חשבתם שתתחמקו ממני, אה? ../images/Emo58.gif
Studio 60, Season 1, Episode 5: The Long Lead Story
תקציר בקצרה: אנחנו ממשיכים עם מעלליה של הכתבת מרת'ה אודל (בגילומה של כריסטין לאהטי, אשתו בחיים של טומי שלומי, המפיק, והאישה שתזכר לעד כ "זאתי שהלכה לשירותים בזמן שהקריאו את שמה כזוכה בגלובוס הזהב". וואלה, משתלם שיש לך שלפוחית רגיזה
). היא חופרת בחייהם האישיים של מאט והארייט, מה שגורם לכל צוות התכנית כמעט להיות חלק מהמאמץ המלחמתי כנגד הוצאת החומר העסיסי החוצה. במקביל, ג'ורדן ממשיכה להראות לג'ק מי הבוס האמיתי ב NBS, כשהיא משכנעת את הבוס של שניהם לוותר על תכנית ריאליטי נלוזה, אך כזאת שהולכת להיות להיט בטוח. בנוסף, היא מביאה לרשת סדרה איכוצ'ית בעזרתו האדיבה של דני (שבכלל לא תמך בצעד).
אז מה בכלל העיתונאית הזאת עושה שם?! בתחילת הפרק, מאט שואל את מרת'ה מה יש לעיתונאית מכובדת כמוה לחפש מאחורי הקלעים של תוכנית כמו שלהם. וואלה, בלי לדעת את הרקע העיתונאי שלה או כמה פעמים היא הייתה בבגדד או בקאבול בעשור האחרון, אנחנו גם שואלים את עצמנו אותה שאלה. מבחינה עלילתית, היא די מקדמת את העניינים עבור הצופים (ועושה טובה קטנה לאלה שהצטרפו אלינו רק היום ומשלימים את החסר במקום לחכות למהדורת ה- DVD.). אנחנו מקבלים תמונת רקע רחבה על הארייט, הילדות שלה ויחסיה עם אימה, והיא עולה על נקודה "מרשימה" – מאט החל להצטיין ככותב רק כשהארייט הצטרפה לצוות השחקנים. הוא מתוודה בפניה (ובפנינו) שהוא הצליח כל כך כי הוא ניסה להרשים את הארי. בסופו של דבר, מרת'ה מספקת את הרגע הצ'יזי היומי ומסבירה למאט שזה שהוא והארייט קורעים את המסך במשך 90 דקות כל שבוע יכול לאחד אומה שלמה. נסחפה קצת, הבחורה, אבל ניתן לה את הקרדיט כי יש לה כוונות טובות.
סצינת הסיום מורטת העצבים: הארייט הפלירט עולה למשרד של מאט לרקע שירו של סטינג, הם חווים רגע רומנטי קטן, רק כדי שהיא תבאס לו את החיים ותלך משם, לא לפני שתאמר לו מה שכל גבר היה רוצה לשמוע מהבחורה שהוא מאוהב בה נואשות: you knock my socks off (מישהי מחפשת משפט למסנג'ר...?). אין ספק שהסיפור הזה יימרח עוד כמה פרקים טובים, אבל אתמול עם סיום הפרק כמעט נחנקתי מרוב שהזדהיתי עם מאט ועם מה שהוא הרגיש לבטח באותם רגעים. זה הצריך סיגריה על פיג'מה אחרי שצחצחתי שיניים, וזה משהו שלא עשיתי מאז הצבא.
דברים שפשוט דורשים אזכור:
דני וג'ורדן. התבשל על אש קטנה, סורקין לאט לאט מוסיף את כל העצים שהוא דפק מבתים בבנייה בשביל לדהור על קומזיץ ל"ג בעומר. מה יהיה שם?
סיימון הלברג. משחק את אלכס (כך לפי IMDb, אני לא חושבת שמישהו אי פעם קרא לו ככה בתכנית). זכור לנו בעיקר כסת', החבר החננה של מייקל ב"ג'ואי", מתגלה כקומיקאי נפלא וחקיין בחסד. חיקוי פשוט נהדר לניקולאס קייג' באחד המערכונים.
מי שמגלה מה הפאק העריכתי בתחילת השיחה של הארייט ומרת'ה בחדר הלבשה של הארי – אני עושה עליו זרקור..
(ההשתתפות אסורה על מי שדיברתי איתו על זה).
לורן גרהאם, שלא תחשבי שלא קלטנו שאת שם. מחכים לך בפרק הבא...
סוזן, ה PA הדאבה שלא יודעת לסתום את הפה, וטום ג'יטר המאמי. האמנם?
מצד אחד סיימון לא מפסיק להזכיר ישבנים, מצד שני הוא הסתכל על בחורות חצי ערומות שעברו לידו וליד טום. חזק במיניות המעורפלת.
משפט השבוע: Then you have a problem, Jordan, ‘cause you haven’t read the sign on my door that says CHAIRMAN!. ג'ק לג'ורדן, ברגע של אימפוטנציה ניהולית. לסיכום, היה פרק טוב. קצת פחות מדי מדני טריפ, הרבה מאט אלבי ומאט פרי הכל כך נהדר, שכבר אין לי מילים. אז עד השבוע הבא, אפשר להתפנק ב
פרומו לפרק הבא.
בימוי: דייויד פטראקרה שחקנים אורחים: אוון הנדלר וקרלוס ג'קוט (ריקי ת'הו ורון אוסוולד בהתאמה), איידה פילדס (ג'יני וואטלי), קאמיל צ'ן (סמנת'ה לי), דיאנה-ריה ריבה (לילי), מייקל אלבאלה (המוציא-לפועל, המנהל של הרשת), נייט טורנס (דילן קילינגטון), טייט הניוק (קארי), אמנדה טיפ [
] (בובי), ג'וזף ויל (סוכן), ליזה דה וירד [
