...Seeking advice

Manty

New member
...Seeking advice

Hi, I'm new here (first time posting). I was refered to here from a different forum where I was told this would be a good place to seek advice
. I just want to start by saying that my message here is not intended to be judgmental of others choices for their kids. But I do express an opinion which most here probably do not agree with, so if you could please focus on my struggle and not the opinion, I would be very grateful. So here is my original post: My son (6) is different from all his friends and is aware of it. He is a circumcised boy among a nation of non circumcising people. He always covers himself when changing his swimsuit. His friens, on the other hand, walk around mindlessly naked. I told him that if he doesn't make an issue, no one else will either. Well he said that he has been picked on already I don't know how to support him into accepting his body the way it is. I don't even know if I should talk about it much, since he has seemed to find his own way to deal with it (i.e. cover up). He has never approached me on this subject and has yet to ask the 'why' question.. I circumcised him because at the time that was what I thought 'must' be done. But I grew to realize it was a mistake and chose differently for my second son. So not only is my son different from all his school friends, he is also different from his father and brother. AND, it is due to MY wrong decision (hindsight 20/20 ) AND, there is NO turning back... . So what should I do? I am so worried to talk to him about it becuase I will have to admit to making a mistake on HIS body. How can I explain it? How can I make him love his body? I know I HAVE to talk to him about it. At this moment in time he just thinks he is different (as he is in many other aspects, especially being a son of a mixed couple), but I know he needs to know the truth and don't want him to fall on it as my dh did when he discovered his father had been previously married just as we were preparing our marriage papers... Should add that my son really doesn't like to stick out, yet he DOES!!! He is the smallest in his class, has a name he doesn't care for and a sir name everyone makes fun of (sounds like 'mouse' in Japanese). So his different penis is just another one of what make him 'special' but should I add to a given fact (in his eyes) the sad truth? Should I let him first ask me before I spill it out? I would really appreciate your opinions Thanks Manty​
 

לאה_מ

New member
ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

שאלת שאלה מאד קשה, ואני לא בטוחה אם אני ממש מגובשת במחשבות שלי לגביה (אז ככל שיהיו לי רעיונות נוספים, אני פשוט אכתוב שוב), וגם לשם הגילוי הנאות - אין לי נסיון אישי במשהו שאפילו מרגיש לי דומה למה שאת מתארת. ובכל זאת - אני חושבת שאת לא צריכה לחכות לשאלה ממנו. ומה אם הוא לא ישאל? ומה אם הוא ישאל רק אחרי שהוא יחזיק את זה אצלו בבטן המון זמן עם הפרשנות הפרטית שלו למה שקרה ולסיבות שלכם לכל זה? אני כן בעד לדבר, ולדבר מיזמתכם. השאלה היא איך בדיוק לעשות את זה. אני הייתי מתחילה בשלב הראשון להתמקד בחיזוק שלו בלי התייחסות לעניין ספציפי זה או אחר. למשל, הייתי מדברת איתו על שונות בין אנשים (את לא צריכה ליזום "שיחה פורמאלית" בעניין הזה - יש הרבה הזדמנויות להעלות נושאים כאלה בשיחות מזדמנות) - לילד הזה יש משקפיים, והילד הזה ג'ינג'י, ולילד הזה יש נמשים, והילד הזה מדבר עם סין במקום שין... את מבינה למה אני מתכוונת, נכון? כל אחד מאיתנו מיוחד - השונות היא שהופכת את העולם למקום מעניין כל כך - כמה משעמם היה לו כולנו היינו בדיוק אותו הדבר (טוב, גם את זה לא צריך לקחת רחוק מדי
, אבל לא נכנס לזה עכשיו). לא ציינת בדיוק במה אתם זוג מעורב, אבל אם הבנתי נכון, יש גם הבדל משמעותי במראה הפיזי שלכם, וגם בזה אפשר להשתמש כמנוף. שוני הוא ייחוד, הוא משהו שלנו, שמייחד אותנו מהאחרים, וכל אחד מאתנו חי עם השונות שלו. השונות הזו לא תעלם יום אחד - אנחנו לומדים להטמיע אותה לתוכנו ולהתייחס אליה בטבעיות, כאל משהו שלנו, משהו רצוי, משהו שאנו מקבלים, ולא כאל צרה שצריך להתמודד איתה. מעניין אותי שעד גיל שש הנושא של ההבדלים בין הבנים במשפחה לא עלה (זה גם מחזק את דעתי שאתם צריכים ליזום איתו שיחה בנושא - כי הוא בטוח יודע, הוא פשוט לא מדבר על זה). מה, הוא לא ראה את אבא שלו עירום? הוא לא מתקלח עם אחיו? גם בהזדמנויות האלה כדאי להשתמש כבסיס לשיחה (ואגב, אולי דוקא אבא הוא זה שצריך לנהל את השיחה הזו, משום שהוא יכול ליצור ביתר קלות סיטואציה טבעית לשיחה כזו). אני לא יודעת איך להגדיר בפניו את ההחלטה שלכם למול אותו. אולי הייתי אומרת שקיבלתם החלטה על סמך מה שחשבתם באותה תקופה שהוא הנכון ביותר - הרי כנראה בזמנו חשבת שכדאי למול - גם אני מלתי את בני בלי לחשוב אבל מאחורי "חוסר המחשבה" הזה עומדת הנחת בסיס כלשהי. את יכולה להגיד, שבמשך הזמן דעתך השתנתה, ולכן החלטתכם לגבי אחיו היתה שונה, אבל בדיוק כפי שאת חושבת שגם לו וגם לאחיו יש אף מתוק (למרות שזה לא אותו אף), שגם לו וגם לאחיו יש פנים יפות (למרות שאלה לא אותן פנים), שגם לו וגם לאחיו יש צחוק נפלא (למרות שזה לא אותו צחוק), את חושבת גם שהפין של שניהם הוא נהדר, למרות שהם שונים זה מזה. אתם יכולים לחשוב יחד על תגובות שלו להערות שהוא מקבל מחוץ לבית - אבל לדעתי צריך להדגיש, שהוא מקבל הערות על הפין שלו באותה מידה שבה ילד עם משקפיים מקבל הערות על המשקפיים שלו או ילד ג'ינג'י מקבל הערות על צבע השער שלו - אולי פין זה נושא רגיש, אבל מצד שני צבע שער ומשקפיים נוכחים כל הזמן ופין נוכח רק בשעה שכולם עירומים, כך שיש לזה יתרונות וחסרונות. כן הייתי עושה לפני הכל תהליך חשיבה מאד משמעותי ביחד עם בן זוגך, כולל אפילו סימולציות שיחה (שאחד מכם יהיה הוא עצמו והשני יהיה הילד), נסו למצוא את המילים הנכונות - אלה שאתם הייתם רוצים שיאמרו לכם אילו הייתם במקומו. ועוד דבר - הדגישי את הדברים שאת אוהבת בו - חשוב שהוא ירגיש אהוב ומיוחד, ולא משנה אם הוא מהמתבלטים או לא. הבן הבכור שלי הוא גם לא מהמתבלטים חברתית (בצורה אחרת ממה שאת מתארת על בנך), אבל הוא ילד עם יכולות קוגניטיביות ורגשיות מופלאות ועם תעצומות נפש שמדהימות גם אותי חדשות לבקרים - אז לא קשה לי למצוא דברים להאחז בהם בשיחות מן הסוג הזה. אני בטוחה שגם את לא תתקשי בכך. אני שולחת לך
והרבה חיזוקים - אין ספק שהסיטואציה מורכבת.
 

לאה_מ

New member
קראתי את עצמי וכבר נזכרתי בעוד משהו

ראשית, אני לא בטוחה שמספיק מודגש בהודעה שלי - מקריאת הודעתך עולה שאת מתחרטת מאד על החלטתך למול את בנך, שבדיעבד את רואה אותה כשגויה. ואני אומרת - סלחי לעצמך. זה המינימום שאת חייבת לעצמך. קיבלת החלטה שבזמנו חשבת שהיא נכונה. ההחלטה הזו היא בלתי הפיכה. אני בטוחה שהיא לא הטעות האחרונה שעשית או תעשי בדברים הנוגעים לילדייך. אני מסתכלת על עצמי היום, כאם לשלושה, הבכור ביניהם בן 11, ורואה כמה דברים אני עושה היום שהם שונים ממה שעשיתי כשבכורי נולד... אני היום אמא מאד שונה ממה שהייתי לפני שנים - הזמן והנסיון בהחלט עשו את שלהם. האם פגעתי בבכורי פגיעה אנושה? לדעתי לא. לדעתי כל דבר שנעשה במחשבה ובאהבה חיזק אותי, חיזק את האמהות שלי, העצים את הקשר בינינו ותרם לילדי - גם אם היום אני רואה דברים בצורה שונה. לכן אל תחיי את חייך בחרטה, ואל תעמיסי את החרטה הזו על בנך - תני לו את הבטחון שבאהבתך - זה הרבה מאד לתת
ועוד דבר, שקשור לדבר הראשון - אמרתי כבר שיש לי 3 ילדים, מהם 2 בנים. בין הבנים שלי יש הפרש של 7 שנים, ובכל זאת מלתי את שניהם. הצעיר בן 3 ותשעה חודשים. אני לא בטוחה מה יקרה אם יהיה לי בן נוסף. מאז שבני הצעיר נולד נחשפתי להרבה מידע בנושא ברית מילה, ומאד יתכן שאם יוולד לי בן נוסף אבחר שלא למול אותו. אבל זה לא ישנה את העובדה, שהבחירה שעשיתי עבור שני הבנים שלי כבר נעשתה, ושהיא נעשתה מכל האהבה שבעולם. גם אם בעתיד אעשה בחירה אחרת.
 

irisgh

New member
תשובות מקסימות שלך ושל גלית.

(טוב, ושל כולם..). אז אני קצת חוזרת על מה שאמרתן כבר
מונטי, גם אני שומעת בדברייך את הקושי הרב שלך. לילד יש הרבה קשיים. קשיים סביב היותו שונה. אבל גם לך יש קשיים עם השוני שלו. בפרט עם השוני שאת אחראית לו - ברית המילה. אני אישית מכירה אדם שכילד היה לו סוג של דיסמורפיה (תצורה שונה) מסויימת של הפין, ולא נעשה תיקון פלאסטי. הדבר לא דובר. הפין מנקז לתוכו הרבה דברים, ובפרט דברים שנוגעים לבטחון הגברי והמיני. דווקא בגלל זה חשוב בעיני לדבר על זה מוקדם, ובאופן טבעי ככל האפשר. הרי אם לא תדברו עכשיו, בגיל ההתבגרות הוא פשוט יאלם דום, ומי יודע אילו מחשבות יהיו לו לגבי עצמו. ככל שזה יהיה גלוי יותר, ופתוח לדיבור, כך היכולת שלו לעבד את השוני הזה תגדל, וזה לא יהפך להיות מוקד השוני, אלא חלק מהשונויות הרבות המאפיינות אותו. את יכולה לעשות את זה ככל שאת עצמך תעבדי את זה. אני מסכימה מאוד עם לאה וגלית: סלחי לעצמך. זכרי שבעבר רצית לעשות מה שנכון עבור הילד. כשנולד תינוק ראשון אנחנו כל כך חסרי אונים. אין לנו מושג מה לעשות איתו. הרופאים קובעים, הסביבה קובעת.. אנחנו מנסות רק לשרוד ולא להזיק. בגדול אנחנו מצליחים: הילדים ברובם שורדים בריאים, מקבלים אהבה. בפרטים, תמיד יהיו דברים שבדיעבד אפשר היה לעשות אחרת. עם הזמן פיתחת יותר מרחב, ואת יכולה לבחור יותר מה נכון. יש לך יותר בטחון שאת יודעת לבחור בטוב עבורם. שוב, לפי מה שנראה לך עכשיו. בהמשך עוד יראה אחרת.. אני מלתי את שני בני. בראשון כמעט לא היה ספק (מלבד קושי רגשי שלי). השני נולד בארה"ב. ידעתי שנחזור, אבל גם הידיעה שבארה"ב רבים הנימולים הקלה עלי לחשוב איך יהיה אם לא נחזור. אם אלד שוב, אקווה לבת
אבל אם זה יהיה בארץ, אמול גם בן שלישי. אני לא יודעת למה חששת שהתגובה תהיה קשורה לבחירה שלי בלמול או לא למול את בני. לו הייתי חיה בחו"ל, הייתי חושבת על זה הרבה יותר פעמים. אני יודעת שאם הייתי מחויבת לגור בחו"ל, הייתי בוחרת שם שנשמע היטב בשפה המקומית. (ואגב, אין ביפנית שמות חיבה? שמות קיצור? כינויים?) כשגרתי בארה"ב, פתאום הרגשתי שמכל מיני בחינות עשיתי עוול לבני הראשון. השם שלו היה כזה שהאמריקאים, משום מה, לא מסוגלים 'לשמוע', אלא אם הם קוראים אותו. ככה זה כשאתה מהגר. אתה דן את הילד לחיי אחר. היו לי הרבה מחשבות על זה. מסיבה כלשהי, אצלך, האחריות הזו על חייו והאחרות שלו, מתמקדת מאוד בברית המילה שעבר, בפין שלו. אבל הפין זה רק חלק קטן מההחלטות שלקחת על השונות שלו. רק על זה את מתחרטת? ומה עם זה שהוא באמת ילד מעורב, בין תרבויות? פה אין שום בעיה? למה, כי את זה לא החלטת אחרת לגבי האח? הקשיים הם במישורים רבים, הפין הוא אחד בלבד. תני לעצמך להרגיש גם כמה קשה בדברים האחרים. ותנסי להזכר שגם בלמול אותו היה משהו. לא רק כי 'צריך'. הוא ירצה לדעת גם למה מלים בישראל, ומה זה התרבות הזו. את יכולה להפריד היום בדיעבד, ולהפוך את כל מה שקשור במילה לרע, וכל מה שקשור באי מילה לטוב. אבל, את יכולה, בשבילו, גם להזכר שהחלוקה אינה לשחור לבן. זה נראה לי פייר בשבילו שתזכרי בזה. וגם שאת אוהבת אותו, ושעשית את מה שמקובל בישראל, שממנה באת (כך הבנתי לפחות). אם את תאהבי את גופו כפי שהוא, אם אביו יאהב את גופו כפי שהוא, גם הוא ילמד לקבל ולאהוב את גופו כפי שהוא. אם תמשיכי לראות פגם במילה, הוא יפנים את היחס הזה. אז, מכיוון שכבר יש לך שני בנים, אולי הגיע הזמן לתנודה נוספת: לא הבחירה הראושנה טעות והשניה נכונה (או להפך). אלא ישנן אפשרויות רבות. ועבור כל אחד מהם בחרת אחרת. ושניהם מושלמים בדרכם. ויפים בדרכם. ואהובים בדרכם.
 

niritcat

New member
תרגום ההודעה - "מחפשת עצה..."

שלום לכם, אני חדשה כאן (הודעה ראשונה שלי). הופנתי לכאן מפורום אחר בו נאמר לי שזהו מקום טוב לקבל עצה
. אני רק רוצה לומר שבהודעתי אין הכוונה לשפוט בחירות אחרות שהורים עשו עבור ילדיהם. אך אני כן מביעה דעה אשר הרוב כאן וודאי לא מסכימים איתה, אז אודה לכם אם תתרכזו בהתלבטות ולא בדעה. אז הנה ההודעה המקורית שלי: בני (בן 6) שונה מכל חבריו והוא מודע לכך. הוא תמיד מכסה את עצמו כאשר הוא מחליף לבגד ים. חבריו, לעומת זאת, מהלכים ערומים מבלי לחשוב על כך. אמרתי לו שאם הוא לא יעשה מזה עניין, גם אף אחד אחר לא יתרגש מכך. נו אז הוא אמר שכבר הציקו לו. אני לא יודעת איך לתמוך בו כך שיקבל את גופו כמו שהוא. אני אפילו לא יודעת אם כדאי להעלות את הנושא מאחר ונראה שהוא מצא כבר דרך להתמודד עם זה (כלומר מכסה את עצמו). הוא עדיין לא שאל אותי את שאלת ה"למה"... או, ובעצם לא הזכרתי זאת: הוא נימול. אני חושבת שעבורכם שם בישראל העומדים בפני אותה בעיה זה שונה (קל יותר?) מאחר ובנכם בולט כתוצאה מבחירה מודעת שלכם. אז אתם יכולים לומר לו שיש לו גוף שלם שלא נגעה בו סכין כשהוא היה תינוק זעיר וכו'...עבורי, שאני חיה ביפן, עשיתי לבני הראשון ברית מילה כי הנחתי שזה מה ש"מוכרחים" לעשות, אך בהמשך סברתי שזאת טעות ובחרתי בחירה שונה עבור התינוק שלי. אז לא רק שבני שונה מחבריו, הוא גם שונה מאביו ומאחיו. ובנוסף לכך, זה נובע מהחלטה לא נכונה שלי (ראיה לאחור היא תמיד 20/20 )ובנוסף לכך, א י ן , דרך חזרה... אז, מה עלי לעשות? אני כל כך מודאגת מלדבר איתו על זה כי אז אצטרך להודות בטעות שעשיתי על גופו שלו!! איך אוכל להסביר זאת? איך אוכל לגרום לו לאהוב את גופו? אני יודעת שאני מוכרחה לדבר איתו על כך. כרגע הוא רק חושב שהוא שונה (כמו שהוא שונה במובנים רבים אחרים, במיוחד בגלל שהוא ילד לזוג מעורב), אך הוא צריך לדעת את האמת ואני לא רוצה שיתקל בה כמו שקרה לבעלי היקר כאשר הוא גילה שאביו היה נשוי קודם בדיוק כאשר הכנו את המסמכים לנישואין... עלי להוסיף שבני מאוד לא אוהב להתבלט, אך הוא כן!! הוא הכי קטן בכיתה, יש לו שם שהוא לא אוהב ושם משפחה שכולם מציקים לו בגללו (נשמע כמו "עכבר" ביפנית). כך שהפין השונה שלו הוא רק עוד דבר הגורם לו להיות "מיוחד" אך האם עלי להוסיף לעובדה זו (בעיניו) את האמת העצובה? האם לחכות שישאל אותי לפני שאני מספר לו? אעריך מאוד לשמוע דעותיכם (גם אם הם לא תומכות) על מנת לעזור לי לברר נושא זה. Manty *הבהרת המתרגמת - ההודעה הופיעה במקור בפורום "ברית מילה - בעד ונגד"
 

She Dolphin

New member
אני מצרפת קישור להודעה שלי

שנכתבה אתמול בתגובה לשאלה הזאת, שהועלתה על ידי Manty בפורום "ברית מילה בעד ונגד". קליק פה
 

רונאסטל

New member
אני מרגישה ממה שכתבת

שכרגע הענין הזה יותר מציק לך מאשר לו... נראה לי שכמו שאמרו לפני, שאת צריכה להסביר לו שיש שונות וייחוד בכל אחד ואחת מאיתנו, ואולי לבקש ממנו להסביר לך למה הוא מכסה את עצמו וממה הוא נבוך. ואולי להשוות או לשאול למה הוא לא מכסה את עיניו (אם הן שונות) או את שערו וכו'. מה שבטוח עליך ללמד אותו להתגאות במה שהוא ואסור לך אפילו לחשוב, לדעתי, שאיזשהו איבר בגופו הוא פגום. האיברים שלו מושלמים ומתפקדים בדיוק כפי שהם צריכים, אז מה אם הם נראים אחרת (ותעזבי כרגע את החרטות האישיות שלך, לטעמי את צריכה קודם כל לשכנע את עצמך שהאיבר שלו אינו טעות, ואינו פגום, וכך גם הוא יגדל בשלמות עם עצמו). בהצלחה. דרך אגב, אני הייתי מספרת לו (או מראה לו, אם זה אפשרי
) שיש עוד הרבה אנשים בעולם כמוהו, שהוא לא באמת היחיד.
 
מחשבות

שעולות בי תוך כדי קריאה. ילדך נראה כמו מחכה שתדברי איתו. איך את יודעת שהוא מסתתר? אם סיפר לך זו אמירה. התחלה של שיחה. במקום לשאול למה. לגבי השם. הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה להחליף. ושם משפחה גם הייתי מחליפה. הבעיה הזו תהיה גם לאחיו.
 
למעלה