Rose Parade בפסדינה, 2010... ../images/Emo141.gif
מסורת של כ-100 שנה. היום ראיתי אותה בפעם הראשונה: ה-Rose Parade של פסדינה, העיר שבה אני מתגורר כבר שנה וארבעה חודשים (איך הזמן טס כשנהנים!!). אתמול בלילה, אחרי מסיבת הסילבסטר עברתי עם חברים ברחוב הראשי של פסדינה, רחוב קולורדו. מי שמכיר את פסדינה, יודע שהולכים כאן לישון מאד מוקדם - ב-9 המסעדות נסגרות, ב-11 הפאבים והיידה... למיטה. לעבור ב-2 לפנות בוקר לאורך הרחוב ולראות אותו עמוס אנשים שבאו להעביר את הלילה על המדרכה בקור (היו בלילה 4 מעלות...) - היה מראה מדהים. למזלי... אני גר 100 מטר מהרחוב - ישנתי במיטה שלי
. בבוקר ירדתי לרחוב והתחלתי ללכת לאורכו... הרחוב הזה הוא ממש לפני הקצה המערבי של כביש 66 האגדי, ולראות את המראה שנפרש עם בוקר, היה מדהים. הוספתי גלריית תמונות בעמוד שלי בפייסבוק, תוח לכולם, אתם מוזמנים לצפות בו
רגע אחד, מרגש מאד עבורי, היה כאשר אחת הפלטפורמות התקלקלה והיה צריך לגרור אותה. דקה קודם, חלפנ על פני הפלטפורמה של טייסת ה- Tuskegee, טייסים שחורים שהקימו טייסת קרב במלחמת העולם השניה למרות התנגדות מוחלטת של משרד ההגנה האמריקאי ועל אף חוקים גזעניים שהיו אז בתוקף. החבר'ה הללו הקימו בית ספר לטיסה, הלכו להתאמן בהטת מטוסי קרב בעצמם והקימו את טייסת הטוסקאגי, סימלה היה חרטום וזנב אדומים. במקום להסוות את המטוסים, הם רצו להבליט את נוכחותם בשמיים. טייסי הלופטוופה, חיל האוויר הנאצי היו מזהים אותם מרחוק ומתקפלים, שמם של טייסי הטוסקאגי יצא למרחוק כלוחמים ללא חת שלא מאפשרים לפגוע במפציצים שאותם הם ליוו ואכן, לאורך כל המלחמה, טייסי הטוסקאגי לא איבדו אף מפציץ אחד שהם ליוו בדרך למטרתם - כולם חזרו בשלום... 66 טייסי Tuskegee שילמו בחייהם כדי שהמפציצים לא יפגעו. ידוע על מקרה מתועד אחד לפחות, שבו אנשי צוות של מפציצים רבו באגרופים על הזכות להיות מלווים על ידי טייסי Tuskgee הללו. פתאום, באמצע המצעד אני רואה את הפלטפורמה של הטייסת הזו עוברת מולי, מטוסים בצבעים הכל כך מוכרים עשויים פרחים מתנאים מל הפלטפורמה, ועליה יושבים אנשים זקנים, מנופפים בידיהם בענווה ונבוכים מהמעמד (ואפשר היה לראות את זה!). ללא שום אזהרה, נפלטה ממני קריאה שנשמעה בקול רם: Way to go Tuskegee . הם פנו לראות מהיכן היתה הצעקה אבל הם כבר חלפו... שניות אחרי כן, התהלוכה נעצרה. החלטתי שאני פשוט חייב לגשת אליהם - עשיתי את דרכי בין כל הצופים, ירדתי לכביש וניגשתי אל הפלטפורמה שלהם. הצגתי את עצמי וסיפרתי להם שאני ישראלי, שהם אגדה עבורי, גדלתי על הסיפור שלהם ואני מרגיש זכות גדולה לראות אותם כאן ורוצה ללחוץ את ידם. הם שאלו שאלות והתעניינו מה אני עושה כאן, שוחחנו ולחצנו ידיים, והשיחה ארכה כמה דקות. הם מאד התרגשו... גם אני
כשנפרדתי מהם, ראיתי שמאחורי יש עוד אנשים... צופים זיהו אותם והחלו לגשת אליהם לברך אותם, עד שהתהלוכה חזרה לנוע. רגע שלא אשכח לעולם!
מסורת של כ-100 שנה. היום ראיתי אותה בפעם הראשונה: ה-Rose Parade של פסדינה, העיר שבה אני מתגורר כבר שנה וארבעה חודשים (איך הזמן טס כשנהנים!!). אתמול בלילה, אחרי מסיבת הסילבסטר עברתי עם חברים ברחוב הראשי של פסדינה, רחוב קולורדו. מי שמכיר את פסדינה, יודע שהולכים כאן לישון מאד מוקדם - ב-9 המסעדות נסגרות, ב-11 הפאבים והיידה... למיטה. לעבור ב-2 לפנות בוקר לאורך הרחוב ולראות אותו עמוס אנשים שבאו להעביר את הלילה על המדרכה בקור (היו בלילה 4 מעלות...) - היה מראה מדהים. למזלי... אני גר 100 מטר מהרחוב - ישנתי במיטה שלי