ניק סימפר לשלטון!
דוגמא יפה לבסיסט פנטסטי, מהזן הלא וירטואוזי בעליל, שפיצה על זה בכך שאצלו כל משיכת מיתר, הייתה בעל משמעות. הצליל שלו היה ייחודי לחלוטין, ואם תיתן לי קטע מוזיקלי עם נגינת בס של סימפר אני אזהה בשניה. חתימת צליל מחוספסת וגולמית עם המון המון נשמה.
מה שהיה עוד יפה בסגנון שלו, זה שהוא אילץ במידה רבה את בלקמור להתמקד יחדיו באומנות הצמצום, והאמת שאני מעדיף את הגירסה המצומצת והממוקדת ישר ללב של בלקמור בהרבה , על מליארד התווים הוירטואוזים שפלט לאוויר כמה שנים מאוחר יותר.
זה כמו הבדיחה המשומשת על הילד שהולך לשיעורי פסנתר, וכשהוא חוזר הביתה במקום לנגן הוא מכה ומכה עם אצבע אחת כל הזמן על רק אחד מהקלידים. עד שאבא שלו מתעצבן ומתלונן בפניו - תגיד מה קורה איתך, איך זה שהילד של השכן כבר משתולל ממזמן עם כל האצבעות על כל הקלידים ואתה רק יודע ללחוץ על איזה אחד מסכן כל הזמן?. ואז הילד אומר- אבא, אתה לא הבנת, מה שההוא הבן של השכן מחפש כל היום, אני כבר מצאתי.
והילד הזה גדל להיות ג'וני ראמון.
סתם
.
הנה קטע עם בס טוב-
