rush-2112
Listen to my music And hear what it can do There's something here as strong as life I know that it will reach you. הביקורת הראשונה שלי... Rush, מה לא נאמר על שלישיית הוירטואוזים המדהימה הזו? שלושה קנדים מוכשרים בצורה לא חוקית שכול אחד נחשב לגאון בתחומו (לייפסון פחות... אבל עדיין), אני אישית שהם המוזיקאים הכי טובים שיצאו אי פעם מקנדה (מעריצי ניל יאנג, לאונרד כהן ודה בנד, לא להתנפל עלי בבקשה): גדי לי- (סולן/באס/קלידים)- בחור יהודי גדול אף שבמקרה גם אחד מהבאסיסטים הכי טוב בעולם הרוק, אם לא הכי טוב. המקים של הלהקה שביחד עם לייפסון כותב כמעט את כול המוזיקה שלהם. נסלח לו על זה שקול המכשפה הצווחני שלו (אני אוהב את הקול שלו, במיוחד שהוא מתאמץ, אבל זה יותר טעם נרכש) הוא הגורם שמרתיע את רוב האנשים מהלהקה. ניל פירט- לפי דעתי, גדול מתופפי הרוק בכול הזמנים (לפחות כאלה שאני מכיר), מכונת קצב וירטואוזית מדהימה שנשמעה כאילו הוא כותב את הקטעים שלו על תווים (לא סתם בסרט SCHOOL OF ROCK המורה מגיש לתלמיד המתופף עותק של 2112 ואומר לו "ניל פירט, אחד מהמתופפים הגדולים ביותר אי פעם, תנסה לעקוב אחריו). הוא הצטרף ללהקה באלבום השני (fly by nigh), ומהר מאוד נהייה הכותב העיקרי של הלהקה, כשהוא מביא ללהקה את המילים שלו שעוסקות הרבה במד"ב/פנטזיה/פילוסופיה. אלכס לייפסון- בכול להקה אחרת האיש הזה נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם, אבל שאתה נמצא בלהקה עם 2 מהכישרונות הגדולים ביותר בעולם בתחומם, קשה לך להתבלט. עדיין הוא מביא סולואים ענקיים. כותב את המוזיקה ביחד עם לי. הדבר שמפתיע בהרכב של-RUSH זה במשך 30 שנה ו27 (אל תתפסו אותי במספר מדויק) אלבומים, ההרכב לא השתנה בכלל!!! בלי פירוקים, בלי מריבות אגו, בלי משברים (להוציא תקופה מאוד מצרת לפני כמה שנים שאישתו של פירט מתה ממחלה וחצי שנה לאחר מכן מתה הבת שלו, פירט לקח את האופנוע, לקח נסיעה קצרה של כמה חודשים ברחבי היבשת, וחזר ללהקה), יחסים הרמוניים לחלוטין. למצוא עוד להקה שדבר כזה קיים גם אצלה זה הייה בערך כמו למצוא חד קרן... סקירה קצרה על אלבומי הלהקה עד 2112: (1974)RUSH- לפני שפירט נכנס ללהקה היה להם מתופף אחר בשם ג'ון ראסטי, ביחד הם הוציאו שני סינגלים ואלבום שהצליחו יפה כשיצאו. בניגוד לשאר אלבומי הלהקה שיבואו בעתיד, האלבום הזה מושפע יותר מבלוז רוק כמו לד זפלין או קרים. ובאמת בהרבה מקומות האלבום נשמע כמו חיקוי של לד זפ (קשה לא לדמיין בראש את פייג' מנגן את הסולו של WORKING MAN ולא לייפסון, והרבה מקומות לי נשמע כאילו הוא מנסה לחקות את פלאנט.). האלבום קיבל ביקורות סבירות והצליח יפה (באתר הרשמי של ראש כתוב שזה אלבום הבכורה המצליח ביותר של להקה קנדית, זה לא נראה לי הכי סביר, אבל למה להם לשקר?
. (1975)FLY BY NIGHT- ראסטי עוזב את הלהקה מסיבות של בריאות ובמקומו נכנס מלך התופים, ניל פירט. האלבום הזה יותר מתוחכם מקודמו, אבל עדיין בלוזי עם הרבה השפעות של זפלין וקרים. בעיקר שמים לב לכך שאת מילות ה-baby baby של האלבום הקודם מחליפות מילים העוסקות בפילוסופיה, מד"ב ואפילו שניהם ביחד. Caress of Steel (1975)- כאן מגיע השנוי שמוביל לתקופה המתקדמת של הלהקה. האלבום שמשלב מוזיקה אפית ומתקדמת ביחד עם רוק בלוזי הצליח להרגיז הרבה מעריצים ומבקרים, מנהלי חברות התקליטים של ראש התחננו מהם לחזור לסגנון הקודם. ראש לא התפשרו, המשיכו בקו הפרוגרסיבי, וזכו לתהילה בין לאומית. והגענו לאלבום שלשמו התכנסנו כאן היום: 2112 לאחר שהצליחו להרגיז את המעריצים והמבקרים עם האלבום הקודם, ראש לא נכנעו ללחצי המנהלים והוציא יצירת פרוג/רוק כבד בעלת שיר נושא של 20 דקות. שיר הנושא ,לפי דעתי לפחות, הוא אחד משירי הפרוג הגדולים ביותר בכול הזמנים, משלב סיפור מד"ב/פילוסופיה על חברה שבא גזע של חייזרים השתלט על העולם ולקח את כול האומנות ונעל אותה בין החומות של המקדשים שלהם. השיר ביקורת על היחס של החרבה לאומנות, ועל אמונת ה"יעילות בכול מחיר" שפוגעת באנשים, אם מוזיקה ,שכרגיל אצל ראש, מנוגנת ברמה הגבוהה ביותר עם תאום מוחלט עם המשמעות של המילים, המוזיקה זזה בין רוק אקוסטי נעים לבין רוק כבד, כמעט מטאל, עצבני. בואו ניקח מסע דרך הקטעים של השיר... Overture- להוציא משפט אחד בסוף החלק, הקטע הוא איסנטרומנטלי לחלוטין שמוכיח לנו, כאילו שלא ידענו, כמה נגנים אדירים הם ראש. קטע רוק כבד, כמעט הבי מטאל. החלק מתאר את פלישת החייזרים לעולם. Temples of Syrinx- אולי החלק הכי מוכר ואהוב באלבום, מה גם שבהופעות מובצעים רק 2 החלקים הראשונים. כמו הקודם גם החלק זה מאוד כבד. הוא מתאר את החומות של המקדשים ש"שומרים על האנשים מפני הדברים הלא יעילים האלה", בינתיים החייזרים מרגיעים "אל תדאגו, המחשבים שלנו ימלאו את החלל החסר". Discovery- כאן מופיע גיבור הסיפור, מספרים על חברה שבאה מאה שנה אחרי פלישת החייזרים שבה האדם משועבד לחלוטין לערכי היעילות של החייזרים ולא מסוגל להחליט החלטות בעצמו. הקטע הוא קטע אקוסטי יפייפה שמספר על כך שהגיבור מוצא מאחורי גיטרה, בהתחלה הוא לא מבין מה זה הדבר הזה, עם החוטים שנוגעים בהם והם מוציאים צלילים. החלק המיוחד בקטע הזה הוא שהמנגינה האקוסטית נשמעת ממש כמו מישהו שרק עכשיו מצא גיטרה ולא יודע בדיוק מה לעשות איתה, ואז הוא מבין ויוצר מוזיקה נהדרת. הגיבור מבין את היופי של המוזיקה, את העצב והשמחה שלה, המוזיקה ממלאת את ליבו בשמחה שהוא לא הכיר. הגיבור, שמשוכנע שהוא מצא איזה פלא עתיק שאף אחד לא יודע עליו, רץ מהר לספר לחייזרים על המכשיר, כשהוא בטוח שהם יהללו את שמו. Presentation- כאן מתוארת הפגישה של הגיבור עם החייזרים. את הקטעים ששבהם הגיבור מדבר שומעים מנגינה אקוסטית יפה, ואילו שהחייזרים מדברים יש ריפים כבדים מלאי דיסטורשן. בהתחלה האיש מתנצל לפני החייזרים שהוא יפרע להם, ואז אומר להם את מה שכתבתי למעלה, תרגישו את המוזיקה, את הרגשות והיופי שבא. ואילו החייזרים עונים לו: "אנחנו כבר יודעים על זה, זה סתם צעצוע עתיק ולא יעיל, תשכח מזה, זה לא מתאים לתוכנית". הגיבור מופתע מהתשובה שלהם ומנסה לשכנע אותם שוב, רק כדי לקבל תשובה של החייזרים: "אל תטריד אותנו יותר עם הצעצוע הזה, אתה באמת חושב שאנשים יפיקו מזה תועלת? תביא לנו את זה, אנחנו כבר נשמיד את זה". הגיבור נכנע לבסוף ונתן להם את הגיטרה וחוזר לבייתו. Oracle: The Dream- כאן האיש חולם חלום שבו הוא רואה איך העולם היה יכול להראות בעזרת המוזיקה, הוא חולם על העולם הישן שבוא האומנות הייתה חופשית לכולם, הוא חולם על המקדשים נהרסים ועל האומנות משוחררת. Soliloquy- אחרי שהאיש רואה איזה עולם היה יכול להיות, הוא מבין באיזה עולם קר ומנוכר הוא חי. הוא מבין שאחרי שהוא ראה את העולם החופשי הוא לא יכול לחיות בעולם שלו. הוא מחליט שמוות הוא הדרך היחידה שלו להגיע לעולם החלומות שלו, ולדעת שלווה. The Grand Finale- החלק האחרון- גם כאן ברובו אינסטרונטלי חוץ מ2 משפטים: Attention all Planets of the Solar Federation Attention all Planets of the Solar Federation Attention all Planets of the Solar Federation We have assumed control. We have assumed control. We have assumed control.
Listen to my music And hear what it can do There's something here as strong as life I know that it will reach you. הביקורת הראשונה שלי... Rush, מה לא נאמר על שלישיית הוירטואוזים המדהימה הזו? שלושה קנדים מוכשרים בצורה לא חוקית שכול אחד נחשב לגאון בתחומו (לייפסון פחות... אבל עדיין), אני אישית שהם המוזיקאים הכי טובים שיצאו אי פעם מקנדה (מעריצי ניל יאנג, לאונרד כהן ודה בנד, לא להתנפל עלי בבקשה): גדי לי- (סולן/באס/קלידים)- בחור יהודי גדול אף שבמקרה גם אחד מהבאסיסטים הכי טוב בעולם הרוק, אם לא הכי טוב. המקים של הלהקה שביחד עם לייפסון כותב כמעט את כול המוזיקה שלהם. נסלח לו על זה שקול המכשפה הצווחני שלו (אני אוהב את הקול שלו, במיוחד שהוא מתאמץ, אבל זה יותר טעם נרכש) הוא הגורם שמרתיע את רוב האנשים מהלהקה. ניל פירט- לפי דעתי, גדול מתופפי הרוק בכול הזמנים (לפחות כאלה שאני מכיר), מכונת קצב וירטואוזית מדהימה שנשמעה כאילו הוא כותב את הקטעים שלו על תווים (לא סתם בסרט SCHOOL OF ROCK המורה מגיש לתלמיד המתופף עותק של 2112 ואומר לו "ניל פירט, אחד מהמתופפים הגדולים ביותר אי פעם, תנסה לעקוב אחריו). הוא הצטרף ללהקה באלבום השני (fly by nigh), ומהר מאוד נהייה הכותב העיקרי של הלהקה, כשהוא מביא ללהקה את המילים שלו שעוסקות הרבה במד"ב/פנטזיה/פילוסופיה. אלכס לייפסון- בכול להקה אחרת האיש הזה נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם, אבל שאתה נמצא בלהקה עם 2 מהכישרונות הגדולים ביותר בעולם בתחומם, קשה לך להתבלט. עדיין הוא מביא סולואים ענקיים. כותב את המוזיקה ביחד עם לי. הדבר שמפתיע בהרכב של-RUSH זה במשך 30 שנה ו27 (אל תתפסו אותי במספר מדויק) אלבומים, ההרכב לא השתנה בכלל!!! בלי פירוקים, בלי מריבות אגו, בלי משברים (להוציא תקופה מאוד מצרת לפני כמה שנים שאישתו של פירט מתה ממחלה וחצי שנה לאחר מכן מתה הבת שלו, פירט לקח את האופנוע, לקח נסיעה קצרה של כמה חודשים ברחבי היבשת, וחזר ללהקה), יחסים הרמוניים לחלוטין. למצוא עוד להקה שדבר כזה קיים גם אצלה זה הייה בערך כמו למצוא חד קרן... סקירה קצרה על אלבומי הלהקה עד 2112: (1974)RUSH- לפני שפירט נכנס ללהקה היה להם מתופף אחר בשם ג'ון ראסטי, ביחד הם הוציאו שני סינגלים ואלבום שהצליחו יפה כשיצאו. בניגוד לשאר אלבומי הלהקה שיבואו בעתיד, האלבום הזה מושפע יותר מבלוז רוק כמו לד זפלין או קרים. ובאמת בהרבה מקומות האלבום נשמע כמו חיקוי של לד זפ (קשה לא לדמיין בראש את פייג' מנגן את הסולו של WORKING MAN ולא לייפסון, והרבה מקומות לי נשמע כאילו הוא מנסה לחקות את פלאנט.). האלבום קיבל ביקורות סבירות והצליח יפה (באתר הרשמי של ראש כתוב שזה אלבום הבכורה המצליח ביותר של להקה קנדית, זה לא נראה לי הכי סביר, אבל למה להם לשקר?
. (1975)FLY BY NIGHT- ראסטי עוזב את הלהקה מסיבות של בריאות ובמקומו נכנס מלך התופים, ניל פירט. האלבום הזה יותר מתוחכם מקודמו, אבל עדיין בלוזי עם הרבה השפעות של זפלין וקרים. בעיקר שמים לב לכך שאת מילות ה-baby baby של האלבום הקודם מחליפות מילים העוסקות בפילוסופיה, מד"ב ואפילו שניהם ביחד. Caress of Steel (1975)- כאן מגיע השנוי שמוביל לתקופה המתקדמת של הלהקה. האלבום שמשלב מוזיקה אפית ומתקדמת ביחד עם רוק בלוזי הצליח להרגיז הרבה מעריצים ומבקרים, מנהלי חברות התקליטים של ראש התחננו מהם לחזור לסגנון הקודם. ראש לא התפשרו, המשיכו בקו הפרוגרסיבי, וזכו לתהילה בין לאומית. והגענו לאלבום שלשמו התכנסנו כאן היום: 2112 לאחר שהצליחו להרגיז את המעריצים והמבקרים עם האלבום הקודם, ראש לא נכנעו ללחצי המנהלים והוציא יצירת פרוג/רוק כבד בעלת שיר נושא של 20 דקות. שיר הנושא ,לפי דעתי לפחות, הוא אחד משירי הפרוג הגדולים ביותר בכול הזמנים, משלב סיפור מד"ב/פילוסופיה על חברה שבא גזע של חייזרים השתלט על העולם ולקח את כול האומנות ונעל אותה בין החומות של המקדשים שלהם. השיר ביקורת על היחס של החרבה לאומנות, ועל אמונת ה"יעילות בכול מחיר" שפוגעת באנשים, אם מוזיקה ,שכרגיל אצל ראש, מנוגנת ברמה הגבוהה ביותר עם תאום מוחלט עם המשמעות של המילים, המוזיקה זזה בין רוק אקוסטי נעים לבין רוק כבד, כמעט מטאל, עצבני. בואו ניקח מסע דרך הקטעים של השיר... Overture- להוציא משפט אחד בסוף החלק, הקטע הוא איסנטרומנטלי לחלוטין שמוכיח לנו, כאילו שלא ידענו, כמה נגנים אדירים הם ראש. קטע רוק כבד, כמעט הבי מטאל. החלק מתאר את פלישת החייזרים לעולם. Temples of Syrinx- אולי החלק הכי מוכר ואהוב באלבום, מה גם שבהופעות מובצעים רק 2 החלקים הראשונים. כמו הקודם גם החלק זה מאוד כבד. הוא מתאר את החומות של המקדשים ש"שומרים על האנשים מפני הדברים הלא יעילים האלה", בינתיים החייזרים מרגיעים "אל תדאגו, המחשבים שלנו ימלאו את החלל החסר". Discovery- כאן מופיע גיבור הסיפור, מספרים על חברה שבאה מאה שנה אחרי פלישת החייזרים שבה האדם משועבד לחלוטין לערכי היעילות של החייזרים ולא מסוגל להחליט החלטות בעצמו. הקטע הוא קטע אקוסטי יפייפה שמספר על כך שהגיבור מוצא מאחורי גיטרה, בהתחלה הוא לא מבין מה זה הדבר הזה, עם החוטים שנוגעים בהם והם מוציאים צלילים. החלק המיוחד בקטע הזה הוא שהמנגינה האקוסטית נשמעת ממש כמו מישהו שרק עכשיו מצא גיטרה ולא יודע בדיוק מה לעשות איתה, ואז הוא מבין ויוצר מוזיקה נהדרת. הגיבור מבין את היופי של המוזיקה, את העצב והשמחה שלה, המוזיקה ממלאת את ליבו בשמחה שהוא לא הכיר. הגיבור, שמשוכנע שהוא מצא איזה פלא עתיק שאף אחד לא יודע עליו, רץ מהר לספר לחייזרים על המכשיר, כשהוא בטוח שהם יהללו את שמו. Presentation- כאן מתוארת הפגישה של הגיבור עם החייזרים. את הקטעים ששבהם הגיבור מדבר שומעים מנגינה אקוסטית יפה, ואילו שהחייזרים מדברים יש ריפים כבדים מלאי דיסטורשן. בהתחלה האיש מתנצל לפני החייזרים שהוא יפרע להם, ואז אומר להם את מה שכתבתי למעלה, תרגישו את המוזיקה, את הרגשות והיופי שבא. ואילו החייזרים עונים לו: "אנחנו כבר יודעים על זה, זה סתם צעצוע עתיק ולא יעיל, תשכח מזה, זה לא מתאים לתוכנית". הגיבור מופתע מהתשובה שלהם ומנסה לשכנע אותם שוב, רק כדי לקבל תשובה של החייזרים: "אל תטריד אותנו יותר עם הצעצוע הזה, אתה באמת חושב שאנשים יפיקו מזה תועלת? תביא לנו את זה, אנחנו כבר נשמיד את זה". הגיבור נכנע לבסוף ונתן להם את הגיטרה וחוזר לבייתו. Oracle: The Dream- כאן האיש חולם חלום שבו הוא רואה איך העולם היה יכול להראות בעזרת המוזיקה, הוא חולם על העולם הישן שבוא האומנות הייתה חופשית לכולם, הוא חולם על המקדשים נהרסים ועל האומנות משוחררת. Soliloquy- אחרי שהאיש רואה איזה עולם היה יכול להיות, הוא מבין באיזה עולם קר ומנוכר הוא חי. הוא מבין שאחרי שהוא ראה את העולם החופשי הוא לא יכול לחיות בעולם שלו. הוא מחליט שמוות הוא הדרך היחידה שלו להגיע לעולם החלומות שלו, ולדעת שלווה. The Grand Finale- החלק האחרון- גם כאן ברובו אינסטרונטלי חוץ מ2 משפטים: Attention all Planets of the Solar Federation Attention all Planets of the Solar Federation Attention all Planets of the Solar Federation We have assumed control. We have assumed control. We have assumed control.