא אני....
אבל גלית יצפאן כתבה איזה פוסט, שפשוט הזדהתי איתו. היא יושבת ליד המחשב וקוראים לה לבוא לאכול, והיא לא מסוגלת לעשות את ה SHIFT בין המחשב (כיבוי וכו') לבין לבוא לאכול...
והילדים שלה גם... אם הם צריכים לעבור ממשחק למקלחת, ממקלחת לאוכל, מאוכל למה שאחרי, הם לא מסוגלים, ואני אומרת, זאת הבעיה העיקרית שלי, שם מתמקדת הפרעת הקשב שלי, במעברים...
אני עובדת בכתיבה ועריכה...
ומאד קל לי לשבת לעיתים 8 שעות ברצף...
אני טובה בטקסטים, במילים
אז לשבת כמה שעות ברצף, אני יכולה...
כשזה מרתק אותי. לא רק שאני יכולה. אני לא יכולה לקום משם. לפעמים אני אומרת - משעה זאת עד שעה זאת אני לומדת איקס או כותבת Y. ובמקום לעשות 5 שעות אני טוחנת 8 שעות...
אבל לעבור מפעולה לפעולה.
פה העקב אכילס שלי.
ראיתי באתר של קווים ומחשבות תוכנית אירוח בחסות TEVAZOOM ודיברו על ילדים ביסודי.
שהם מאחרים לכיתה, כי כשיש הפסקה והם יוצאים להפסקה, וחוזרים לשיעור, הם מאבדים את עצמם, כל המעבר מפה לשם משם לפה... ואלה, זאת אני. בדיוק אני.
כי ישנם המון תסמינים של הפרעת קשב שאני יכולה לאמר - זאת לא אני. זאת לא אני.
אבל SHIFTICULITY (מילה שהמצאתי כרגע - מעבר + קושי), זה הקטע שלי.
אני לפעמים מכנה זאת "מפרקים". המפרקים של סדר היום.
לעבור מדבר לדבר.
זה נורא.
לכן סידורים אני לא מצליחה לעשות.
יש אנשים שלוקחים בוקר אחד חופש מהעבודה פעם בשבועיים או חודש, נוסעים לתל אביב, אחר כך לפתח תקווה, אחר כך לרשל"צ, מצלמים טפסים, שולחים פקסים. ואני? סידורים? זה עולה לי בבריאות...
כנ"ל לסדר את הבית. מילא, אם תתנו לי עבודה שקשורה במקום אחד. לקפל כביסה. וכל הכביסה כבר מונחת על שולחן הסלון ורק צריך לקפל. או רק לעשות כלים. אין לי בעיה לטחון כיור מלא מ 3 ימים שלא שטפו. כי זה באותו מקום.
זה דבר אחד.
אבל לסדר את החדר. להתלבש על עבודות הבית. לעשות את הכביסה, הכלים, לסדר את החדר.
זה קשה לי.
כי זו סדרת פעולות שדורשת מעבר מפעולה לפעולה. זה להפעיל את כפתור ה SHIFT שבמוח, שאצלי הוא חלול, דרוס, הרוס, פגום... אין לי SHIFT. כמו מקלדת שאין לה שיפט.
באוניברסיטה מסתיים שיעור. אנשים כבר בכביש איילון, נוסעים הביתה, ואני עוד מכבה את הלפטופ ומנסה לאתר את השקע של הלפטופ ולקפל אותו ולשים בתיק...
ותמיד, תמיד מאחרת לשיעורים.
עכשיו אני עובדת מהבית.
אבל בעבודה המשרדית האחרונה שלי. מאד אהבתי את העבודה..... ונשארתי בה עד מאוחר. לא רק כי אהבתי אותה. כי היה לי קשה לבצע את נוהל סגירה. לסגור מחשב. לצאת מהססמא. לכבות את האור במשרד. לשים את הדברים חזרה בתיק. לשים באופן מסודר את כל המסמכים שעבדתי עליהם כך שמי שיגיע מחר בבוקר יוכל להמשיך לעבוד איתם.
הייתי נשארת שעות נוספות במשרד. לא רק משום שהייתי מוטרפת על העבודה. העבודה הכי מדהימה שהייתה לי מזה שנים (והיא נגמרה לא כי פוטרתי, כי היה מראש חוזה עבודה לשנה בלבד בלי אפשרות הארכה).
ופתאום אני מבינה למה הייתי נשארת שעות נוספות. כי כשהגיעה העת לסיים את העבודה, הראש שלי לא הבין את סדרת הפעולות שצריך לעשות כדי לצאת (לצאת מכל תוכנות המחשב, לסדר את השולחן, לארגן את הניירת ליום למחרת וכו').
האוקצור, אני לא אלאה אתכם בכל המקרים שבהם היה לי קשה לעשות SHIFT. זה מסתדר אצלי עם המון דברים שהיה לי קשה לעשות. כשאני במכון כושר עם בריכה, לסיים לשחות ולעבור לשיעור יוגה או פילטיס זה סיפור מהתחת....
כל הSHIFT SHIFT SHIFT
והבוקר אני קמה. מתקלחת. ואז אני יודעת שאני צריכה לסדר את הבלגן בבית... כי יש המון בלגן שלא סידרתי ממש ימבה זמן. אבל לא מסוגלת לקום מהמיטה כי קר לי. השיער שלי רטוב ותנור החימום שלי התקלקל לפני כמה ימים. ואני קפואה מקור בגלל השיער הרטוב.
ואז פתאום הבנתי שזה הקושי ב SHIFT מרים ראשו.
אני צריכה להתחיל לסדר את הבית ולהתחיל את היום, ללכת לכל מיני מקומות ולעשות דברים. ואני לא מצליחה לעשות את זה כי המעבר לפעולה הבאה לא נהיר לי...
קר לי בשיער, אני יושבת עם מגבת על הראש וחושבת "נמתין שעה עד שהראש יתיבש לי", ואז, כשאני מבינה שזו זו זו בעית ה SHIFT במלוא הדרה, כשאני מבינה את זה, הראש שלי מבין שהוא צריך להתאמץ כדי לחשוב איך עוברים לשלב הבא...
אני צריכה לייבש את השיער. איפה שמתי את הפאן שלי?
ואיכשהו אני נזכרת שפעם כתבתי על פנקס ורוד איפה נמצא מה בדירה שלי.... זה חלק ממנגנון השיפוי של הפרעת הקשב, יש לי "מפת דירה" שכתוב בה איפה כל חפץ מצוי...
לא היה זכר לפן אבל ידעתי בודאות שהוא פה.. ואז נזכרתי שהוא בבויעדם. עליתי הוצאתי, ועשיו אני הולכת ליבש את השיער שלי כדי לא לחטוף דלקת כל שהיא... בגלל התקררות...
אבל מה שיפה זה, שברגע שהפכתי מודעת לקושי ב SHIFT, הצלחתי להתגבר עליו. כי הבנתי שמה שתוקע אותי זה ה SHIFTLESS
כלומר בעצם הידיעה שמה שגורם לי לשבת במיטה עם קפה ומגבת על הראש בתקווה שהראש יתייבש, במקום לייבש שיער בפן שאני לא יודעת איפשהו ולתקתק את היום, זה הקושי ב SHIFT, ואיכשהו כשנתתי שם לקושי, כשבודדתי אותו, אז היה לי הרבה יותר קל להבין היכן למקד את המאמץ...
ואו. קיבלתי היום תובנה מאלפת. מאלפת.
אני חושבת שקיבלתי היום בעקיפין את הטיפ הכי גדול או אחד המועילים, להפרעת קשב וריכוז....
[כן, מזמן לא הייתי פה
אז ככה, זה התחיל מזה שכל התפוז היה מרוח בפרסומת של יאיר ניצני. וכמו מופרעת קשב ממוצעת, אם פרסומת קורצת לי, אני לוקחת סוכריה ומקליקה... כבר איבדתי אמון באתרים על ADHD.... כי רבים מהם שייכים למאמנים ומומחים מטעם עצמם שעושים לעצמם פרסומת....
ואני הרי מחפשת את גיזת הזהב, את האוצר הבלום, את ה...[דימויים מסרטים שבהם מחפשים אחר אוצר אבוד או מטמון, יש גם משהו עם הרי פוטר]. אז לא האמנתי שהאתר החדש של קווים ומחשבות יכול לתרום לי משהו...
כי הפרעת קשב, מרוב עצים לא רואים את היער, יש כל כך הרבה שיח ציבורי על ההפרעה, ואין מדריך ממוקד, מן תנ"ך של כך תתמודד עם הפרעת הקשב...
מצאתי את עצמי, במקום לבצע את המטלות שלי, עוברת על כל הפוסטים באתר של עמותת קווים ומחשבות, ומלקלקת את הכל {LIKE}. כולל להקרע מצחוק... אבל אז הגיע פוסט שהפיל לי את האסימון...
גם הייתה הפניה לנוירולוג שאמר שאין הפרעת קשב כולל תוכנית אירוח שהיו שם שתי צ'לבות, אחת פרו הפרעת קשב (גלית יצפאן) ואחת אנטי הפרעת קשב, לא זוכרת את שמה. ההיא של האנטי הפרעת קשב אמרה "אין בדיקת דם שתוכיח את זה..."
ואמרתי יתכן אבל, אבל....
אבל, כשאנשים מתארים את התסמינים של עצמם אני אומרת "ואו", זאת אני...
עכשיו זה לא תמיד כך... כי יש תת טיפוסים של הפרעת קשב, וישנם מליון תסמינים שזה לא אני....
אבל גלית יצפאן כתבה איזה פוסט, שפשוט הזדהתי איתו. היא יושבת ליד המחשב וקוראים לה לבוא לאכול, והיא לא מסוגלת לעשות את ה SHIFT בין המחשב (כיבוי וכו') לבין לבוא לאכול...
והילדים שלה גם... אם הם צריכים לעבור ממשחק למקלחת, ממקלחת לאוכל, מאוכל למה שאחרי, הם לא מסוגלים, ואני אומרת, זאת הבעיה העיקרית שלי, שם מתמקדת הפרעת הקשב שלי, במעברים...
אני עובדת בכתיבה ועריכה...
ומאד קל לי לשבת לעיתים 8 שעות ברצף...
אני טובה בטקסטים, במילים
אז לשבת כמה שעות ברצף, אני יכולה...
כשזה מרתק אותי. לא רק שאני יכולה. אני לא יכולה לקום משם. לפעמים אני אומרת - משעה זאת עד שעה זאת אני לומדת איקס או כותבת Y. ובמקום לעשות 5 שעות אני טוחנת 8 שעות...
אבל לעבור מפעולה לפעולה.
פה העקב אכילס שלי.
ראיתי באתר של קווים ומחשבות תוכנית אירוח בחסות TEVAZOOM ודיברו על ילדים ביסודי.
שהם מאחרים לכיתה, כי כשיש הפסקה והם יוצאים להפסקה, וחוזרים לשיעור, הם מאבדים את עצמם, כל המעבר מפה לשם משם לפה... ואלה, זאת אני. בדיוק אני.
כי ישנם המון תסמינים של הפרעת קשב שאני יכולה לאמר - זאת לא אני. זאת לא אני.
אבל SHIFTICULITY (מילה שהמצאתי כרגע - מעבר + קושי), זה הקטע שלי.
אני לפעמים מכנה זאת "מפרקים". המפרקים של סדר היום.
לעבור מדבר לדבר.
זה נורא.
לכן סידורים אני לא מצליחה לעשות.
יש אנשים שלוקחים בוקר אחד חופש מהעבודה פעם בשבועיים או חודש, נוסעים לתל אביב, אחר כך לפתח תקווה, אחר כך לרשל"צ, מצלמים טפסים, שולחים פקסים. ואני? סידורים? זה עולה לי בבריאות...
כנ"ל לסדר את הבית. מילא, אם תתנו לי עבודה שקשורה במקום אחד. לקפל כביסה. וכל הכביסה כבר מונחת על שולחן הסלון ורק צריך לקפל. או רק לעשות כלים. אין לי בעיה לטחון כיור מלא מ 3 ימים שלא שטפו. כי זה באותו מקום.
זה דבר אחד.
אבל לסדר את החדר. להתלבש על עבודות הבית. לעשות את הכביסה, הכלים, לסדר את החדר.
זה קשה לי.
כי זו סדרת פעולות שדורשת מעבר מפעולה לפעולה. זה להפעיל את כפתור ה SHIFT שבמוח, שאצלי הוא חלול, דרוס, הרוס, פגום... אין לי SHIFT. כמו מקלדת שאין לה שיפט.
באוניברסיטה מסתיים שיעור. אנשים כבר בכביש איילון, נוסעים הביתה, ואני עוד מכבה את הלפטופ ומנסה לאתר את השקע של הלפטופ ולקפל אותו ולשים בתיק...
ותמיד, תמיד מאחרת לשיעורים.
עכשיו אני עובדת מהבית.
אבל בעבודה המשרדית האחרונה שלי. מאד אהבתי את העבודה..... ונשארתי בה עד מאוחר. לא רק כי אהבתי אותה. כי היה לי קשה לבצע את נוהל סגירה. לסגור מחשב. לצאת מהססמא. לכבות את האור במשרד. לשים את הדברים חזרה בתיק. לשים באופן מסודר את כל המסמכים שעבדתי עליהם כך שמי שיגיע מחר בבוקר יוכל להמשיך לעבוד איתם.
הייתי נשארת שעות נוספות במשרד. לא רק משום שהייתי מוטרפת על העבודה. העבודה הכי מדהימה שהייתה לי מזה שנים (והיא נגמרה לא כי פוטרתי, כי היה מראש חוזה עבודה לשנה בלבד בלי אפשרות הארכה).
ופתאום אני מבינה למה הייתי נשארת שעות נוספות. כי כשהגיעה העת לסיים את העבודה, הראש שלי לא הבין את סדרת הפעולות שצריך לעשות כדי לצאת (לצאת מכל תוכנות המחשב, לסדר את השולחן, לארגן את הניירת ליום למחרת וכו').
האוקצור, אני לא אלאה אתכם בכל המקרים שבהם היה לי קשה לעשות SHIFT. זה מסתדר אצלי עם המון דברים שהיה לי קשה לעשות. כשאני במכון כושר עם בריכה, לסיים לשחות ולעבור לשיעור יוגה או פילטיס זה סיפור מהתחת....
כל הSHIFT SHIFT SHIFT
והבוקר אני קמה. מתקלחת. ואז אני יודעת שאני צריכה לסדר את הבלגן בבית... כי יש המון בלגן שלא סידרתי ממש ימבה זמן. אבל לא מסוגלת לקום מהמיטה כי קר לי. השיער שלי רטוב ותנור החימום שלי התקלקל לפני כמה ימים. ואני קפואה מקור בגלל השיער הרטוב.
ואז פתאום הבנתי שזה הקושי ב SHIFT מרים ראשו.
אני צריכה להתחיל לסדר את הבית ולהתחיל את היום, ללכת לכל מיני מקומות ולעשות דברים. ואני לא מצליחה לעשות את זה כי המעבר לפעולה הבאה לא נהיר לי...
קר לי בשיער, אני יושבת עם מגבת על הראש וחושבת "נמתין שעה עד שהראש יתיבש לי", ואז, כשאני מבינה שזו זו זו בעית ה SHIFT במלוא הדרה, כשאני מבינה את זה, הראש שלי מבין שהוא צריך להתאמץ כדי לחשוב איך עוברים לשלב הבא...
אני צריכה לייבש את השיער. איפה שמתי את הפאן שלי?
ואיכשהו אני נזכרת שפעם כתבתי על פנקס ורוד איפה נמצא מה בדירה שלי.... זה חלק ממנגנון השיפוי של הפרעת הקשב, יש לי "מפת דירה" שכתוב בה איפה כל חפץ מצוי...
לא היה זכר לפן אבל ידעתי בודאות שהוא פה.. ואז נזכרתי שהוא בבויעדם. עליתי הוצאתי, ועשיו אני הולכת ליבש את השיער שלי כדי לא לחטוף דלקת כל שהיא... בגלל התקררות...
אבל מה שיפה זה, שברגע שהפכתי מודעת לקושי ב SHIFT, הצלחתי להתגבר עליו. כי הבנתי שמה שתוקע אותי זה ה SHIFTLESS
כלומר בעצם הידיעה שמה שגורם לי לשבת במיטה עם קפה ומגבת על הראש בתקווה שהראש יתייבש, במקום לייבש שיער בפן שאני לא יודעת איפשהו ולתקתק את היום, זה הקושי ב SHIFT, ואיכשהו כשנתתי שם לקושי, כשבודדתי אותו, אז היה לי הרבה יותר קל להבין היכן למקד את המאמץ...
שיער יבש + יש המשך
אז ככה
אחת העצות הטובות ביותר שנותנים לאנשים עם הפרעת קשב שלומדים או עובדים בעבודה שיושבים על שולחן עם ספרים וניירת ומחשב, זה שלושת רבעי שעה עבודה, רבע שעה הפסקה. לדבר הזה יש כל מיני ואריאציות כמו 25 דקות עבודה ו 5 דקות הפסקה.
זו עצה מצוינת, היא תותחית לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז, אבל אליה וקוץ בה. זאת עצת דוב (עצת אחיתופל + חיבוק דוב) לאנשים שיש להם קשיים ב SHIFT.
לי אישית יש לפעמים קושי לשבת לעבוד על העבודה שלי מול המחשב, וקושי גם לסיים את עבודות הבית. ואז אני חושבת שהכי טוב זה לעשות נניח 3/4 שעה עבודה של מול מחשב/לימודים וכאלו מן....
ורבע שעה עבודות בית.. זה מצוין כי זו דרך להרוג שתי ציפורים במכה אחת... גם לקום כל 3/4 שעה מן הכסא, לנער קצת את הגוף והראש... ואז לחזור לעבודה על המחשב מרופרשים יותר, רעננים, וגם מבלי להרגיש לסיים את עבודות הבית ("גמד קטן").
אליה וקוץ בה... אם אני לומדת 3/4 שעה ואז צריכה ללכת לעשות את הכלים ברבע השעה האחרונה של השעה, בדרך מהחדר לכיור המטבח (והדירה שלי פצפונת) אני יכולה להפליג לכל מיני מחוזות רחוקים..... ולהסחף לכל מיני פעילויות ודברים שונים ומשונים...
כלומר, הקוץ שבאליה הוא שמי שיכול הכי הרבה להתרם מן השיטה של 3/4 שעה עבודה רבע שעה הפסקה, הוא מי שלא מסוגל לשיטה הזו, כי הוא לא מסוגל לבצע מעבר חלק משולחן העבודה להפסקה הקצרה וחזרה. לא אחת ההפסקה הקצרה נמרחה וכו'...
זו שיטה טובה מידי מכדי לוותר עליה. המוח מרוכז הרבה יותר אם נוטלים הפסקה כל רבע שעה (ולא לאינטרנט, ספורט, יוגה, עבודות בית, משהו פיזי יותר). אני חושבת כעת שיתכן והמודעות ל SHIFT תסייע לי להיעזר ביתרונות של השיטה של עבודה/הפסקה מבלי שכל הפסקה תמרח על פני 80 שנה...
***
ועוד משהו... לא יאומן, לפעמים כשמבינים לעומק תסמין של הפרעת קשב אפשר "להגמל" ממנו גם בלי שיטה, רק מתוך הידיעה שזו לא אני, זה התסמין...
אני חושבת שתמיד, כשהייתי צריכה לעבור ממטלה אחת לשניה, הראש שלי חש עייפות, כלומר חשתי שאני עייפה רק מן המחשבה על מעבר מ X ל Y. אבל ההבנה שהפרעת קשב מקושרת עם קושי ב SHIFTING גורמת לי להבין שזה לא באמת קשה לעבור מפעולה X לפעולה Y, זו הפרעת הקשב גורמת לזה להיראות קשה. זה רק נראה קשה וזה לא באמת..
אני זוכרת שזו הייתה התגובה שלי למקרא המון תסמינים של הפרעת הקשב... רק מעצם ידיעת קיומם והבנת המנגנון שלהם הצלחתי להתגבר עליהם. חבל שאין רשימה מסודרת ומרוכזת של תסמינים...
יש אבל מפוזר ברחבי האינטרנט... ולא כל אחד עונה על כולם
***
ובכלל, אני חושבת שזה לא שהפרעת קשב לא קיימת, אלא האבחון שלה לא מדויק מספיק. הפרעת קשב זה שם כולל להמון דברים, ויש המון אשכולות, תת הפרעות קשב, התפצלויות של ההפרעה, ואפשר לחשוב על כמה טיפוסים של הק"ר בתוך ההגדרה הכללית של הק"ר. אני חושבת שהבעיה אינה שאין הפרעת קשב אלא שהפרעת קשב זו הגדרה גורפת מידי וצריך להיות פוטנטים יותר...
אז ככה
אחת העצות הטובות ביותר שנותנים לאנשים עם הפרעת קשב שלומדים או עובדים בעבודה שיושבים על שולחן עם ספרים וניירת ומחשב, זה שלושת רבעי שעה עבודה, רבע שעה הפסקה. לדבר הזה יש כל מיני ואריאציות כמו 25 דקות עבודה ו 5 דקות הפסקה.
זו עצה מצוינת, היא תותחית לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז, אבל אליה וקוץ בה. זאת עצת דוב (עצת אחיתופל + חיבוק דוב) לאנשים שיש להם קשיים ב SHIFT.
לי אישית יש לפעמים קושי לשבת לעבוד על העבודה שלי מול המחשב, וקושי גם לסיים את עבודות הבית. ואז אני חושבת שהכי טוב זה לעשות נניח 3/4 שעה עבודה של מול מחשב/לימודים וכאלו מן....
ורבע שעה עבודות בית.. זה מצוין כי זו דרך להרוג שתי ציפורים במכה אחת... גם לקום כל 3/4 שעה מן הכסא, לנער קצת את הגוף והראש... ואז לחזור לעבודה על המחשב מרופרשים יותר, רעננים, וגם מבלי להרגיש לסיים את עבודות הבית ("גמד קטן").
אליה וקוץ בה... אם אני לומדת 3/4 שעה ואז צריכה ללכת לעשות את הכלים ברבע השעה האחרונה של השעה, בדרך מהחדר לכיור המטבח (והדירה שלי פצפונת) אני יכולה להפליג לכל מיני מחוזות רחוקים..... ולהסחף לכל מיני פעילויות ודברים שונים ומשונים...
כלומר, הקוץ שבאליה הוא שמי שיכול הכי הרבה להתרם מן השיטה של 3/4 שעה עבודה רבע שעה הפסקה, הוא מי שלא מסוגל לשיטה הזו, כי הוא לא מסוגל לבצע מעבר חלק משולחן העבודה להפסקה הקצרה וחזרה. לא אחת ההפסקה הקצרה נמרחה וכו'...
זו שיטה טובה מידי מכדי לוותר עליה. המוח מרוכז הרבה יותר אם נוטלים הפסקה כל רבע שעה (ולא לאינטרנט, ספורט, יוגה, עבודות בית, משהו פיזי יותר). אני חושבת כעת שיתכן והמודעות ל SHIFT תסייע לי להיעזר ביתרונות של השיטה של עבודה/הפסקה מבלי שכל הפסקה תמרח על פני 80 שנה...
***
ועוד משהו... לא יאומן, לפעמים כשמבינים לעומק תסמין של הפרעת קשב אפשר "להגמל" ממנו גם בלי שיטה, רק מתוך הידיעה שזו לא אני, זה התסמין...
אני חושבת שתמיד, כשהייתי צריכה לעבור ממטלה אחת לשניה, הראש שלי חש עייפות, כלומר חשתי שאני עייפה רק מן המחשבה על מעבר מ X ל Y. אבל ההבנה שהפרעת קשב מקושרת עם קושי ב SHIFTING גורמת לי להבין שזה לא באמת קשה לעבור מפעולה X לפעולה Y, זו הפרעת הקשב גורמת לזה להיראות קשה. זה רק נראה קשה וזה לא באמת..
אני זוכרת שזו הייתה התגובה שלי למקרא המון תסמינים של הפרעת הקשב... רק מעצם ידיעת קיומם והבנת המנגנון שלהם הצלחתי להתגבר עליהם. חבל שאין רשימה מסודרת ומרוכזת של תסמינים...
יש אבל מפוזר ברחבי האינטרנט... ולא כל אחד עונה על כולם
***
ובכלל, אני חושבת שזה לא שהפרעת קשב לא קיימת, אלא האבחון שלה לא מדויק מספיק. הפרעת קשב זה שם כולל להמון דברים, ויש המון אשכולות, תת הפרעות קשב, התפצלויות של ההפרעה, ואפשר לחשוב על כמה טיפוסים של הק"ר בתוך ההגדרה הכללית של הק"ר. אני חושבת שהבעיה אינה שאין הפרעת קשב אלא שהפרעת קשב זו הגדרה גורפת מידי וצריך להיות פוטנטים יותר...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.