אנקדותת צפיה- סיפור אמיתי
ראיתי את הפרק עם חבר שלא רואה סטארגייט. לפני התחלת הפרק אמרתי לו- הנה תבנית עלילתית- תהיה להם טכנולוגיה חדשה, היא תהיה נסיונית, הם יצתרכו להשתמש בה, משהו ישתבש בזמן הלא מתאים, ברגע הכי מותח הם ימצאו דר לתקן אותה ויצילו את כולם. אחרי שסאם וקרטר נשארו לבד בשדה, שמתי לב לגופה מאחורה, עצרתי את הפרק ואמרתי לחבר שלי- אני לא בטוח, אבל יש סבירות גבוהה שהם יתקנו הכל עם הנשק-מטה של החייל. ואני רוצה להגיד- אני פשוט מאוכזב! כאילו, זה היה פרק כ"כ צפוי, כ"כ תבניתי. המשחק היה די טוב, אבל פשוט אין שום גיוון עלילתי. זה תמיד היה כך באיזו רמה אבל עכשיו זה פשוט מגוחך. שלא יובן לא נכן- אני אוהב סטארגייט, והפרק בפני עצמו היה נחמד מאוד, והתת עלילה ברקע עם הארלן הייתה באמת מעניינת (למרות שגם שם ניכר כבר הנגע התבניתי של "אני דמות חכמה וערכית שמחוברת חזק מאוד למטרות המנהיג, אבל אם תדברי איתי מספיק על מוסר אני אבין שאת צודקת ואמרה את מנהיגי").
